גביע העולם

יש לי יחסים די מורכבים עם ספורט.

בתור ילדה, הייתי ספורטאית טובה, בעיקר באתלטיקה קלה.

הבעיה היתה שלא סבלתי תחרויות. הייתי נלחצת מכל סיטואציה ספורטיבית בה הוכנסה צורה כלשהי של מדידה ומשתדלת להימנע מכך בכל דרך אפשרית.

אולם, מכיוון שהייתי טובה, המורה לספורט, רצתה מאוד שאשתתף בתחרויות שונות כדי לייצג את בית הספר.

יום אחד נערכה תחרות אתלטיקה קלה של כל מחוז תל-אביב והמורה ביקשה שאצא לתחרות.

התחננתי על נפשי כדי שתוותר לי על התענוג המפוקפק, אך אז היא אמרה משפט שחרות בזכרוני עד היום: "אין בעיה, אבל אם לא תצאי, זה יתבטא בציון..."

אני, שהייתי ילדה חננה בכיתה ה' או ו', לא יכולתי לשאת את המחשבה שמשהו יפגע בציון שלי ובלית ברירה נכנעתי לאיום והסכמתי לצאת.

מיותר לציין שרק המחשבה על התחרות, הדירה שינה מעיניי במשך שבועות.

בכל פעם שהייתי מדמיינת את שריקת הזינוק, ליבי היה מתמלא באימה וזיעה קרה היתה מכסה את גופי.

לבסוף, הגיע יום התחרות ואני גררתי את עצמי, בחוסר חשק רב, אל איצטדיון האתלטיקה הקלה בהדר יוסף.

האיצטדיון היה מפוצץ בילדים מכל מחוז תל-אביב. כולם שמחים ונרגשים להשתתף בתחרויות ורק אני מחפשת דרכי מילוט מהסיוט הנוראי הזה.

מכיוון שהייתי חננה מידי בשביל להמציא תירוץ או לביים איזו פציעה, עשיתי את המוטל עלי ואפילו זכיתי במקום שלישי בריצת 60 מטר.

שלא תחשבו לרגע שההישג גרם לי לרצות להשתתף בתחרויות הבאות.

לא ולא! שנאתי לתחרויות לא פחתה ולו במעט.

ביום הספורט הבא, הגעתי שוב לאיצטדיון וראיתי שאף אחד לא בודק נוכחות.

במהלך "אנטי-חנני" בלתי טיפוסי בעליל, הבטתי ימינה ושמאלה לוודא שאף אחד לא רואה ופשוט הסתלקתי הביתה. 

מאז לא נראה פרצופי יותר באף יום ספורט...

למעשה, מאז הפסקתי לעשות ספורט כמעט לחלוטין (טוב, על מי אני עובדת, ממש לחלוטין...)

עם זאת, עד היום אני רוחשת אהדה רבה לאנשים שספורט מלהיב אותם ותחרויות ספורטיביות נחשבות בעיניהם לכיף גדול.  

אז לכבוד פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל, שכמובן אינם מלהיבים אותי באופן אישי, אבל כן מלהיבים את בעלי, השייך לזן המוזר שאוהב תחרויות וחושב שספורט זה כיף,

החלטתי להכין נשנוש מרשים אך פשוט להכנה, שילך טוב עם הבירות והפיצוחים.

מכיוון שמדובר בתחרות גביע, החלטתי להכין מאפה מלוח המורכב מגביעי בצק עלים, ממולאים במוס גבינה, פלפלים קלויים ובזיליקום.

אפשר לקרוא לזה סוג של בורקס, אבל בניגוד לבורקס, כאן לא אופים את מלית הגבינה אלא ממלאים את הבצק במוס הגבינה לאחר אפייתו.

זה חוסך את כל הקטע המעצבן בו הגבינה מתפרצת במהלך האפייה מחוץ לבורקס וגם הצורה של המאפה מגניבה בהרבה, לדעתי...

אז מונדיאל שמח למי שבעניין, ולמי שלא- אפשר לאכול את המאפה הזה בלי שום קשר ולהנות לא פחות...

גביעי בצק עלים במילוי מוס גבינה, פלפלים קלויים ובזיליקום

הרעיון למתכון מבוסס על המתכון הזה, מהבלוג המצוין Just a Taste, כל השאר שלי...

חומרים ל-10 גביעים:

לגביעי בצק עלים:

10 גביעי גלידה מוכנים (יש כמעט בכל סופר)

נייר אלומיניום

ספריי שמן

450 גר' בצק עלים מופשר (רצוי על בסיס חמאה, אבל לא חובה)

שומשום לפיזור

למוס הגבינה:

1 שמנת מתוקה להקצפה (250 מ"ל)

1 גבינת שמנת 250 גר' (אפשר גם דלת שומן), בטמפ' החדר

125 גר' גבינה לבנה 5% (בגרמניה אין כזאת, אני השתמשתי ב-Speisequark שזה המוצר הכי קרוב לזה)

2-3 פלפלים קלויים משומרים, קצוצים לקוביות קטנות

חופן עלי בזיליקום, קצוצים דק

מלח ופלפל שחור

הכנה:

לגביעי בצק עלים:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות. 
2. מרססים את הגביעים המכוסים בנייר אלומיניום בספריי שמן ומניחים על תבנית התנור, כשהקצה שלהם פונה כלפי מטה (על מנת שלא יפתחו במהלך האפייה).
3. חותכים את בצק העלים לרצועות בעובי 2 ס"מ ואורך של כ-20 ס"מ. 
4. לוקחים רצועות בצק ומלפפים אותן סביב הגביע, מלמטה למעלה. לא צריכים להגיע עד לסוף הגביע, מספיק עד 3/4 גובה. חשוב שרצועות הבצק יהיו צמודות זו לזו ולא יהיו רווחים ביניהן. לכל גביע מספיקות 3 רצועות בצק. הסתכלו בסרטון הזה להדגמה.
5. משמנים את גביעי הבצק בספריי שמן ומפזרים מעט שומשום. 
6. אופים כ-20-25 דק' עד הזהבה. מצננים לגמרי ורק אז מוציאים את גביע הגלידה ונשארים עם גביעי בצק עלים.
7. עוטפים כל גביע גלידה בנייר אלומיניום. יש לעטוף היטב ואת עודפי נייר האלומיניום לדחוף לתוך חלל הגביע. חשוב שלא יהיה שום חלק בגביע הגלידה שאינו מכוסה בנייר אלומיניום. 

למוס גבינה:

1. במיקסר עם וו הבלון, מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה.
2. מוסיפים את גבינת השמנת ומערבלים במהירות בינונית-איטית, עד שכל גושי הגבינה נעלמים.
3. מוסיפים את הגבינה הלבנה ומערבלים שוב עד איחוד.
4. מוסיפים את הפלפלים הקלויים והבזיליקום הקצוץ ומערבבים ידנית, בעזרת מרית. מוסיפים מלח ופלפל שחור ע"פ הטעם.
5. מכניסים את מוס הגבינה לשקית זילוף וגוזרים במספריים את קצה השקית, כך שהמוס יוכל לצאת מהשקית בקלות (אפשר גם למלא ידנית בעזרת כפית, אבל זה יראה קצת פחות יפה).
6. ממלאים את גביעי הבצק במוס הגבינה ומגישים מייד. ניתן להכין את גביעי הבצק ואת מוס הגבינה כמה שעות לפני ההגשה, אך למלא רק לפני ההגשה, על מנת שמוס הגבינה לא ירכך את הבצק. מומלץ מאוד לאכול באותו יום, בצק עלים לא שומר על טריותו לאורך זמן.

הערות:

• בגרמניה (או לפחות איפה שאני גרה) אין מבחר גדול של בצקי עלים. האריזה שמצאתי היא של 450 גר' בלבד ולכן הכנתי רק 10 יחידות. בארץ, האריזות גדולות יותר ולכן אתם מוזמנים להכפיל כמויות או להכין עם שאריות הבצק משהו אחר.

• ניתן לגוון את התוספות לגבינה לפי העדפתכם: עשבי תיבול קצוצים / קוביות עגבניה / עגבניות מיובשות קצוצות / זיתים וכו' וכו'...

• לא רוצים גבינה? אפשר למלא בפירה בתוספת בצל מטוגן ו/או פטריות מוקפצות או כל מלית אחרת העולה בדעתכם.

• רוצים את המאפה בגרסא מתוקה? במקום שומשום, פזרו על גביעי הבצק סוכר או סוכר גבישי ומלאו בכל מוס מתוק שאתם אוהבים, בקצפת ו/או בפירות.

• אין שום בעיה להשתמש בגביעי הגלידה לאחר האפייה, אז כשאתם בסופר כדי לקנות את המצרכים למתכון, קנו גם גלידה וכך יהיה לכם גם קינוח בזמן הצפייה במונדיאל. 

 גרסא להדפסה