Lemonade here I made

העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים - 

אלו שאוהבים לאכול ואלו שאוהבים לשתות.

אפשר לומר שזה נכון גם לגבי עמים.

יש עמים (כמו הישראלים) שאוהבים לאכול ויש עמים (כמו הגרמנים) שאוהבים לשתות.

זה לא אומר, כמובן, שמי שאוהב לאכול, לא אוהב לשתות ולהיפך, 

אבל זה מאוד בולט שאצל הגרמנים, למשל, האוכל מלווה את השתיה:

הפרעצל מלווה את הבירה

הנקניקיה מלווה את הבירה

הצ'יפס מלווה את הבירה

אפילו הבירה מלווה עוד בירה...

אם יצא לכם פעם להתארח אצל גרמנים, תוכלו לזהות מיד כמה דגש הם שמים על המשקאות בארוחה.

אירוח יתחיל, בדרך כלל, בשתיית קוקטייל.

אחר כך, ירימו כוסית עם איזה שנאפס.

במהלך הארוחה, יהיו כמובן בירות ויין כמים וגם משקאות קלים (לא הרבה...תכלס זה רק לנהג שלא שותה או לאישה ההריונית).

אחר כך עוד בירות ועוד יין ולבסוף עוד קצת שנאפס.

מי שירצה, יקבל בסוף גם קפה או תה, אפשר גם "מחוזק" עם שנאפס (:

לכל אחד מהמשקאות יש כוסות המתאימות לו ותחתיות במידת הצורך. 

ללא ספק יש כבוד רב לשתיה.

לעומת זאת, אצל הישראלים:

על שולחן הארוחה יוגשו משקאות קלים בבקבוקי הפלסטיק שלהם מהסופר. 

לרוב, בשלב מוקדם בארוחה יזיזו אותם לרצפה או לשולחן צידי, כי אין מקום לאוכל.

כוסות יין יוגשו רק אם זו ארוחה חגיגית וברור שלא תעשה התאמה בין סוג הכוס לסוג היין.

בירות, אם יוגשו, יוגשו כנראה בבקבוקים שלהם ולא בכוסות יעודיות.

על ליקרים אפשר לדבר רק אם זו ארוחה עם ההורים ומרימים כוסית לכבוד איזה מאורע מיוחד.

על קוקטיילים אין בכלל על מה לדבר...

תה וקפה יוגשו באותו סוג כוסות. כנראה במאגים הצבעוניים מ"פוקס הום" או מ"איקאה". 

ואל תחשבו שאני מתנשאת על ישראלים, כי כך בדיוק אני מתנהגת...

אני ללא ספק בנאדם של אוכל ולא של שתיה (ולראיה - יש לי בלוג אוכל...)

שתיה זה דבר שלא ממש מעניין אותי. סתם משהו להרטיב את הגרון בין מנה למנה (;

המשקה היחיד שאני ממש אוהבת זה קפה וכמובן שאני שותה אותו במאג צבעוני מ"פוקס הום".

על אלכוהול אין בכלל מה לדבר, שותה רק יין וגם לזה לקח לי שנים להתרגל...

בקיצור, אני בהחלט מזדהה עם מי שאמר:

"תרצו לשתות משהו?"

"לא תודה, אנחנו רעבים..."

אבל כאן מגיע ה"אבל"...

יש שני משקאות שאני נתקפת ב"קרייבינג" עונתי אליהם.

בחורף זה מיץ תפוזים ובקיץ זה לימונדה...
האם יש משהו מרווה יותר מלימונדה צוננת באמצע הרחוב ביום קיץ מהביל?
אחסוך לכם את ההתלבטות, התשובה היא - אין!

אז היו כאן, בגרמניה, כמה ימים ממש מהבילים ואי אפשר למצוא פה לימונדה צוננת ברחוב,
אז החלטתי להכין לבד!

כמה מילים על לימונדה -
לכאורה, משקה פשוט להכנה.
בפועל, מרבית הלימונדות סובלות מאחד או יותר מהתסמינים הבאים:
דליחות יתר - כתוצאה מעודף מים
חמיצות יתר - כתוצאה מעודף מיץ לימון
מתיקות יתר - כתוצאה מעודף סוכר
חום יתר - כתוצאה מחוסר קירור (ואין גרוע יותר מלימונדה לא קרה!)

כל אלו מובילים ללימונדה מאכזבת שלא שווה את המחיר ששלמתם עליה (שהוא בדרך כלל מופקע...)

אז חסל סדר לימונדות מאכזבות!
קבלו את הלימונדה האולטימטיבית!
ואין לי בעיה לשתות אותה גם במאג צבעוני של "פוקס הום"...(:

לימונדה

חומרים ל-9-10 כוסות:
3/4 כוס סוכר
1 כוס מים
קליפה מ-2 לימונים - מקולפת בקולפן ירקות (כך יהיה קל יותר לסנן אותן לאחר מכן)
1 כוס מיץ לימון סחוט (מ-5-6 לימונים)
7-8 כוסות מים קרים
להגשה:
1 לימון פרוס לפרוסות
קוביות קרח

הכנה:

1. מכינים סירופ סוכר: בסיר קטן , שמים את הסוכר, כוס המים וקליפת הלימונים. מביאים לרתיחה על אש נמוכה ומערבבים עד שהסוכר נמס לחלוטין. מסירים מהאש ומניחים בצד. 
2. סוחטים את הלימונים ומוזגים את המיץ הסחוט לקנקן ההגשה.
3. מסננים את קליפת הלימונים מסירופ הסוכר ומוזגים את הסירופ המסונן לקנקן ההגשה.
4. מוסיפים לקנקן מים קרים – ממליצה לשים 7 כוסות מים ולטעום ואז להוסיף את יתרת המים בהדרגה, ע"פ מידת המתיקות שאתם אוהבים. אם יצא לכם מתוק מידי, הוסיפו עוד מיץ לימון סחוט.
5. מצננים היטב במקרר ומגישים עם פרוסות לימון.

הערות:

• אפשר להגיש גם עם עלי נענע.
• אפשר לוותר על קליפת הלימונים בסירופ הסוכר, אך בעיני היא תורמת לטעם הלימוני.

גרסה להדפסה

לימונדה מחלון ביתי

רומן עם דובדבן

אם היתה תחרות יופי לפירות, כנראה שהדובדבן היה "קוטף" בקלות את המקום הראשון.

אולי היתה לו קצת תחרות עם התות...

לרוב, אני ממש לא בנאדם של פירות.

נדיר ביותר שתמצאו אותי אוכלת, סתם כך, פרי להנאתי.

זה לא שאני לא אוהבת פירות, זו פשוט אף פעם לא האופציה הראשונה שלי כשאני רוצה לאכול משהו.

אבל הדובדבן הוא יוצא מן הכלל...

לא יכולה לעמוד בפני היופי והטעם של הפרי הזה!

ולכן שמחתי עד מאוד כשהוכרז כי חומר הגלם הנבחר של "מנטקה" החודש הוא דובדבן.

מכיוון שאני חיה כרגע בגרמניה, היה מתבקש ביותר להכין את עוגת הדובדבנים הגרמנית האולטימטיבית - עוגת היער השחור (Schwarzwälderkirschtorte).

אותה עוגת טורט מפורסמת הממולאת שכבות של קצפת, דובדבנים חמוצים וסירופ קירש (שיכר דובדבנים) עם קישוטי דובדבנים מסוכרים, 
אבל כבר הקדשתי פוסט לגרסה האישית שלי לעוגה הדובדבנית הזאת.

הייתי צריכה לחשוב על משהו אחר...

מפה לשם, נדדו מחשבותי דווקא לצרפת ונזכרתי בעוגיות אהובות עלי מאוד - עוגיות מדלן (Madeleine).
אותן עוגיות קטנות הנאפות בתבנית המסורתית בצורת קונכיה.
מלבד העובדה שצריך בשבילן את התבנית המיוחדת עם השקעים בצורת קונכיות (לי יש מסיליקון ואני מאוד מרוצה, אבל התבנית הקלאסית היא ממתכת), 
מדובר בעוגיות קלות להכנה. פשוט מערבבים את כל החומרים בקערה אחת ולתנור.

הכנתי סוגים שונים של עוגיות מדלן בחיי ולא כולן מוצלחות.
חלקן יוצאות סתם כמו עוגות בחושות יבשות ולכן חשוב לבחור במתכון הנכון.

את שלי מצאתי אצל השף הסטון בלומנטל הגאון (אם אתם עוקבים אחרי הבלוג, בטח כבר הבנתם שיש לי חולשה אליו).
הדבר המופלא במדלנים שלו הוא שימוש ב"חמאה חומה" (שנקראת גם "חמאת אגוזים" בגלל הטעם האגוזי המשתחרר ממנה במהלך החימום).
כדי ליצור "חמאה חומה", ממיסים חמאה רגילה בסיר על אש נמוכה, עד שהיא משחימה ומקבלת ריח של אגוזים קלויים.
הדבר הזה הוא פשוט מעדן ומשדרג מאוד עוגיות מדלן, פיננסייר ושלל מאפים אחרים.

אז צירפתי למתכון המעולה הזה דובדבנים קצוצים, הוספתי גם קוקוס, שמשתלב מעולה עם טעם הדובדבנים ויצאו עוגיות מדלן עסיסיות ודובדבניות שאתם פשוט חייבים לנסות!

וגם - כנסו לאתר של "מנטקה" לראות עוד שלל מתכונים מעלפים שהכינו הבלוגרים המוכשרים, עם הפרי היפיפה והטעים הזה.

עוגיות מדלן דובדבנים

התבססתי על מתכון של השף הסטון בלומנטל, עם שינויים שלי

חומרים ל-18 עוגיות בתבנית אפיה של עוגיות מדלן :
125 גר' חמאה
100 גר' אבקת סוכר
20 גר' שקדים טחונים
20 גר' קוקוס טחון
40 גר' קמח לבן
קורט מלח
2 ביצים
2 כפיות דבש
גרידה מחצי לימון
14 דובדבנים, מגולענים וקצוצים לקוביות קטנות

הכנה:

1. משמנים את תבנית המדלן בספריי שמן או בחמאה מומסת.
2. בסיר קטן, ממיסים חמאה על אש נמוכה- בינונית, עד שמשנה את צבעה לצבע חום - ענברי ומפיצה ריח אגוזי (לוקח כ-7 דק'). מניחים בצד. 
3. מנפים יחד לקערה את אבקת הסוכר, הקמח והמלח. מוסיפים את השקדים הטחונים והקוקוס הטחון. 
4. מוסיפים את הביצים, הדבש, החמאה המומסת, גרידת הלימון והדובדבנים הקצוצים ומערבבים לתערובת אחידה.
5. ממלאים את שקעי תבנית המדלן עד 3/4 גובה ושמים במקרר לחצי שעה (לא למלא עד הסוף, אחרת העוגיות יגלשו לכם מחוץ לתבנית). 
6. מחממים תנור ל-170 מעלות. 
7. אופים כ-15 דק' עד שהעוגיות מתייצבות ומזהיבות. מצננים על רשת צינון. אוכלים מיד באותו יום.

הערות:

• מי שלא אוהב קוקוס, יכול להחליף אותו בשקדים טחונים.
• בגלל שחיי המדף שלהן קצרים, ניתן להקפיא אותן מיד לאחר האפיה ולחמם מעט בתנור לפני ההגשה.
• אם לא בא לכם לקנות תבנית של עוגיות מדלן, אפשר להכין גם בתבנית מיני מאפינס (ששש...אל תגלו לצרפתים).

גרסה להדפסה