Cup A Joe

איך יכול להיות שלא פרסמתי עד היום מתכון עם קפה?

הרי קפה זה המשקה האהוב עלי ביותר ואהבתי אליו רק הולכת וגוברת עם הזמן.

אבולוציית הקפה שלי הולכת שנים לאחור, לתקופת התיכון.

עד אז, לא אהבתי קפה, אבל בתקופה ההיא התחלנו לשבת בבתי קפה ומה מתבקש להזמין שם? קפה, מן הסתם...

התחלתי בהדרגה.

אני קצת מתביישת לספר, אבל הייתי מזמינה "נס על חלב"...

אני לא יודעת אם עדיין מוכרים את המשקה המזעזע הזה, עם כל "מהפכת הקפה" שחלה בישראל בשנים האחרונות, אבל למי שלא זוכר, מדובר בספל עם חלב מוקצף, עליו שופכים מלמעלה כפית של אבקת "קפה נמס עלית".

מכאן שמו המתבקש – "נס על חלב". וכן, זה גרוע כמו שזה נשמע...

לא מבינה איך שתיתי את הדבר החלבי ומעורר כאב הבטן הזה...

עם הזמן, התחלתי להתרגל לטעמו של הקפה ועברתי לשלב האבולוציוני הבא - נס קפה רגיל.

כאן כבר פיתחתי קצת יותר טעם ועברתי לנס קפה Taster's Choice, במקום האבקה הדלוחה של "עלית".

אז הגיעה תקופת הצבא ואין כמו צה"ל כדי להחמיר את מצבה של מכורת קפה בהתהוות.

ימי השק"מ העליזים, זימנו איתם שלל כוסות קפה "הפוך". אמנם, "הפוך" מהשק"מ זה לא "הפוך" של ארקפה, אבל זה כבר לא ה"נס" של פעם...

ובהתמכרות, כמו בהתמכרות, הגוף מפתח עמידות ודורש קפה חזק יותר.

נס הקפה פינה את מקומו לקפה ממכונה וכיסי הלך והתרוקן, כי את הקפה שלי כבר רכשתי רק בבתי קפה, ורצוי, ביקרים שבהם...

במקביל, הכרתי את בעלי, מכור קפה "כבד" ממני בהרבה.

כמובן שחיים משותפים עם "ג'אנקי" של קפה, החמירו גם אצלי את ההתמכרות.

ואז, לפני כשנתיים וחצי, עברנו דירה וקבלנו מגיסתי ובעלה את מתנת המתנות – מכונת נספרסו!!!

טוב, מכאן כבר "נפלתי חזק"...

התמכרתי כל כך לטעם של "נספרסו", שאני כבר לא מסוגלת יותר לשתות נס קפה בכלל.

גם הקפה שיש כאן בבתי הקפה בגרמניה לא טעים לי. הוא חלבי מידי והקצף אוורירי מידי.

בקיצור - אני ומכונת הנספרסו שלי נקשרנו בקשר שלא ניתן להפר.

אמנם, אני לא "מכורת קפה" במובן המקובל של המילה. אפשר לקרוא לי "מכורת קפה בארון".

אני שותה רק כוס קפה אחת ביום, מקסימום שתיים, אז על פניו, זה לא נשמע כמו מכורה.

אבל אני כמהה לקפה הזה כמו מכור אמיתי ועוד לפני שסיימתי כוס אחת, אני כבר רוצה את הבאה...

כן, מצבי די חמור... אני חושבת שאני זקוקה ל"אינטרוונשן".

אבל עד ה"אינטרוונשן" המתבקש, בואו נדבר על הדבר השני האהוב עלי אחרי קפה והוא...קינוחים עם קפה!

אוי, כמה שקינוחים עם קפה זה טעים...

המרירות הקלה והארומה הנפלאה של הקפה, מוסיפות כמעט לכל קינוח ולאכול קינוח כזה בליווי כוס קפה ליד, זו פשוט ההגדרה שלי לגן עדן עלי אדמות.

אבל השילוב המושלם בעולם (חוץ משוקולד-תפוז, כמובן), הוא שוקולד עם קפה...

כנראה שאני אוהבת פולים...פולי קקאו, פולי קפה, אפילו את פול מקרטני אני אוהבת...

אז חיפשתי קינוח שיתן כבוד לצמד המופלא הזה - שוקולד וקפה.

בלי קשר, יצא לי להכין לאחרונה קרם ברולה שוקולד, שהיה פשוט אלוהי.

בעיני, טעים יותר אפילו מקרם ברולה קלאסי.

השוקולד המריר מאזן מעט את המתיקות של קרם הברולה ויחד עם הסוכר המקורמל והמתפצפץ מלעלה, יוצר קינוח מושלם.

אבל מה יהיה מושלם יותר?

ניחשתם נכון! קרם ברולה שוקולד - קפה!

אז אם אתם מכורים כמוני לשילוב הזה, רוצו מהר להכין.

אל תחששו מהכנת קרם ברולה, רק עקבו במדויק אחרי ההוראות ותראו שזה ממש פשוט להכנה...

ואם שאלתם את עצמכם אם שווה להשקיע ולקנות "ברנר" רק כדי שיהיה איך לשרוף את הסוכר על קרם ברולה, אז התשובה שלי היא – כן!

זה בהחלט לא גאדג'ט המטבח השימושי ביותר, אבל המהות של גאדג'טים היא להיות מגניבים ולא שימושיים, לא?!

אם אתם טיפוסים יותר פרגמטים ממני, אתם יכולים לוותר ה"ברנר" ועל קרמול הסוכר ופשוט לאכול את הקרם כמו שהוא. 

כן, הוא עד כדי כך טעים (אבל אז אל תקראו לזה קרם ברולה, כן?)

קרם ברולה שוקולד- קפה

המתכון לקרם ברולה קלאסי לקוח מהכתבה המעולה של יעל גרטי ל-ynet
גרסת השוקולד- קפה היא שלי

חומרים ל-5 מנות בכלים חסיני חום בנפח 190 מ"ל וקוטר 10 ס"מ או ל-15 מנות בכוסות אספרסו
500 מ"ל (2 מיכלים) שמנת מתוקה 32%
1/2 כפית משחת וניל או תמצית וניל איכותית (אפשר גם תוכן של מקל וניל אמיתי, אך לדעתי לא שווה להשקיע מכיוון שהשוקולד והקפה מאפילים על טעם הוניל)
1 כף נס קפה מגורען
1 כפית ליקר קפה
100 גר' שוקולד מריר 50%, קצוץ דק
4 חלמונים
2 כפות גדושות סוכר
לקירמול: 5 כפות סוכר דמררה (חום בהיר)

הכנה:

1. מחממים תנור ל-160 מעלות ומכינים תבנית מלבנית גדולה עם שוליים גבוהים, מרופדת במגבת (המגבת עוזרת בפיזור אחיד של חום התנור ומניעת בעבוע של המים הרותחים שיהיו בתבנית). שמים בתבנית את הכלים חסיני החום. 
2. שמים את השוקולד המריר הקצוץ בקערה חסינת חום בגודל בינוני.
3. במיקסר עם וו ההקצפה, מקציפים את החלמונים עם סוכר עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה קלות.
4. בסיר בינוני, מחממים את השמנת, הוניל והקפה על אש בינונית - נמוכה, עד לסף רתיחה. כאשר התערובת מתחילה לבעבע בשוליים ולהוציא אדים, מסירים מהאש ומוסיפים את ליקר הקפה.
5. שופכים את השמנת הרותחת על השוקולד הקצוץ ומערבבים היטב.
6. יוצקים את תערובת השמנת על החלמונים, בזרזיף דק וקבוע, תוך הקצפה רצופה במיקסר.
7. מסננים את התערובת דרך מסננת דקה, למניעת גושים.
8. מרתיחים בקומקום כליטר וחצי מים.
9. יוצקים את תערובת השמנת לכלים שבתבנית ומכניסים לתנור. כשהתבנית בתוך התנור, יוצקים בזהירות רבה את המים הרותחים לתוך התבנית, עד 1/2 גובה הכלים, מבלי שהמים יגעו בפני הקרם. אופים במשך כחצי שעה או עד להתקשות הקרם (מטלטלים קלות את אחד הכלים, בעזרת כפפות-תנור, כדי לוודא שהקרם יציב ואינו נוזלי). 
10. מוציאים מן התנור, מחלצים את הכלים מהתבנית ומצננים היטב בטמפרטורת החדר, במשך חצי שעה עד שעה. מעבירים למקרר, לפחות לארבע שעות, רצוי למשך הלילה. 
11. לפני ההגשה: זורים כף סוכר חום דמררה על כל קערית קרם. שורפים את הסוכר בעזרת ברנר, עד לקבלת מראה שרוף-קרמלי. מגישים מיד.

הערות:

• אם זו הפעם הראשונה שאתם מכינים קרם ברולה, ממליצה בחום לקרוא את הכתבה הנ"ל של יעל גרטי - מדריך מפורט ושימושי ביותר להכנת קרם ברולה. 
• אל תאמינו למתכונים שאומרים שאפשר לשרוף את הסוכר תחת גריל התנור במקום בעזרת ברנר. מנסיוני, זה מחמם את קרם הברולה ולא שורף מספיק יפה את הסוכר. כדאי להשקיע בברנר או לוותר בכלל על שריפת הסוכר.
• אל תזרקו את החלבונים שנשארו לכם. אפשר להקפיא אותם בשקית אטומה ולהפשיר לילה במקרר לפני השימוש. לאחרונה מצאתי מתכון לעוגת שקדים מעולה של קרין גורן,  שמנצלת היטב חלבונים מיותרים. הנה כאן. 
• ניתן לשמור את הקרם (ללא הסוכר) עד שבוע במקרר, מכוסה היטב. 

גרסה להדפסה

Spargelzeit!

לקראת סוף אפריל - תחילת מאי, מתחילה בגרמניה עונת ה-Spargel. 

מה זה Spargel, אתם שואלים?

ובכן, שפרגל זה פשוט אספרגוס, אבל בגרמניה הירק הזה מקבל מעמד אצולה של ממש.

בגרמניה יש שני סוגים של אספרגוס:

האספרגוס הירוק שאנחנו מכירים מהארץ

והאספרגוס הלבן שאינו גדל במחוזותינו וניתן להשיגו בארץ בעיקר בגרסה המשומרת (והלא טעימה, לעניות דעתי).
עובדה מעניינת היא, שלמעשה, מדובר באותו הירק בדיוק, אך שיטת הגידול שונה.
את האספרגוס הלבן מגדלים מתחת לפני האדמה, מכוסה ביריעות פלסטיק כהות.
בכל יום, מכסים אותו באדמה כדי למנוע ממנו לבצבץ החוצה, לייצר כלורופיל ולהפוך לירוק.
האספרגוס הירוק, הוא בעצם אותו ירק, רק כזה הגדל באוויר הפתוח 
(ותודה לכתבה המעניינת של יעל גרטי במדור האוכל ynet).
מכיוון שהאספרגוס הלבן מורכב יותר לגידול מאחיו הירוק, הוא גם עולה בהתאם - בערך פי 2...

האספרגוס הלבן נראה כך:

והגרמנים פשוט מטורפים עליו!

אני חיה כבר כמעט שנתיים בגרמניה וטרם הצלחתי להבין את הטירוף סביב האספרגוס ומה מבדיל אותו משאר הירקות. 

ייתכן שהעונה הקצרה שלו וכן העובדה שהוא תוצרת מקומית (הם "חולים" פה על תוצרת מקומית), יוצרים את ההמולה סביבו.

וכשהגרמנים מטורפים על משהו, הם לוקחים את זה לאקסטרים.

במשך העונה, שנקראת Spargelzeit ומתחילה כאמור לקראת סוף אפריל עד ה-24 ביוני, לא תראו בגרמניה פינה שלא נמכר בה אספרגוס.

אם אתם בסביבה כפרית, תוכלו לרכוש אותו בדוכנים בשולי הדרך, ישירות מהחקלאים.

אם אתם עירוניים, תוכלו כמובן למצוא אותו בסופר, אבל זה לא נחשב באמת...

עדיף שתקנו אותו בדוכנים יעודיים, המוצבים בקניונים.
שם יקלפו לכם אותו בקולפן חשמלי מיוחד ויארזו לכם לדרך.

ובכלל, יש לירק הזה אינספור גאדג'טים למטבח, המיועדים רק לו.

לדוגמא: 

סיר צר וגבוה לבישול גבעולי האספרגוס בעמידה (נראה קצת כמו סיר לפסטה, אך צר יותר)

מלקחיים מיוחדים לשלייתו מהמים הרותחים בהם הוא נחלט

קולפן לקילוף הגבעולים (מה רע בקולפן ירקות רגיל? רק הגרמנים יודעים...)

מגש מיוחד להגשת האספרגוס ועוד כהנה וכהנה...

לא מאמינים? הכנסו לאתר הזה וגלו את נפלאות כלי המטבח של האספרגוס הלבן...

ואם חשבתם שכאן זה נגמר, לא ולא!

כל מסעדה שמכבדת את עצמה, מציעה תפריט מיוחד של מנות על טהרת האספרגוס - 

מהמנה הראשונה ועד לקינוח...

כן! יש קינוחים עם אספרגוס לבן ואל תשאלו אותי איך הם כי לא היה לי את האומץ לנסות, אפילו לא לטובת הבלוג...גם לי יש גבולות...

אפילו בסניף המקומי של איקאה, טעמתי אספרגוס לבן ברוטב הולנדז (היה דוחה, תודה ששאלתם...)

כיאה לירק אציל, האספרגוס הלבן הוא ירק מפונק למדי.

הוא מאבד מטריותו ומתחיל בתהליך ריקבון במהירות שיא.

מספר לא מבוטל של פעמים, ראיתי בסופר צרורות אספרגוס לבן שכבר פשט בהם העובש בתחתית הגבעול (אכן לא יאומן שמעזים למכור סחורה כזאת, אבל זה קורה)

אז אם אתם בעניין, חשוב לבחור אספרגוס שנראה רענן וטרי:

צבעו צריך להיות כמה שיותר לבן (ככל שהוא מתיישן, הוא הופך לצהבהב יותר)

וגבעוליו צריכים להיות מוצקים (כשהוא מתחיל להרקיב, הגבעול נהיה מעט רירי ולעיתים, כאמור, יש גם עובש...בעעעככסס)

לאחר הקנייה, מומלץ לבשל אותו עוד באותו היום. מקסימום למחרת. 

אם תתייחסו אליו יפה, הוא יתנהג אליכם יפה בחזרה...

הדרך המסורתית והבסיסית ביותר לאכול אותו היא בליווי רוטב הולנדז, לאחר שעבר חליטה במים רותחים.

לרוב, הוא יהיה מלווה גם בשינקן ובתפוחי אדמה מבושלים (בכל זאת גרמנים, חייבים איזה תפוח אדמה קטן לנפש...)

אבל יוצרים ממנו עוד שלל מנות ויש לא מעט ספרי בישול המוקדשים רק לו.

ועכשיו יש לי וידוי קטן - 

אני אגיד אותו ממש בשקט ובבקשה אל תספרו לאף גרמני שאני מכירה...

אני לא אוהבת אספרגוס לבן...

זה לא שאני ממש שונאת, אבל בהחלט לא מבינה את ההמולה סביבו.

אני יודעת שאני בעמדת מיעוט. אפילו ההורים שלי ואחותי שקוראים את זה עכשיו, שוקלים ברגעים אלו לנדות אותי מהמשפחה.

אבל אין מה לעשות, זאת האמת שלי ואיתה אנצח!

לעומת זאת, את האספרגוס הירוק אני דווקא אוהבת. מאוד. 

ומכיוון שממילא קשה להשיג בישראל אספרגוס לבן, החלטתי לתת לכם מתכון עם אספרגוס ירוק. 

האמת, בעיני אספרגוס הכי טעים בפשטותו - חלוט או בתנור, עם חמאה ולימון ותו לא, 

אבל חיפשתי משהו שיהיה קצת יותר מיוחד ועדיין מקומי-גרמני, אז החלטתי להכין Flammkuchen.

Flammkuchen הוא מאפה גרמני מסורתי שמקורו באלזס (שם הוא נקרא Tarte flambée). 

מדובר בבצק המרודד דק מאוד, לצורת מלבן או עיגול, ועליו מפזרים קרם פרש או שמנת חמוצה וכל תוספת שרוצים (בגרסה האלזסית הקלאסית - בצל ובייקון). 

את הבצק אופים בתנור לבנים בחום גבוה מאוד.

מעין פיצה דקה, ללא רוטב עגבניות ומוצרלה, אם תרצו...

הגרמנים משוגעים על הפלאמקוכן ותוכלו למצוא אותו בכל יריד ברחבי המדינה, מהדרום עד הצפון.

אני החלטתי להכין את המאפה המקומי הזה עם הכוכב התורן - האספרגוס.

הוספתי גם פטריות ובצל סגול וקצת גבינת ריקוטה.

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל יצא יותר טעים מכל פלאמקוכן שאכלתי פה בירידים.

שוב, אל תספרו בבקשה לגרמנים...
Spargelzeit שמח לכולם!

נ.ב.

נתקלתי בשיטוטי ברחבי הרשת בהסבר נחמד כיצד לאפסן אספרגוס כדי להאריך את חיי המדף שלו - הנה כאן.

Flammkuchen עם אספרגוס, פטריות, בצל וריקוטה

הבצק לקוח מהמתכון הזה, מהבלוג של Kristin Buesing (גרמניה שחיה באוסטרליה), עם שינויים שלי

חומרים למאפה בגודל תבנית תנור (מספיק ל-3-4 אנשים):
לבצק:
2 כפיות (7 גר') שמרים יבשים
קורט סוכר
1 כוס (250 מ"ל) מים פושרים
1/2 2 כוסות (350 גר') קמח לבן רגיל
1/3 כוס גדושה (50 גר') קמח כוסמין מלא או קמח מלא רגיל
1/2 כפית מלח
3 כפות שמן קנולה
לתוספות:
1 בצל סגול גדול, חצוי וחתוך לפרוסות דקות
6 פטריות שמפניון גדולות, חתוכות לפרוסות
כ-20 גבעולי אספרגוס – ה-1/3 העליון בלבד (ראו ב"הערות" מה לעשות עם הגבעולים שנשארו)
כ-60 גר' גבינת ריקוטה
1 כף שמן קנולה
25 גר' חמאה
מלח ופלפל שחור גרוס
לרוטב:
100 גר' קרם פרש או שמנת חמוצה עם אחוזי שומן גבוהים (לא לייט) (ראו ב"הערות" איך להכין קרם פרש בבית)
1 שן שום כתושה
מלח ופלפל שחור גרוס

הכנה:
לבצק:

1. שמים בקערה קטנה את המים, השמרים היבשים והסוכר, מערבבים עד שהשמרים נמסים ומניחים בצד ל-5 דק'.
2. בקערת המיקסר עם וו הלישה, שמים את שני סוגי הקמח והמלח ומערבבים. יוצרים גומה במרכז הקמח ושופכים אליה את השמרים ואת השמן.
3. לשים במהירות בינונית כ-10 דק', עד שמתקבל בצק חלק ואלסטי.
4. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומשמנים מעט גם את חלקו העליון. מכסים בניילון נצמד ושמים במקום חמים לתפיחה, עד שהבצק מכפיל את נפחו (כ-45 דק' עד שעה). 

בינתיים מכינים את התוספות:

1. שמים במחבת את כף השמן עם החמאה, מחממים על להבה בינונית-גבוהה. מוסיפים את פרוסות הבצל ומטגנים כדקה, עד שמתחיל להזהיב אך לא להשחים. מוסיפים את האספרגוס ומטגנים כ-2 דק' נוספות. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עוד 2 דק' עד שהן מתחילות להתרכך. מתבלים במלח ופלפל שחור ומורידים מהאש. נותנים לירקות להצטנן לטמפ' החדר.

לרוטב:

1. מערבבים בקערה קטנה את קרם הפרש / השמנת החמוצה עם שן השום הכתושה ומתבלים במלח ופלפל שחור. 

להרכבה:

1. מחממים תנור, על תוכנית הטורבו, ל-220 מעלות. משאירים את תבנית התנור בפנים, כדי שגם היא תתחמם (אם יש לכם אבן שמוט להכנת פיצה, מומלץ לחמם אותה במקום את תבנית התנור).
2. פורסים נייר אפייה על משטח העבודה ומקמחים אותו קלות. מעבירים את הבצק אל נייר האפייה וחובטים בו מעט, להוצאת האוויר. מרדדים את הבצק דק, כך שיכסה באופן אחיד את כל נייר האפייה. חותכים את שולי הבצק שחרגו מחוץ לגודל נייר האפייה. 
3. מורחים את רוטב קרם הפרש / השמנת החמוצה על הבצק המרודד, בשכבה אחידה ודקה. 
4. מפזרים מעל את כל הירקות (לא להשתמש בנוזלים שהפרישו הירקות, כדי שלא ירטיבו את הבצק).
5. מפזרים על הבצק באופן חופשי, כפיות שטוחות של גבינת ריקוטה.
6. שמים את נייר האפייה שעליו הבצק על תבנית תנור הפוכה או קרש חיתוך גדול, כדי שיהיה קל להעביר אותו לתבנית שבתנור.
7. מרימים את תבנית התנור או קרש החיתוך שעליו נייר האפייה ו"מגלישים" את נייר האפייה עם הבצק אל התבנית שבתוך התנור.
8. אופים כ-15 דק', עד שהבצק משחים ונהיה "קריספי" (אפשר לאפות כמה דקות יותר, אם אתם אוהבים בצק קצת חרוך). חותכים ומגישים מיד. ניתן גם להקפיא את השאריות.

הערות:

1. רוצים להכין קרם פרש ביתי? כל מה שאתם צריכים זה רק שמנת מתוקה וריוויון. הכנסו לבלוג "לימון וג'ינג'ר" ולמדו איך עושים את זה.
2. נשארו לכם גבעולי האספרגוס וחבל לכם לזרוק? הרתיחו מים עם מלח, חלטו את גבעולי האספרגוס לכמה דקות. סננו את המים והרי לכם "ציר" אספרגוס שישפר את טעמו של אורז, ריזוטו וגם מרק. את הגבעולים עצמם ניתן לשלב בפסטה, ריזוטו, סלטים, כתוספת לבשר או דגים ואפילו סתם בחביתה. 

השליש העליון של גבעולי האספרגוס

גרסה להדפסה

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ

יש לי ווידוי - אני אוהבת שירי ארץ ישראל...

אני יודעת שזה די חנוני מצידי, אבל מה לעשות, על זה גדלתי.

כשרוב הילדים שרו "עוגה, עוגה", אמא שלי לימדה אותי את "הוא לא ידע את שמה". 

כשרוב הילדים הכירו, מקסימום, את "מאה שירים ראשונים", אני ידעתי בעל פה את "אלף זמר ועוד זמר".

עברו השנים ובשבתות, הייתי מאלצת את בעלי, למורת רוחו הגלויה, להאזין ל"שבת עברית" ב- FM 103 . 

אפילו באוניברסיטה, לקחתי קורס על שירי הלהקות הצבאיות.

איזה קורס אדיר זה היה! 

בכל שיעור, היינו לומדים שיר אחר של להקה צבאית ושרים אותו יחד עם המרצה, שליווה בפסנתר.

בתום הקורס, כל סטודנט התבקש לתת הרצאה של 10 דקות על כל נושא שיבחר שקשור ללהקות הצבאיות. 

היה פשוט תענוג...

אחד הקורסים הטובים שהיו לי באוניברסיטה, אם לא ה...

אז מה אני אוהבת כל כך בשירים האלו?
כנראה שאת התום שלהם.

אף אחד כבר לא כותב היום על אהבת המולדת, על עבודת האדמה, על אחוות גיבורים בשדה הקרב...

מספיק לחזור ל"שיר הסלפי" מהפסטיגל האחרון, כדי להבין כמה השתנינו כפרטים וכחברה (וסליחה שאני נשמעת כמו סבתא בת 80...).

ולמה אני מספרת לכם על כל זה?

כי כשהכריזו שחומר הגלם החודשי בפרויקט "כחומר ביד הבלוגר", הוא שיבולת שועל, מיד חזרו אלי כל השירים שאני אוהבת:

"שיבולת בשדה", "ים השיבולים שמסביב", "מלאו אסמינו בר" ועוד רבים וטובים.

בנוסף, חג שבועות כבר בפתח והוא, כידוע, חג הקציר. 

אז החלטתי להכין משיבולת השועל לחם, שילך נהדר עם כל הגבינות שמגישים בשבועות.

מהבלוג הזה למדתי, שיש לחם צרפתי בשם Pain d’Epi שצורת החיתוך שלו, יוצרת צורה מקסימה של שיבולת, אז למה לא להכין לחם משיבולת שועל בצורת שיבולת?!

ולאור אהבתי לשירים על שיבולים, למה להכין שיבולת אחת אם אפשר להכין הרבה שיבולים?

טו מייק אה לונג סטורי שורט, השיבולת הפכה לשיבולים והלחם הפך ללחמניות.

אני חושבת שהלחמניות הללו יהיו תוספת מבורכת לשולחן החג שלכם.

הן טעימות בטירוף, חגיגיות, וכיף נורא להכין אותן. מי צריך יותר? 
חג קציר שמח לכולם!

ולא שכחתי - הבלוגרים הנפלאים הכינו דברים מהממים עם שיבולת שועל, לא תכנסו לראות?

ונסיים בשיר המקסים "שיבולת בשדה" בביצוע מקסים לא פחות של גלי עטרי.

לחמניות שיבולת שועל בצורת שיבולים

הלחם עצמו לקוח מהמתכון הזה, מתוך המגזין Taste of Home. 

הטכניקה של יצירת צורת השיבולת נלקחה מכאן.

חומרים ל- 12 לחמניות:

1 כוס שיבולת שועל שלמה (לא אינסטנט)

1 כוס מים רותחים

7 גר' שמרים יבשים

1/3 כוס מים פושרים

1/2 כוס סירופ מייפל אמיתי

2 כפות שמן קנולה

1/2 1 כפיות מלח

1/2 3 עד 4 כוסות קמח לבן רגיל

לציפוי:

1 חלבון ביצה, טרוף קלות

אופציה: כ-2 כפות שיבולת שועל שלמה

הכנה:

1. שמים את שיבולת השועל בקערת מעבד המזון עם להב המתכת וטוחנים אותה עד שהיא גרוסה דק.
2. מעבירים לקערה ומוסיפים את כוס המים הרותחים. מניחים בצד לכ-25 דק', עד שהתערובת פושרת לגמרי (43-46 מעלות, אם אתם רוצים להיות ממש מדוייקים).
3. בקערת המיקסר עם וו הלישה, שמים את 1/3 כוס המים הפושרים ואת השמרים ומערבבים מעט, עד שהשמרים נמסים אל תוך המים.
4. מוסיפים את סירופ המייפל, השמן, המלח ו-2 כוסות מהקמח. מערבלים עד שהתערובת אחידה.
5. מוסיפים את יתרת הקמח (1/2 1 כוסות) ומערבלים במהירות בינונית כ-8 דקות, עד שנוצר בצק חלק ואלסטי. אם הבצק דביק מידי, מוסיפים עוד 1/2 כוס קמח. 
6. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומשמנים מעט את חלקו העליון (אני משתמשת בספריי שמן, אפשר גם בנייר סופג טבול במעט שמן). 
7. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים במקום חמים, עד שהבצק מכפיל את נפחו (כשעה – שעה וחצי). 
8. חובטים בבצק מעט, כדי להוציא ממנו את האוויר. מעבירים למשטח מקומח קלות וחותכים ל-12 כדורים, פחות או יותר באותו גודל. מגלגלים כל כדור לגליל באורך כ-14 ס"מ.
9. מכסים את הגלילים במגבת ומתפיחים שוב כ-30-40 דק'. 
10. מעבירים את הגלילים ל-2 תבניות מרופדות בנייר אפייה (6 גלילים בכל תבנית). בעזרת מספריים גדולים וחדים, גוזרים כל גליל לצורת שיבולת – הנה תמונות ממחישות: 

סליחה על התמונות המחרידות, אבל נראה לי שהן ממחישות

      הסבר מפורט עוד יותר אפשר למצוא כאן.

11. מברישים כל לחמניה במעט חלבון ביצה. אם רוצים, מפזרים מעל שיבולת שועל שלמה (קצת מטשטש את צורת       השיבולת, אבל מאוד טעים). 

12. אופים כ-20-25 דק', עד להלחמניות הופכות שחומות. מוציאים מהתנור ומצננים. 

הערות:

• אם לא בא לכם להכין לחמניות, אפשר בהחלט לאפות כלחם. גלגלו את הבצק לגליל ארוך אחד וגזרו את צורת השיבולת על פי אותה טכניקה. זמן האפיה יתארך ל-30-35 דק'. 
• המייפל מוסיף מאוד ללחמניות ולכן אני מציעה לא להתפשר ולרכוש סירופ מייפל אמיתי. עם זאת, אמנם לא ניסיתי, אך ייתכן שגם דבש יעבוד. כדאי למהול אותו במעט מים פושרים, כדי להגיע למידת הנוזליות של סירופ מייפל.

גרסה להדפסה 

לפני...

אחרי...

לפני שחוסלו במהלך פיקניק בחיק הטבע