הרהורים על טבעונות

בואו נדבר קצת על טבעונות...

יש לי הרבה מחשבות לאחרונה על הנושא הזה...

למעשה אני נמצאת בדיסוננס גדול עם עצמי מכיוון שאידאולוגית, אני בהחלט מאמינה בתפיסת העולם הטבעונית.

אני אוהבת מאוד בעלי חיים, אני מאמינה שבעלי החיים לא נועדו לשרת את צרכי האדם, אני מודעת לעובדה שבעלי חיים מוחזקים ומומתים באופן אכזרי רק כדי שלבני האדם יהיה מה לאכול/ ללבוש/ או כל שימוש אחר שהאדם עושה בבעלי החיים לצרכיו.

מצד שני, הויתור הטוטאלי על אכילת כל סוגי הבשר, מוצרי החלב והביצים (דווקא על דבש אין לי בעיה לוותר), נראה לי כמעט בלתי אפשרי.

וגם אם הייתי מוותרת על כל אלו, האם כאן עובר הגבול?

מה לגבי בגדים, נעליים, חגורות, ארנקים, תיקים, רהיטים...האם גם על אלו אני מוכנה לוותר כי הם עשויים מעור של בעלי חיים?

ומה לגבי מוצרים קוסמטיים שנוסו על בעלי חיים?

ומה לגבי תרופות? האם אסרב לקבל טיפול רפואי כלשהו כיוון שנוסה על בעלי חיים?

אז איפה עובר הגבול? אילו ויתורים בחיים שלי אני מוכנה לעשות למען בעלי החיים?

התחלתי לקרוא קצת על הנושא, וכמובן שלא ניתן לקרוא על טבעונות מבלי להיתקל באיש ובתופעה – גארי יורופסקי. 

האמת שעד היום רק שמעתי עליו ולא שמעתי אותו. מודה גם שלא ממש רציתי להקשיב להרצאות שלו.

אני לא אוהבת אנשים קיצוניים שמשתמשים באלימות כדי להעביר את המסרים שלהם ומעודדים אחרים לאלימות.

מצד שני, ההרצאות שלו השפיעו על כל כך הרבה אנשים להפוך לטבעונים שפחדתי, באיזשהו מקום, להיות מושפעת בעצמי.

בסוף, החלטתי לאזור אומץ ולצפות בהרצאה שלו שמוגדרת כ"הרצאה הטובה ביותר שתראו אי פעם" (אני לא שמה לינק להרצאה כדי שלא אחשב לרגע כיחצנית של האיש. אם מעניין אתכם, תמצאו אותה בקלות בגוגל).

מודה שהפסקתי לצפות אחרי מספר דקות, ברגע שהתחילו תמונות מזעזעות של בעלי חיים המיועדים לשחיטה. זה היה יותר מדי בשבילי...

אני יודעת שזה הדבר הכי צבוע בעולם לדעת מה עוברים בעלי החיים אותם אני אוכלת (או אוכלת את מה שהם מייצרים) ולהמשיך לאכול אותם, תוך הדחקה מוחלטת.

עם זאת, בחלק של ההרצאה של גרי יורופסקי שכן הספקתי לראות, הוא נותן בעצמו את הסיבות שבגללן בני אדם ממשיכים לאכול בשר ומוצרים מן החיי. ארבע הסיבות, לתפיסתו, הן:

1. הרגל

2. מסורת

3. נוחות

4. טעם

מסכימה לחלוטין שאלו הסיבות שהופכות את הויתור על אכילת בשר ומוצרים מן החי לכל כך קשה עבורי.

אני רגילה לאכול אותם כל חיי, נוח לי להשיג אותם (בניגוד לכל התחליפים שקשה להשיג וגם יקר מאוד לרכוש) ומעל לכל - הטעם...

אין מה לעשות, בשר ומוצרים מן החי זה פשוט טעים...

על בשר אני עוד מסוגלת איכשהו לוותר. גם ככה אני לא צרכנית גדולה של בשר ולא אוכלת בכלל דגים ופירות ים. אבל להתחיל לוותר על חלב ומוצריו?! על ביצים??!!!

כמעט כל קינוח שאני אוהבת, יורד אוטומטית מהפרק. שתיית קפה, שזו אחת מהנאות החיים בעיניי, הופכת לחוויה מבאסת (וכל מי שטעם חלב סויה או שקדים יודע שאני צודקת...ואל תגידו לי לשתות קפה בלי חלב כי זה באמת כבר יוביל אותי למחשבות אובדניות...) כל פשטידה, מאפה, אפילו רוב הפסטות יורדים מן הפרק...ויכולתי להמשיך ולפרט עוד ועוד...

אז אם אתם טבעונים, בטח תתחילו להגיד לי שיש היום המון תחליפים ושההנאה שלכם מאוכל לא פחתה, אבל צר לי חברים...

כתחקיר לפוסט הזה, הסתכלתי על אין ספור מתכונים טבעוניים ושום דבר שתגידו לא ישכנע אותי שעוגת שוקולד על בסיס אבוקדו טעימה כמו עוגת שוקולד על בסיס חמאה וביצים, או שעוגת "גבינה" מקרם קשיו מרגישה בדיוק כמו הדבר האמיתי, או שלא אבחין בהבדל בין שניצל עוף לטופו מטוגן בפירורי לחם...

אין מה לעשות, מעבר לטבעונות מחייב בעיני ירידה משמעותית בהנאה מאוכל ומכיוון שזו אחת מהנאות החיים הגדולות ביותר שלי, המעבר נראה לי קשה מנשוא.

עכשיו בטח תשאלו – "אבל האם הנאת החיים שלך שווה יותר מחייהם של בעלי החיים?"

אז התשובה שלי היא - לא! היא לא שווה יותר! ברור לי שהסיבה שאני לא טבעונית היום היא סיבה אנוכית בלבד, אבל לוותר על שילוב כל כך חזק של הרגל, מסורת, נוחות וטעם זה כל כך קשה...

אז מה אני עושה עם זה לעזאזל??!!!

יש כמה שינויים שאני רוצה לעשות בתזונה שלי, אבל עליהם אספר לכם כבר בהזדמנות אחרת כי חפרתי יתר על המידה לפוסט אחד...

אבל החלטתי שאם, בינתיים, אני לא הופכת לטבעונית, לפחות אקדיש את הפוסט הזה לטבעונים שביניכם.

עשיתם החלטה אמיצה בעיני. אולי פעם יהיה לי את האומץ לעשות אותה גם...

ומכיוון שנראה לי שההקרבה הגדולה ביותר בטבעונות היא המתוקים, החלטתי לתת לכם מתכון לקינוח שאולי לא יהיה טעים בדיוק באותה מידה שחמאה, חלב, שמנת וביצים יכולים להיות, אבל לפחות יהיה טעים...

היה לי חשוב לתת מתכון שאת כל מרכיביו תמצאו בסופר רגיל ולא בחנויות טבע למיניהן, שיהיה פשוט להכנה, לא ממרכיבים מוזרים (סלק ואבוקדו בקינוח? לא בבית ספרי...) וטעים גם למי שלא טבעוני. תאמינו לי שזה היה אתגר לא פשוט...

שעות של נבירה באינטרנט ופסילת אינספור מתכונים, ניסוי של שני קינוחים שלא היו מספיק טעימים ,לדעתי, כדי שמי שאינו טבעוני יבחר להכין אותם. כמעט כבר אמרתי נואש, אך לבסוף נמצא המתכון המנצח...

מדובר בעוגיות טבעוניות מחמאת בוטנים עם שוקולד צ'יפס!

הן כל כך מהירות להכנה שתוך חצי שעה בלבד יהיה לכם מגש ריחני, אחרי שגם הספקתם לשטוף כלים ולסדר את המטבח!

(כמעט) לא מרגישים שהעוגיות האלו הן ללא מוצרי חלב או ביצים, הן ממש יציבות ולא מתפרקות (מה שלא כך כך צפוי ללא שימוש בביצים), הן (יחסית) בריאות כי בכל זאת יש בהן שמן במקום חמאה, מייפל במקום סוכר ואפשר אפילו להכין אותן מקמח כוסמין או קמח מלא (למרות שאני לא עשיתי את זה. בכל זאת, כמה בריאות אפשר לסבול בקינוח אחד?!)

בקיצור, אין לכם שום תירוץ לא לנסות אותן, גם אם טבעונות לא חלפה מעולם בראשכם...

עוגיות חמאת בוטנים ושוקולד צ'יפס טבעוניות

מבוסס על מתכון מהבלוג המעולה Cookbooks 101, שבו עוד שלל מתכונים טבעוניים למעוניינים.

חומרים ל-24 עוגיות

1 כוס קמח (אני השתמשתי בקמח חיטה רגיל. אפשר להשתמש גם בקמח כוסמין או קמח מלא המיועד לאפייה. נראה לי שגם שילוב של 1/2 כוס קמח רגיל + 1/2 כוס קמח מלא יעבוד טוב)

1/2 כפית אבקת סודה לשתייה

1/4 כפית מלח

1/2 כוס חמאת בוטנים טבעית

1/2 כוס סירופ מייפל אמיתי (אני יודעת שזה מוצר לא זול אבל אין מה להשוות בינו לבין החיקויים אז שווה להשקיע)

30 גרם שמן קנולה או כל שמן צמחי אחר חסר טעם

1/2 כפית תמצית וניל

1/4 כוס שוקולד צ'יפס פרווה

הכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות. מרפדים את תבנית התנור בנייר אפייה.
2. בקערה בינונית, מערבבים את הקמח, סודה לשתייה ומלח.
3. בקערה נפרדת גדולה יותר, מערבבים את חמאת הבוטנים, סירופ המייפל, השמן ותמצית הוניל (ממליצה לעשות את זה בעזרת מטרפה, זה הכי יעיל וקל, אבל אין בעיה לעשות זאת גם עם כף עץ).
4. שופכים את תערובת הקמח אל תערובת חמאת הבוטנים. מערבבים כמעט עד איחוד אבל כשעדיין יש עוד שאריות קמח לא מעורבב. נותנים לתערובת לנוח 5 דקות. מוסיפים את השוקולד צ'יפס ונותנים עוד ערבוב מהיר, כדי לאחד את החומרים.  
5. מגלגלים את התערובת לעיגולים קטנים, בגודל של עגבניית שרי, ומניחים על תבנית האפייה (העוגיות לא מתפשטות יותר מדי באפייה ולכן אין צורך לשים אותן ברווחים מאוד גדולים אחת מהשנייה).
6. בעזרת גב מזלג, לוחצים בעדינות על כל עוגיה, ליצירת דוגמא של פסים (אם לא בא לכם, אפשר סתם לשטח אותן בלחיצה עדינה עם כף היד).
7. אופים 10-11 דקות, לא יותר! אם אופים יותר מדי, העוגיות יצאו יבשות. כשמוציאים אותן מהתנור הן יחסית חיוורות, עדיין רכות למגע אך יציבות. אל תגעו בהן כ-5 דקות ואז העבירו בעדינות לרשת צינון.
8. שומרים בכלי אטום בטמפ' החדר.

הערות:

• רוצים עוגיה עוד יותר בריאה? אפשר לוותר על השוקולד צ'יפס.  אבל, נו באמת...
• אם משתמשים בקמח כוסמין או חיטה מלאה, העוגיות יצאו כהות יותר.
• לרגישים לגלוטן – נראה לי שהעוגיות האלו יכולות לעבוד גם עם קמח נטול גלוטן. אם מישהו מעז לנסות, שיספר לי איך יצא...

גרסא להדפסה 

Pink Valentine

ולנטיינ'ז דיי...

מה אתם חושבים על היום הזה?

האם אתם מאלו שחושבים שלא צריך לחגוג חגים של נוצרים?

או מאלו שחושבים שזה יום שנועד לאמלל את אלו שטרם מצאו בן/בת זוג?

או אולי מאלו שחושבים שזאת עוד מסחטת כסף של העולם הקפיטליסטי?

אולי אתם דווקא מאלו ששנה מראש כבר משריינים מקום במסעדה הכי נחשבת בעיר וקונים לאהוב/ת לבכם בונבוניירה בצורת לב?

או מאלו שמחפשים תמיד סיבה למסיבה ולכן חוגגים גם את ולנטיינ'ז, גם את ט"ו באב וגם את חג האהבה הטיבטי? (אל תרוצו לגוגל לחפש, המצאתי את זה...)

האמת היא שאין לי ממש דעה על היום הזה וגם לא שום יחס מיוחד.

בעקרון, אני ממש בעד למצוא סיבות לחגוג אהבה וממש נגד לשלם על זה 300 ש"ח לסועד כמחיר מנימאלי (נשבעת שבדקתי ויש דבר כזה...)

אני בעד מחוות קטנות שבאות מהלב ולכן אם אני כבר עושה משהו ביום הזה, סביר שהוא יהיה קשור בלבשל משהו...

אז חיפשתי רעיון למתכון שיכול להתאים ליום הזה אבל לא משהו קיצ'י עם לבבות. מה שכן, רציתי שזה יהיה משהו ורוד! כן, ורוד! 

ולא, אני לא ילדה בת ארבע שהדמות המוערצת עליה היא תותית, והצבע והאהוב עלי אינו ורוד ואף לא היה בילדותי, וגם את בתי הקטנה אני משתדלת להלביש בכמה שפחות ורוד...

אז למה אוכל ורוד?

הנה וידוי - שמי גילי ויש לי משיכה בלתי מוסברת למאכלים ורודים...

מוורוד טבעי של תותים ופטל ועד הוורוד המלאכותי ביותר שיכולים לייצר צבעי המאכל הלא בריאים ביותר...

אני תמיד אוספת מתכונים לקינוחים ורודים ואף פעם לא מכינה, כי אין באמת סיבה לגיטימית להכין לאנשים מבוגרים מאכלים ורודים...

והנה, מצאתי לי סיבה לגיטימית להכין משהו ורוד! ולנטיינ'ז דיי!

אז חשבתי וחשבתי איזה קינוח ורוד להכין לכבוד ולנטיינ'ז דיי ובלי כל קשר לעניין, רציתי כבר זמן רב להכין עוגה בחושה ולימונית שזכורה לי לטובה מקורס הקונדיטוריה שעשיתי לפני מספר שנים.

ואז באחד משיטוטיי בבלוגי הבישול החביבים עלי, נתקלתי במתכון הזה והוא היה כל כך ורוד ויפיפה ופתאום כל חלקי הפאזל התחברו להם יחדיו.

אכין את העוגה הלימונית שרציתי ואשדרג אותה בזיגוג ורוד ובפרוסות מזוגגות של תפוז אדום!

וכך נוצר לו רעיון לקינוח ורוד שמתאים לולנטיינ'ז דיי ומצד שני, מתאים גם לשאר ימות השנה כי בסך הכל מדובר בעוגה בחושה. הוא גם עונתי כי עכשיו יש בסופרים תפוזי דם בשפע וגם ניתן להמיר את התפוז שבו ללימון ולהמשיך לעשות גם כשנגמרת עונת התפוזים. הוא גם ורוד ומצד שני, אין בו שימוש בצבע מאכל...בקיצור, מושלם!

אז הנה עוגה ליום האהבה שמשלבת הרבה אהבות שלי: אהבה לעוגות בחושות, אהבה לוורוד (רק באוכל, כן?), אהבה לתפוזי דם (שהם אחד הפירות היפים שנבראו) ואהבה לבעלי שהוא הטועם הראשון של כל המתכונים שלי ואהב מאוד גם את העוגה הזאת...

אז תחגגו או לא תחגגו את ולנטיינ'ז דיי, אבל את העוגה הזאת תכינו למישהו שאתם אוהבים...

ולסיום, אחד משירי האהבה הקסומים ביותר...

עוגת הדרים ורודה

העוגה מבוססת על מתכון מקורס הקונדיטוריה שעשיתי ב"אסטלה", עם שינויים שלי.

הקישוט מבוסס על המתכון הזה, מתוך אחד הבלוגים האהובים עלי- Annie's Eats

חומרים לעוגה בקוטר 24 ס"מ

עוגה:

225 גר' חמאה בטמפ' החדר

1 כוס אבקת סוכר (120 גר')

גרידה מתפוז דם אחד ומלימון אחד (כ-5 גר')

3 ביצים

3/4 1 כוסות קמח (255 גר')

1 שקית אבקת אפייה (10 גר') – שימו לב שהשקית שלכם אכן מכילה 10 גר'. בגרמניה, למשל, יש יותר אבקת אפייה בכל שקית אז לא להתבלבל...

150 גר' שמנת חמוצה (אני השתמשתי ב-10% שומן אבל אפשר גם יותר)

מיץ מחצי תפוז דם וחצי לימון (38 גר')

זיגוג ורוד:

1 כוס אבקת סוכר (120 גר')

2-3 כפות מיץ מתפוז דם (לי הספיק חצי תפוז)

אם אתם רוצים ציפוי בצבע ורוד בהיר, השתמשו ב-2 כפות, ואם בורוד יותר כהה- השתמשו ב-3 כפות (אני השתמשתי ב-1/2 2 כפות)

תפוזים מזוגגים:

1 תפוז דם קטן

1/2 כוס סוכר

1/2 כוס מים

הכנה:

לעוגה:

1. מחממים תנור לחום בינוני - 170 מעלות. משמנים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ ומרפדים את התחתית בנייר אפייה. 
2. מקציפים במהירות גבוהה במיקסר עם מקצף בלון, חמאה רכה ואבקת סוכר, לקבלת תערובת קרמית ואחידה.
3. שוברים את הביצים לקערה נפרדת. מוסיפים את הביצים בהדרגה ומקציפים עד קבלת מסה אחידה ותפוחה. עם הוספת הביצים, התערובת נראית כאילו היא "התפרקה" (קצת כמו גרגרי קוטג'), אבל אחרי כמה דקות של הקצפה היא חוזרת להיות הומוגנית, אז אל תתייאשו והמשיכו להקציף עד שהתערובת חוזרת לעצמה. 
4. מוסיפים את גרידת התפוז והלימון ומערבלים.
5. מערבבים בקערה נפרדת קמח עם אבקת אפייה.
6. מורידים את מהירות המיקסר למהירות נמוכה ומוסיפים לסירוגין את תערובת הקמח והנוזלים (מיץ הדרים + שמנת חמוצה) ומערבבים רק עד קבלת מסה אחידה. אני עושה זאת כך: 1/3 מכמות הקמח, 1/2 מכמות הנוזלים (1/2 מהמיץ וחצי מהשמנת החמוצה), שוב 1/3 קמח, שוב הנוזלים ובסוף ה-1/3 האחרון של הקמח. 
7. מכניסים לתנור ואופים כ-40-45 דק' עד שקיסם שמוכנס למרכז העוגה יוצא יבש.
8. מצננים לחלוטין. אם אתם רוצים שהחלק העליון של העוגה יהיה ישר, ניתן להפוך את העוגה על צלחת הגשה ולהסיר את נייר האפייה שהיה בתחתית התבנית. 

לתפוזים המזוגגים:

1. שוטפים ומייבשים את תפוז הדם. חותכים אותו לחצי לרוחב ואז בעזרת סכין קטנה וחדה, חותכים לפרוסות דקות ככל האפשר. ממליצה לעבוד עם הסכין כמו שמנסרים עם מסור, בתנועות קטנות בקו ישר מלמעלה למטה עד שמגיעים עם הסכין אל קרש החיתוך עליו מונח התפוז. 
2. מוציאים מפרוסות התפוז את הגרעינים בעזרת קצה הסכין או בעזרת קיסם. 
3. שמים במחבת בינונית את המים והסוכר ומערבבים. מחממים אותם על אש בינונית-גבוהה עד שהסוכר נמס במים. 
4. שמים את פרוסות התפוז בשכבה אחת (אסור שהתפוזים יעלו אחד על השני), בתוך סירופ הסוכר.
5. מורידים את האש לבינונית-נמוכה ונותנים לסירופ לבעבע בעדינות כ-20 דקות. לאחר 10 דקות, הופכים את התפוזים לצידם השני כדי ששני הצדדים יקבלו זיגוג סוכר. 
6. מורידים מהאש ומצננים לטמפרטורת החדר. אם לא משתמשים מיד, יש לשמור את התפוזים יחד עם הסירופ בתוך מיכל אטום במקרר.

לזיגוג הורוד:

1. בקערה קטנה, שמים את אבקת הסוכר ומיץ התפוז. טורפים במטרפה עד קבלת תערובת אחידה. אם יוצא סמיך מידי, ניתן להוסיף עוד מיץ תפוזים. אם יוצא דליל מידי, ניתן להוסיף עוד אבקת סוכר.
2. כאשר העוגה הצטננה לגמרי, שופכים את הזיגוג על פני העוגה ומורחים אותו, בעדינות ובאופן שווה, בעזרת מרית.
3. בעזרת מזלג, מוציאים את התפוזים המזוגגים מהסירופ ומנערים אותם קלות כדי להיפטר מעודפי הסירופ. מקשטים את פני העוגה בתפוזים המזוגגים.
4. נותנים לעוגה לעמוד כמה דקות כדי שהזיגוג יתייצב ואז מגישים. 
5. חשוב! אם מכינים  את קישוט התפוזים המזוגגים, מומלץ להגיש את העוגה ביום ההכנה. לאחר יום, הנוזלים של התפוזים מתחילים להרטיב את הזיגוג הורוד והוא נראה פחות יפה. אם עושים רק את הזיגוג הורוד, ללא התפוזים, העוגה תשמר לכם 2-3 ימים בטמפרטורת החדר, בכלי אטום. ניתן גם לשמור יותר זמן במקרר אבל מומלץ להגיש בטמפרטורת החדר.

הערות:

• הזיגוג הורוד והתפוזים המזוגגים הם בשביל היופי והרושם ולכן ניתן בקלות לוותר עליהם ואז נשארתם עם עוגה בחושה טעימה וקלה מאוד להכנה. עם זאת, הם ממש לא מסובכים להכנה ועושים "וואו" גדול, אז אני כן ממליצה לעשות את האקסטרה מאמץ ולהכין גם אותם.
• אם רוצים עוגה לימונית ולא עוגת הדרים, ניתן לוותר על גרידת התפוז ומיץ התפוזים ולהוסיף במקומם עוד גרידת לימון ועוד מיץ לימון. גם בזיגוג ניתן לוותר על מיץ התפוז ולשים במקומו אותה כמות של מיץ לימון. במקרה זה הזיגוג יהיה לבן ולא ורוד כמובן...
• אני הכנתי את העוגה בתבנית עגולה אבל אפשר להכין גם באינגליש קייק או אפילו בתבנית שקעים כמאפינס (ואז לשים פרוסת תפוז מזוגגת אחת על כל מאפין...וואו זה יצא מהמם! עכשיו אני מצטערת שלא עשיתי את זה בעצמי...)
• אפשר בכלל להשתמש בזיגוג הורוד הזה לכל מיני דברים – ציפוי לקאפקייקס, לעוגיות ועוד. זה ממש ילהיב ילדים (יותר נכון ילדות) וזה ללא צבע מאכל!!!

גרסא להדפסה

סלט ביתא

מאחורי בית הספר היסודי בו למדתי, היה מרכז מסחרי מהסוג הישן.

כזה שהזקנים ישבו בו ב"פרלמנט" עוד לפני ש"ארץ נהדרת" הפכו את זה למושג, כזה עם חנות לקליית קפה ופיצוחים שהריח שלהם היה נישא למרחוק, כזה עם חנות סידקית (הכי מילה של פעם) שכל הילדים היו קונים בה תלבושת אחידה לבית הספר או מדים לצופים.

היה בו סניף בורגר-ראנץ' שהילדים תמיד היו לוקחים ממנו כמויות עצומות של שקיות רטבים והולכים החוצה כדי לדרוך עליהן כי נורא משעשע לראות אותן מתפוצצות. וכמו בכל מרכז מסחרי מהסוג הזה, הסתובבו בו טיפוסים הזויים, שהזכורה לי ביותר הייתה מוכרת פרחים מסכנה שקראנו לה "אדומה" כי הפנים שלה היו תמיד נורא אדומים ולמרבה החלחלה גם היה לה זקן (!)

אנחנו היינו הולכים למרכז הזה אחרי הלימודים (טוב, חלק גם התפלחו באמצע היום אבל אני הייתי חננה...) וקונים שם אצל מורא ואהרון (אלו מהחנות פיצוחים) מסטיק פס ו"קפוא" (יש לקרוא במילעיל) או איזה שוקו-פאי בבורגר ראנץ'.

מי שלא מכיר אותי, בטח מדמיין עכשיו שגדלתי באיזו עיירת פיתוח או שיכון עולים, אבל האמת היא שגדלתי ברמת אביב.

המרכז שעליו אני מדברת נקרא "מרכז ברודצקי" והוא נשאר קצת כזה עד היום.

נכון, את חנות הפיצוחים של מורא ואהרון החליף איזה בית קפה ואת הבורגר-ראנץ' המיתולוגי החליף סניף של AM:PM וגם את "אדומה" מוכרת הפרחים שהסתובבה שם פעם, החליפו יאפים צעירים עם ילדיהם הנוסעים להם בבטחה על "בימבות" שכנראה עולות כמו האוטו שלכם.

אבל האופי המיוחד והניחוח המיושן (במובן הטוב של המילה) עדיין קיים שם (לפחות בעיניי).

לפני כמה שנים (כבר דיי הרבה, אני לא זוכרת כמה), נפתח שם בית קפה שכונתי בשם "ביתא קפה".

אני חושבת שבזמנו, אף אחד לא ממש האמין שהוא ישרוד. רבים נפתחו ונסגרו לפניו, קניון רמת אביב שנבנה לא רחוק, "גנב" לקוחות רבים מהמרכז המסחרי הישן וזה היה נראה קצת חסר סיכוי.

אבל בניגוד לכל התחזיות, בית הקפה הזה תפס תאוצה והיום הוא הומה כמעט בכל שעה של היום (וגם פתח עוד שני סניפים מצליחים בשכונת צהלה ובהרצליה).

בבוקר יושבים שם פנסיונרים ואמהות בחופשת לידה (ועוד מלא אנשים שלא ברור למה הם לא עובדים), בצהריים יושבים שם כל מיני אנשי עסקים שיצאו מהמשרד לשאוף קצת אוויר, אחר הצהריים יושבות שם תיכוניסטיות מפונפנות מ"אליאנס" - התיכון הצמוד ובערב יושב שם בליל שמח של תושבי השכונה שבאו להתאוורר עם או בלי הילדים, סטודנטים מאוניברסיטת ת"א הסמוכה וכל מי שהזדמן במקרה או שלא במקרה למקום.

קשה לי להסביר מה סוד הקסם של המקום ואיך הוא מצליח במקום שכל כך הרבה עסקים לפניו נכשלו. כנראה שהשכילו שם להבין את הצורך של תושבי השכונה בקפה שכונתי אמיתי. לא עוד סניף מאוס של "ארומה" או "ארקפה" אלא מקום עם אווירה נעימה, אוכל פשוט וטרי וקצת ניחוח של רמת אביב הישנה, עוד לפני שקראו לה "הירוקה" ומכרו בה וילות בעשרות מיליוני שקלים. 

ולמה אני כותבת את כל ההקדמה הארוכה והנוסטלגית הזאת?

כי רציתי לספר לכם על המנה האהובה עלי בבית הקפה הזה. באופן מפתיע זה סלט...

למה מפתיע? כי אני לא ממש טיפוס של סלטים. כלומר, אני אוהבת לאכול סלטים, אבל זה לא משהו שממש מרגש אותי. מבחינתי זה תמיד תוספת למשהו מעניין יותר (רצוי פחמימה מסוג כלשהו) ולא ממש המנה העיקרית. גם להכין סלטים אני לא ממש אוהבת. קצת משעמם אותי כל הקיצוץ הזה...תמיד כשאחרים מתנדבים להביא לארוחה סלט, אני מבקשת שיתנו לי להכין כל דבר מלבד סלט. מעדיפה להכין משהו יותר מאתגר מסתם לעמוד ולקצוץ...

אז מה ההצדקה לדבר איתכם על סלט? כי הסלט הזה הוא משהו מיוחד...

כשאני טעמתי אותו לראשונה, קראו לו "סלט ביתא" (היום הוא מופיע בתפריט שלהם בשם "סלט alpha-beta", למה?!) והוא נשמע, לכאורה, לא מיוחד: ירקות קצוצים (עגבניה, מלפפון, פלפל, בצל סגול), אורז ועדשים שחורות אורגניות. מוגש עם רוטב יוגורט-טחינה. במקור, אני דיי בטוחה שהיו בו גם גזר ופטרוזיליה והרוטב היה רק יוגורט, בלי טחינה.

אז למה אני מטריחה אתכם בדיבורים על סלט ירקות קצוץ? כי משהו בסלט הזה ממש עובד! משהו בשילוב בין הירקות לעדשים השחורות והאורז, בתוספת היוגורט החמצמץ יוצר שלם שעולה על סכום חלקיו (וסליחה שיצא לי אייל שני...)

בקיצור, אני מתה על הסלט הזה! אם אני שם ובא לי סלט, תמיד אזמין רק אותו (ואני בדרך כלל לא אוהבת להזמין במסעדה מנה שאני כבר מכירה, מעדיפה לנסות משהו חדש).

אין לי את המתכון לסלט הזה. שחזרתי את הסלט מהזיכרון ואני מביאה אותו בפניכם כמו שאני זוכרת אותו (אז אל תלכו ל"ביתא קפה" ותתלוננו שזה לא אותו דבר) אבל הוא באמת אחלה סלט: טרי, משביע ולא כבד. בדיוק כמו שסלט צריך להיות. אפילו אני מוכנה להתגבר על השיעמום ולהתחיל לקצוץ...

*** למי שזה מעניין אותו, מצאתי סרטון נורא מצחיק ב-youtube על מרכז ברודצקי. חובה למי שגדל ברמת אביב ויודע על מה אני מדברת 

*** בזמן שכתבתי את הפוסט, התנגן לי כל הזמן בראש השיר הנפלא של שלמה ארצי "ליד הבית שגרתי בו", אז אם בא לכם לשמוע, הנה הוא בביצוע מקסים של שלמה ארצי עם פיטר רוט.

סלט ביתא

חומרים ל-2 מנות נדיבות

1 כוס אורז בסמטי (או אורז אחר שאתם אוהבים) – מהכמות הזו נשאר דיי הרבה אורז. אתם יכולים להכין גם 1/2 כוס, אני פשוט אוהבת שנשאר לי אורז (ראו בהערות בסוף מה ניתן לעשות עם שארית האורז)

1/2 כוס עדשים שחורות

1/2 בצל סגול

2 מלפפונים (אם אתם בגרמניה, אז רק 1/2 מלפפון מהזן הענק)

1 גזר

1/2 פלפל אדום

1 עגבניה גדולה או 2 עגבניות קטנות

צרור פטרוזיליה (גודל הצרור על פי טעמכם)

מיץ מחצי לימון

1 כפית שמן זית

1/4 כפית מלח

קורט פלפל שחור

אופן ההכנה:

לאורז:

1. מחממים כפית שמן בסיר קטן עם תחתית עבה. מוסיפים את האורז ו-1/2 כפית מלח ומערבבים. מטגנים מעט עד שהאורז מתחמם ונהיה שקוף. מוסיפים 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה.
2. מעבירים ללהבה נמוכה ומבשלים 20 דק'. מורידים מהאש ומצננים.

לעדשים:

1. שמים את העדשים בתוך מסננת ושוטפים אותן היטב. מעבירים לסיר קטן עם הרבה מים (לפחות 5 ס"מ מעל גובה העדשים).
2. מביאים לרתיחה ואז מעבירים את הסיר ללהבה הנמוכה ומבשלים עוד 15-20 דק' עד שהעדשים רכות, אך עדיין נגיסות. מורידים מהאש ומצננים.

לסלט:

1. קוצצים דק את כל הירקות (עדיף דק כי כך הטעמים משתלבים טוב יותר) ושמים בקערה בינונית.
2. מוסיפים 5 כפות מהאורז ו-5 כפות מהעדשים.
3. מוסיפים את מיץ הלימון, שמן הזית, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
4. מגישים עם יוגורט טבעי (אני אוהבת יוגורט יווני, אבל השתמשו באיזה סוג שבא לכם).  

הערות:

• מהאורז והעדשים שנשארו לכם, ניתן להכין מג'דרה מהירה: טגנו בצל עד שמשחים (אבל זהירות, לא לשרוף). הוסיפו לו כמון (ע"פ טעמכם, אבל שימו לב שמדובר בתבלין דומיננטי). ערבבו בקערה את האורז והעדשים. הוסיפו את הבצל המטוגן ותבלו במלח ופלפל.
• אם אתם בגרמניה, ניתן למצוא עדשים שחורות ברשת DM באגף הקטניות (זה נקרא Beluga Linsen  וזה מגיע באריזה שקופה אז לא תהיה לכם בעיה לזהות את זה). בארץ אין שום בעיה להשיג עדשים שחורות בכל סופר או בחנויות הטבע למיניהן.
• התיבול לסלט הוא על פי טעמי האישי. תרגישו חופשי לשחק איתו על פי המידה שאתם אוהבים.
• אפשר להוסיף לסלט גם נענע קצוצה אם אתם מהחובבים.
• אל תוותרו על היוגורט, הוא מוסיף בטירוף!

גרסא להדפסה

גרנולה לט"ו בשבט

תמיד היה לי קשר מיוחד לט"ו בשבט.

נולדתי בט"ז בשבט, העץ האהוב עלי הוא שקדייה ותמיד הרגשתי שהחג הזה הוא קצת שלי.

אבל אז הגיע יום הולדת 16...

התייצבתי במשרד הפנים, כולי נרגשת, להוציא תעודת זהות.

אחרי שהתאוששתי מהתדהמה שזו תמונת הפספורט שיצאה לי ואיתה אני צריכה להסתובב כל החיים, נגלתה לי הזוועה האמיתית...

בתאריך הלידה העברי, מופיע לו, שחור על גבי לבן, התאריך כ"ח בשבט!

אתם קולטים?! 16 שנה אני בטוחה שט"ו בשבט הוא החג שלי כי נולדתי יום אחריו ובסוף מסתבר שההורים שלי אכלו כנראה יותר מידי פירות יבשים וזיכרונם יבש... (טוב, אני מוכנה גם לקחת בחשבון שאולי משרד הפנים עשה טעות ברישום אבל בסופו של דבר, מי שמחליט מתי נולדתי זה משרד הפנים, לא?)

אז מגיל 16, ט"ו בשבט נהיה פתאום סתם חג. לא החג שלי.

בשנים האחרונות הוא הסתכם אצלי בקבלת חבילת שי של פירות יבשים בעבודה, שנאלצתי לנשנש בחוסר ברירה עד פורים...

אבל עכשיו יש לי בלוג בישול ואני חשה אחריות לספק לקהל מתכון לט"ו בשבט.

הבעיה שאני גם לא מתה על פירות יבשים. זה לא שאני שונאת אותם. פשוט הם...איך לומר את זה בעדינות...יבשים כאלה...

סתם ביזבוז קלוריות שאני מעדיפה לשמור לדברים טעימים יותר כמו שוקולד ועוגות...

אז שברתי את הראש איזה מתכון יצליח גם לשלב פירות יבשים וגם להיות ממש טעים?!

ואז הרעיון הכה בי – גרנולה!!!

בגרנולה יש המון פירות יבשים, אגוזים וכו' אז היא ממש מתאימה לרוח החג והיא גם ממש, ממש טעימה, (דיי) בריאה ומאוד קלה להכנה!

אני חושבת שאנשים לא מודעים מספיק עד כמה קל להכין גרנולה בבית. זה כל כך קל שממש חבל לקנות אותה בסופר והיא טעימה פי מאה ממה שאפשר לקנות בסופר. והבונוס האמיתי – אפשר לשלב בה כל תוספת שאוהבים כי היא מקבלת בברכה כמעט כל פרי מיובש, אגוז או דגן.

אה, וזו יכולה להיות גם אחלה מתנה להביא למישהו לכבוד החג...

אז ט"ו בשבט שמח לכולכם! מה, אתם עוד פה? רוצו להכין גרנולה...תודו לי אחר כך...

גרנולה לט"ו בשבט

המתכון מבוסס על הגרנולה מתוך ספר הבישול האגדי "אורנה ואלה-ספר המתכונים", שאם אין לכם אותו, רוצו מהר מהר לקנות, הוא מדהים!

התוספות הן על פי טעמי, אתם מוזמנים לשנות ולגוון לפי טעמכם (ראו הערות בסוף).

חומרים

ל-1/2 1 קילו גרנולה (זו כמות גדולה אבל בקצב שתנשנשו אותה, כדאי שתכינו הרבה)

500 גר' פתיתי שיבולת שועל שלמים (שימו לב לא לקנות אינסטנט!)

1 כוס גרעיני חמניות קלופים

1 כוס שקדים מולבנים פרוסים

1 כוס צימוקים בהירים

3/4 כוס גרעיני דלעת קלופים

3/4 כוס אגוזי מלך, קצוצים גס

3/4 כוס משמשים מיובשים, קצוצים גס (הכנסתי כי זו גרסא לט"ו בשבט, ממש לא חובה. אפשר במקום משהו אחר מהתוספות המופיעות בהערות או, במקום, להגדיל את כמות אגוזי המלך)

125 גר' חמאה, חתוכה לקוביות

3/4 כוס דבש

1/2 1 כפיות תמצית וניל איכותית

להגשה:

פירות טריים חתוכים

יוגורט

דבש

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור לחום של 170 מעלות. מכינים שתי תבניות תנור מרופדות בנייר אפייה.
2. מערבבים את כל החומרים היבשים של הגרנולה בקערה גדולה מאוד.
3. מניחים בסיר קטן חמאה, דבש ותמצית וניל ומחממים על להבה נמוכה, תוך ערבוב בכף עץ, עד שהחמאה נמסה ומתאחדת עם הדבש.
4. יוצקים את תערובת החמאה והדבש באיטיות על החומרים היבשים ומערבבים היטב עד שהכל מצופה בתערובת החמאה והדבש.
5. מעבירים חצי מכמות התערובת לתבנית אחת ואת החצי השני לתבנית השנייה. מסדרים את התערובת בכל תבנית בשכבה דקה ואחידה (חשוב שהשכבה תהיה דקה ואחידה כדי שהמרכיבים יאפו באופן אחיד).
6. ועכשיו, שימו לב היטב להוראות האפייה: מכניסים לתנור ואופים במשך 10 דקות. מוציאים, מערבבים בעזרת כף עץ ומחזירים לתנור לעוד 10 דקות. מוציאים ומערבבים שוב. מחזירים לתנור ל-5-10 דקות נוספות (כל התהליך לוקח כ-25-30 דקות סה"כ). צריך להשגיח כל הזמן על הגרנולה כדי שלא תישרף. הגרנולה צריכה להיות בצבע זהוב עמוק מכל צדדיה, אבל הגבול בין זהוב עמוק לשרוף הוא דיי דק אז אל תלכו לעשות דברים אחרים, תשגיחו על הגרנולה שלכם...
7. מוציאים מהתנור ומצננים. מערבבים מידי פעם כדי שלא יווצרו גושים (אלא אם אתם אוהבים את הגרנולה שלכם בגושים).
8. שומרים בכלי אטום עד שבועיים. מגישים עם פירות טריים, יוגורט ודבש או סתם מנשנשים כחטיף...

הערות:

• בעקרון, אתם יכולים להוסיף לגרנולה אילו תוספות שאתם רוצים אבל חשוב שתשמרו על היחסים של המתכון. כלומר: אם אתם רוצים נגיד להחליף את הצימוקים באגוזי פקאן, שימו 1 כוס של אגוזי פקאן במקום 1 כוס צימוקים. אם תגדילו או תקטינו מידי כמויות, תערובת הדבש והחמאה לא תכסה היטב את כל המרכיבים.
• תוספות אפשריות אחרות לגרנולה שלכם: קוקוס, פרג לא טחון, דוחן, פקאנים או כל אגוז אחר, חמוציות, פיסטוקים, בננות מיובשות...
• תוספות שאפשר להוסיף לגרנולה שלכם לאחר האפייה: שוקולד צ'יפס, ג'ינג'ר מיובש, קוקוס מיובש, תמרים מיובשים, שזיפים מיובשים, דבלים, חתיכות חלווה, שומשום קלוי, זרעי פישתן...
• אני מציעה לא לוותר על התוספות הבאות במתכון כי הן ממש מוצלחות: שקדים פרוסים, זרעי דלעת ואגוזי מלך (כמובן שגם השאר מוצלחות בעיני אבל אלו ממש Must!)
• אל תנסו להמיר את החמאה בשמן, זה פשוט לא יצא טעים באותה מידה. הרי לא באמת חשבתם שגרנולה זה לא משמין, נכון?

גרסא להדפסה