יום שלישי, 31 בדצמבר 2013

ניצול שאריות

הי לכולם! 
מי שהיה פה בפוסט הקודם, זוכר אולי שנפרדתי מכם לזמן קצר עקב טיול כריסמס בבלגיה.
אחח בלגיה, בלגיה...מה יש לומר? מקום בו השוקולד נשפך כבירה הוא מקום כלבבי!
חזרנו עם כל כך הרבה חוויות ורוויים בכל כך הרבה שוקולד (וגם בוופל בלגי) שאני צריכה עוד קצת זמן כדי לעבד את הדברים ולכתוב עליהם בפוסט הבא.

בינתיים נעשה הפוגה קצרה משוקולד ונדבר קצת על ניצול שאריות...

מכירים את האנשים האלו שאוכלים רק אוכל טרי שנעשה באותו יום ולא מוכנים לגעת בו למחרת?
ובכן...האנשים האלו הם ממש לא אני!

הנה וידוי -  אני לא אוהבת לזרוק אוכל...
אין לי הסבר לכך. זה בטח לא בא לי מהבית. נהפוך הוא...
אמא שלי אוהבת לזרוק ה-כ-ל ואין לה שום בעיה לזרוק גם אוכל. האמת שהבדיחה המשפחתית שלנו היא שאם תעמדו אצלה בבית יותר מ-30 שניות מבלי לזוז, ייתכן ותמצאו את עצמכם בפח האשפה.

בקיצור, אין לי מושג מאין זה הגיע, אבל אני ממש לא אוהבת לזרוק אוכל ולכן אני עושה מאמצים עליונים לנצל שאריות של מוצרי מזון שנשארו לי, לפני שהם מתקלקלים. 
האמת שזה נהיה אצלי סוג של תחביב ואני מאוד גאה בעצמי כשאני מצליחה להשתמש בכמה שיותר שאריות שהיו לי בבית.

לפעמים אני מכינה מתכון רק כי יש לי מרכיב אחד בבית שאני רוצה מאוד לנצל (כמובן שבשבילו אני קונה עוד מרכיבים אחרים שיתאימו למתכון ואז יוצרת שאריות חדשות, אבל זה רק נותן לי מוטיבציה לניצול השאריות הבא...)

אך הפעם עמד בפני אתגר לא קטן...מה עושים עם כמות ענקית של שקדי מרק שיושבת בארון ומחשבת את קיצה לאחור?
המחשבה על שקדי המרק גרמה לי לחשוב איך יכול להיות שאין כמעט שום מתכון שמשולבים בו שקדי מרק?! הרי זו אחת ההמצאות הקולינריות הישראליות הגאוניות והטעימות ביותר. איך יתכן שמשתמשים בהם רק כתוספת למרק???

אז שברתי את הראש ואני גאה לומר שהגיתי מתכון שמנצל שקדי מרק, מבלי שיהיה בו מרק!
מדובר באורז רך ונעים עם תוספת של גזר ובצל ועליו מפוזרת תערובת קראנצ'ית ביותר של שני סוגי שקדים – שקדי מרק ושקדים מולבנים פרוסים ומטוגנים.
אני מזהירה מראש, השילוב בין האורז הרך לשקדים הקראנצ'ים ממכר ביותר, אז תזהרו לא לאכול את כל הסיר לבד (ועל חיבתי היתרה לאורז, במיוחד מהסיר, אספר כבר בהזדמנות אחרת).

לדעתי זו אפילו מנה חגיגית באפס מאמץ, שיכולה להתאים לארוחת שישי או לשולחן חג (אפילו לפסח, אם משתמשים בשקדי מרק לפסח). זו מנה פרווה וגם מתאימה לטבעונים (אני לא מומחית, אבל לפי רשימת המרכיבים  על האריזה של שקדי המרק, נראה שיש בהם רק רכיבים מהצומח). היא אפילו יכולה להתאים לחולי צליאק אם משתמשים בשקדי מרק ללא גלוטן, במקום שקדי המרק הרגילים.
אז למה אתם עוד כאן? רוצו למטבח להכין וספרו לי איך יצא...



אורז עם שני סוגי שקדים

חומרים ל-8 מנות:

לאורז:
3 כפות שמן צמחי (לא זית)
1 בצל גדול, קצוץ דק
3 גזרים גדולים, מגוררים גס (בפומפיה או במעבד מזון עם דיסקית לגירור גס)
2 שיני שום קצוצות דק
2 כוסות אורז (אני השתמשתי בבסמטי, אבל אתם יכולים להשתמש באיזה סוג שאתם אוהבים)
מלח ופלפל
4 כוסות מים

לתערובת השקדים:
1 כף שמן צמחי (לא זית)
כוס שקדים מולבנים פרוסים
קורט מלח
כוס שקדי מרק

אופן ההכנה:
אורז:
  1. מחממים את השמן בסיר בינוני עם תחתית עבה, על להבה בינונית. מזהיבים את הבצל. מוסיפים את הגזר המגורר והשום הקצוץ ומערבבים כדקה.
  2. מוסיפים את האורז, מלח ופלפל ומערבבים. מוסיפים את המים. מביאים לרתיחה. מעבירים לאש קטנה ומבשלים 20 דק'. מכבים את האש וממתינים כ-10 דק'.

תערובת שקדים:
  1. מחממים את כף השמן במחבת קטנה, על אש בינונית-נמוכה. מוסיפים את השקדים הפרוסים ומטגנים עד שהופכים לזהובים ופריכים (זהירות לא לשרוף!). מורידים מהאש, מוסיפים קורט מלח ומערבבים. מעבירים את השקדים לקערה קטנה כדי שלא ימשיכו להיטגן.
  2. מוסיפים לשקדים המטוגנים את שקדי המרק ומערבבים.
  3. מפזרים על האורז לפני ההגשה.
הערות:
  • כדי לשמור על פריכות תערובת השקדים, פזרו אותה על האורז בסמוך להגשה. אם אתם לא מעוניינים להגיש את כל הכמות בבת אחת, שמרו את תערובת השקדים בנפרד מהאורז ופזרו את הכמות הדרושה בסמוך להגשה.
  • כמו כן, אם לא מגישים מייד, מומלץ לשמור את השקדים המטוגנים בנפרד משקדי המרק, כדי שהשמן מהשקדים לא יפגע בפריכות הטבעית של שקדי המרק.
  • לאלו מכם שנמצאים בגרמניה ואין להם שקדי מרק בבית, אתם מוזמנים לקחת ממני, יש לי כמויות מסחריות...
  • למען הסדר הטוב, עלי לומר כי האורז במיטבו בסמוך להכנה. עם זאת, כפי שצוין מעלה, אינני אוהבת לזרוק אוכל ולכן אכלתי ממנו גם יום ויומיים לאחר ההכנה והרשו לי לא להיות אנינת טעם ולומר לכם שהוא טעים מאוד גם אחרי חימום נוסף (ועוד במיקרו...השם ירחם...)

גרסא להדפסה





יום שלישי, 17 בדצמבר 2013

שוק(ו) כריסמס

כריסמס (או בשמו הגרמני – Wiehnacht)...איזה חג גאוני!

תחשבו על זה שניה: דצמבר. חורף. גשם. שלג. רוח. כפור. חושך על פני תהום. 
אז מה עושה הנצרות כדי שאוכלוסיית אירופה לא תבצע התאבדות המונית מרוב דיכאון?
מכריזה על הולדת ישו ופוצחת בפסטיבל מתמשך של עצי אשוח, קישוטים מנצנצים, סנטה קלאוס, מתנות, איילים, גמדים, עוגיות, שוקולדים, אלכוהול נשפך כמים....הכל הכל כדי שתשכחו שקפוא בחוץ ושעומד בפניכם עוד חורף ארוך ונטול חגים או כל שמחת חיים אחרת...
אבל עזבו את הציניות. זה באמת חג קסום! הכל כל כך מקושט ויפה, אנשים אוכלים, שותים, קונים עד לא ידע...מה רע?

אז אם אתם במקרה באירופה עכשיו, ובמיוחד בגרמניה, ה-דבר הנכון לעשות הוא ללכת לשוק כריסמס (Weihnachtsmarkt).
כל עיר, עיירה, כפר או סתם אסופה אקראית של שלושה בתים, פותחים שוק כריסמס המורכב מדוכנים על דוכנים של קישוטים, צעצועים, דמויות נוצריות מגולפות בעץ ושאר חפצים מיותרים. אך מעל הכל, עוד ועוד אוכל ושתייה.
מדגם לא מייצג שבדקתי כלל, בין השאר, עוגיות ג'ינג'ר בכל הגדלים והצורות, שלל מאכלים מטוגנים, כגון: לביבות תפוחי אדמה הנקראות Kartoffeln Puffer  המוגשות באופן מסורתי עם רסק תפוחים, Quarkkrapfen שהן תפיחיות עשויות גבינה לבנה, וכמובן כל ירק שאפשר לטגן, כולל הלהיט העונתי – כרוב ניצנים מטוגן (טעים!). ואם נשארתם רעבים, יש כמובן נקניקיות, סטייקים של חזיר בפוקאצ'ה, אפילו דוכנים של אוכל סיני...וזה רק על קצה המזלג (תרתי משמע).


שוק כריסמס בקיל: תמונות שצולמו במיוחד לבלוג, בקור מקפיא וערפל כבד. מקווה שאתם מעריכים (:


ומה יש לשתות? טוב, לא חשבתם שהגרמנים ישאירו אתכם צמאים...אז חוץ מהבירה המתבקשת, יש מספר משקאות שאמורים לשמור על חום גופכם בקור השורר סביב. Glühwein - יין אדום חם עם תבלינים, Eierpunsch - ליקר ביצים (נשמע מחריד אבל זה דווקא טעים), Apfelwein – סיידר תפוחים אלכוהולי, יש גם פונץ'... אבל גולת הכותרת, אם אתם שואלים אותי, וגם הסיבה שלשמה התכנסנו כאן היום היא... שוקו חם.



אז שוקו חם ניתן להשיג כאן בכל בית קפה לאורך כל השנה, אבל השוקו בימי חול הוא שוקו דלוח ודיי דוחה. סתם שוקו מאבקה, מתוק מידי ולא טעים בעליל. אבל בכריסמס? זה כבר סיפור אחר...משהו קורה לשוקו בגרמניה כשכריסמס מתקרב...כנראה שסנטה קלאוס מפזר איזו אבקה קסומה ברחבי המדינה והשוקו הופך באחת לשוקו מעולה! הוא אמנם עדיין עשוי מאבקה (ולא משוקולד אמיתי) אבל הוא טעים מאוד והופך לטעים עוד יותר אם מוסיפים לו קצפת מעל.

אז מכיוון שישראל החליטה לחקות השנה את אירופה ולהוריד את הטמפרטורות קרוב יותר לאפס, החלטתי שאין נכון יותר מלספק לכם מתכון פשוט, מהיר בטירוף וטעים נורא לשוקו חם. הדבר המפנק ביותר שתוכלו להכין לעצמכם ב-5 דקות עבודה. סיום מתוק ליום ארוך ומייגע...וזה אפילו ללא גלוטן (לבקשת גיסתי היקרה).
תודו שזה מגיע לכם...

את המתכון הזה לא המצאתי. יש מיליון ואחת גירסאות שלו ברחבי הרשת, כך שאני אפילו לא יכולה לתת קרדיט למתכון מסויים. מה שכן, הוספתי לו את הטעמים החביבים עלי והפחתתי את המתיקות המעוררת בחילה שיש לפעמים לשוקו. זה הופך אותו לקצת מתכון שלי, לא?

אז שיהיה לנוצרים שביננו כריסמס שמח או Frohe Weihnachten כמו שאומרים פה.
אני יוצאת לחופשה קצרה ומלאת שוקולד בבלגיה. מקווה לחזור עם תמונות שיפעילו לכם את בלוטות הטעם.

רוב תודות ללירן אופיר על הטיפים לצילום עם פלאש, הם עזרו לי מאוד!
ותודה לכל מי שהכין את המרק מהפוסט הקודם ואף שלח לי תמונות. אתם לא מבינים כמה זה שימח אותי (:

נתראה "אחרי החגים"...



שוקו נוטלה בגרסא שלי

חומרים:
       החומרים הם למנה אחת. הכפילו ע"פ כמות האנשים שלה תרצו להכין את המעדן הזה.
      לשוקו:
1 כוס חלב (3% שומן)
1 כפית קפה נמס מגורען
קורט קינמון (או ע"פ הטעם)
קורט מלח (משדרג מאוד!)
2 כפות ממרח נוטלה
לקצפת:
1/2 כוס שמנת מתוקה להקצפה
1/4 כפית אבקת סוכר (או יותר אם אתם מעדיפים יותר מתוק)
קמצוץ קינמון לקישוט

אופן ההכנה:
קצפת:
מתחילים בקצפת כדי שהיא תחכה לשוקו ולא הוא יחכה לה ויתקרר בינתיים...
  1. שמים את הקצפת ואבקת הסוכר בקערה בינונית. מקציפים במיקסר ידני עד קבלת קצפת יציבה (אני ממליצה להשתמש במיקסר ידני לכמות כזאת קטנה של שמנת. מיקסר נייח גדול יתקשה קצת לבצע את העבודה. אם אתם מכינים לכמות יותר גדולה של אנשים, כמובן שניתן להשתמש במיקסר הנייח).
  2. אם רוצים להשקיע, מעבירים את הקצפת לשקית או מזרק זילוף עם צנטר בכל צורה שתרצו (אני השתמשתי בצנטר שושנה). אם אתם לא בעניין של הקנקן אלא במה שיש בתוכו, פשוט שימו כף גדושה של קצפת על השוקו שלכם.
שוקו נוטלה:
  1.  שמים בסיר קטן את החלב, הקפה הנמס, קורט הקינמון וקורט המלח.
  2. על אש קטנה-בינונית, מביאים את החלב על סף רתיחה. מורידים מהאש כאשר מתחילות בועיות קטנות בשולי הסיר. לא לתת לחלב ממש לרתוח!
  3. מוסיפים את הנוטלה. מערבבים בעזרת מטרפה, עד לקבלת תערובת אחידה, ללא גושים.
  4. שופכים את השוקו לכוס גדולה. מזלפים קצפת מעל (או שמים כף גדושה של קצפת). אל דאגה, הקצפת קלה מהשוקו ולכן אינה שוקעת. מפזרים קמצוץ קינמון מעל ושותים בעודו חם.
הערות:
  • אם אתם ממש מתעצלים, אפשר גם להשתמש בקצפת מוכנה (זו שבאה בספריי). רק וודאו שזה לא קצפת פרווה...איכס...
  • אם אתם לא אוהבים קפה וקינמון, כמובן שאפשר לוותר ולהישאר רק עם חלב ונוטלה. זה טעים מאוד אבל מתוק מידי לטעמי וקצת של ילדים. הקפה והקינמון הופכים את זה למתוחכם יותר ופחות מתוק, אבל זה כמובן טעמי האישי בלבד...
  • אפשר לשדרג עם תוספות טעם אחרות: אספרסו במקום קפה נמס, אלכוהול לסוגיו (ליקרים/ ברנדי/ ויסקי...מה שאתם אוהבים...(, תבלינים נוספים כמו הל, מוסקט וציפורן. בקיצור, כיד הדימיון הטובה...
  • אפשר כמובן לוותר על הקצפת ולהוסיף מרשמלו קטנים. אני אישית לא אוהבת אבל יש כאלו שמכורים... בעיני השילוב בין השוקו החם לקצפת הקרה פשוט מעולה אז תנסו לפני שאתם מוותרים.

    גרסא להדפסה



יום שלישי, 10 בדצמבר 2013

מרק הבית

הקדמה:
את הפוסט הזה כתבתי מספר שבועות לפני מותו הפתאומי והמצער של אריק איינשטיין.
השארתי את הדברים שכתבתי כלשונם.
הייתי רוצה להקדיש לו את המתכון הבא...


"יש אנשים שמטפסים על הרים 
יש אנשים שצונחים מגבהים 
יש אנשים שרוכבים על סוסים 
ויש כאלה שגומאים מרחקים 
אבל אני אוהב להיות בבית..."

לצערי, אריק איינשטיין ואני מעולם לא נפגשנו...יתכן והעובדה שהוא לא יוצא מהבית תרמה במשהו לעניין...
בכל מקרה, נראה לי שהוא כתב את השיר הזה עלי...

מאז ומעולם אהבתי להיות בבית (למעט התקופה בה גרתי עם שותף ואז אפשר היה להמיר את מילות השיר ל"אוהב להיות בחדר").
בימים עמוסים ומלאי מטלות מרגיזות, אני תמיד מדמיינת איך אני חוזרת הביתה, חולצת נעליים ושותה לי כוס קפה עם משהו טעים מול הטלוויזיה.
בית בשבילי הוא מקום מפלט, שקט, רוגע...מעולם לא הבנתי את האנשים שתמיד מחפשים מה לעשות כדי לא להיות בבית או אומרים משפטים כמו "איזה סופ"ש מבאס היה, כל הזמן הייתי בבית..."
מה רע בלהיות בבית, אנשים?!
אולי זו גם אחת הסיבות לכך שאני אוהבת לבשל. בהחלט תחביב שמתאים לאוהבי בית...

אז כמו שכבר הספקתם להבין, עכשיו אני לא גרה בבית שלי בישראל, אלא בגרמניה הרחוקה, שבה מה שמכונה בפי כל "סתיו", הוא לכל הדעות חורף, עבור כל ישראלי בר-דעת. מזג אוויר שכזה מחייב אותי להיות יותר בבית ממה שאפילו לי בא...

אז מה עושים כשהימים קצרים, הלילות ארוכים והגשם לא מפסיק לרדת?
ללא ספק - מרק!

האם יש משהו שמסמל בית יותר ממרק? 
אצלנו "בבית" (כלומר בבית של ההורים שלי), אין יום של חורף בלי מרק (ומאז שיש מזגנים בעולם, יש מרק גם ברוב ימות הקיץ).
המרק הזה של אמא שלי מכונה בפינו "מרק הבית". אמא שלי מכינה אותו מאז שאני זוכרת את עצמי והוא חם, עשיר ומנחם כמו שרק מרק של אמא יכול להיות...

האמת שזו הפעם הראשונה אי פעם שאני מכינה את המרק הזה. תמיד הוא נתפס אצלי כמתכון שרק אמא עושה ואם אני אוכלת אותו, זה צריך להיות רק בבית של ההורים. אבל מכיוון שהבית עכשיו רחוק מתמיד וגם אמא רחוקה ולא יכולה להכין לי אותו, נגזר עלי להכינו בעצמי ולשתף גם אתכם... 
מבטיחה לכם שהיום האפור והקודר ביותר, יראה קצת יותר טוב אחרי קערה מהבילה של המרק הסתווי הזה.

אז אימוש, תודה על המתכון ועל אינספור הפעמים שהכנת לי אותו (כולל פעם אחת בגרמניה)...
גם אם יצא לי טעים, זה אף פעם לא יהיה טעים כמו שלך...




"מרק הבית" של אמא שלי

חומרים (כ-10 מנות):
בצל גדול
6 גזרים בינוניים
קישואים או זוקיני בינוניים
תפוחי אדמה גדולים
שורש סלרי או כמה גבעולי ועלי סלרי (שלמים, לא חתוכים)
1 בטטה או חתיכת דלעת (לא חובה)
צרור פטרוזיליה
צרור שמיר
חצי כוס גריסים, שטופים ומסוננים
כפות אבקת מרק עוף
מלח ופלפל שחור

אופן ההכנה:
  1. קוצצים את כל הירקות לחתיכות גסות, למעט הפטרוזיליה והשמיר אותם משאירים שלמים (אם השתמשתם בגבעולי סלרי, השאירו אותם שלמים). שמים את הבצל בצלוחית נפרדת משאר הירקות, כי אותו מטגנים ראשון. את יתר הירקות שמים בקערה גדולה. 
  2. מחממים כ-2 כפות שמן בסיר לחץ גדול (אם אין לכם, גם סיר רגיל גדול זה מצוין). 
  3. מטגנים את הבצל עד הזהבה קלה. 
  4. מוסיפים לסיר את יתר הירקות ואת הגריסים השטופים. מתבלים באבקת מרק, מלח ופלפל. 
  5. מוסיפים את צרור הפטרוזיליה וצרור השמיר.
  6. מוסיפים מים שימלאו את הסיר כמעט במלואו (השאירו כמה סנטימטרים רווח מהמכסה כדי שיהיה מקום למים לרתוח) ומביאים לרתיחה.
  7. אם מבשלים בסיר לחץ - מבשלים על אש קטנה 20 דקות ומכבים את האש. משאירים את הסיר סגור כשעה, עד שניתן לפתוח את המכסה מבלי לעוף באוויר מעוצמת הקיטור. אם מבשלים בסיר רגיל- מבשלים על אש קטנה 60 דקות.
  8. מוציאים בעזרת כף עם חורים את הירקות המבושלים, משתדלים לא להוציא את הגריסים (אנחנו לא רוצים לטחון אותם אלא להשאיר אותם שלמים). מעבירים את הירקות לסיר אחר. מוציאים וזורקים את הפטרוזיליה והשמיר (וגם את גבעולי הסלרי אם השתמשתם בהם ולא בשורש סלרי). 
  9. טוחנים את הירקות המבושלים בבלנדר יד (אם אין לכם, אפשר גם במעבד מזון). כרגע בעצם נשארנו עם הסיר שבו בישלנו את המרק ועכשיו יש בו מי מרק וגריסים וסיר נוסף בו יש ירקות טחונים.
  10. עכשיו שולים את הגריסים ממי המרק ומעבירים אותם לסיר עם הירקות הטחונים (אפשר עם כף מחוררת או פשוט לסנן את מי המרק לכלי אחר ולהעביר את הגריסים לסיר עם הירקות).
  11. מוסיפים בהדרגה מי מרק לסיר עם הירקות והגריסים עד שמגיעים לסמיכות המרק הרצויה.
  12. זהו, המרק שלכם מוכן! עכשיו אתם בטח שואלים מה עושים עם מי המרק העודפים שנשארו? אז קודם כל, לא שופכים אותם! עוברים לסעיף ההערות וקוראים מה אפשר לעשות איתם...
  13. המרק נשמר במקרר כשבוע. אפשר גם להקפיא אותו, הוא שורד את הפריזר מצוין!

הערות:
עם מי המרק שנשארו לכם, אפשר לעשות כמה דברים:
  • להשתמש בהם לדילול המרק אחרי שהוא יושב כמה ימים במקרר ומסמיך
  • להשתמש בהם להכנת אורז. משפר פלאים את טעמו
  • להשתמש בהם כציר להכנת מרק אחר (למשל: מרק תירס... טרם ניסיתי, אבל נשמע לי מעולה)
המרק הזה ממש סלחן אז אתם יכולים לעשות שינויים כמעט בכל המצרכים: להוריד/להוסיף ירקות, לשנות מינונים של ירקות (למשל: יותר גזר, פחות קישואים וכו') אבל יש בעיניי כמה דברים שבלעדיהם זה לא יהיה "מרק הבית":
  1. גריסים. הם החלק הכייפי והעשיר של המרק אז, פליז, אל תוותרו עליהם...
  2. שמיר. גם אם אתם שונאי שמיר, אל תוותרו עליו. ממילא זורקים אותו בסוף אבל הוא מעשיר את טעמו של המרק ונותן לו טעם ייחודי.
  3. סלרי. אם אתם ממש אוהבים סלרי, עדיף שתשתמשו בשורש ולא בגבעולים, כי הוא נותן טעם עשיר בהרבה. אם אתם כמוני ונמצאים כרגע בגרמניה, אז מה שתמצאו בסופר זה שורש סלרי בגודל של כדור באולינג. אם החלטתם לקנות את המוטציה הזו, השתמשו רק ברבע או שליש ואת השאר נצלו למשהו אחר.

גרסא להדפסה




יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

פרולוג או כמה תירוצים צריך בשביל לפתוח בלוג

אני לא יודעת כבר כמה שנים אני חושבת על הרעיון לפתוח בלוג בישול...
אני חושבת שזה קרה פחות או יותר כשגיליתי שיש כזה דבר, דרך הבלוג המצוין הזה וממנו נחשפתי לעוד אינספור בלוגי בישול בארץ ובעולם. אפשר לומר שהפכתי למכורה...

אז למה לא עשיתי את זה עד היום?

כי לא היה לי זמן להשקיע בזה בגלל:
תירוץ מס' 1: אני באמצע תואר
תירוץ מס' 2: סיימתי את התואר אבל אני באמצע עוד תואר
תירוץ מס' 3: סיימתי את התואר השני אבל עכשיו אני עובדת 
תירוץ מס' 4: אני לא עובדת כי עכשיו אני בחופשת לידה ומגדלת תינוקת

ואז יום בהיר אחד (האמת שזה דווקא היה יום דיי מעונן), נחתנו בקיל אשר בגרמניה...
ובבת אחת נגמרו לי כל התירוצים כי:

סיימתי כבר את הלימודים
אני לא יכולה לעבוד כאן
הבת שלי הולכת לגן

אז מה עושים? 

מפסיקים לתרץ ופותחים בלוג בישול...





אז מה לי ולבישול?

סיפור האהבה שלי עם המטבח התחיל אי שם לפני 20 (!) שנה...
אני אז תלמידה בבית הספר היסודי "אילנות". בית ספר שבו מעבר לשעות הלימודים הרגילות, התלמידים מקבלים שיעורי "העשרה" במגוון נושאים לבחירתם: דרמה, עיצוב תכשיטים, מיתולוגיה יוונית, תיאטרון בובות ועוד ועוד...
בין החוגים היה גם חוג בישול...
דמיינו לכם את הסיטואציה הבאה:
מספר שולחנות מוצמדים זה לזה, באמצע מסדרון ארוך וצר של בית ספר, כ-20 תלמידים מבשלים על גזייה ומשתמשים בחומרי גלם משובחים כגון קופסאות שימורים. את האוכל שהם מצליחים לייצר מקבלות בשמחה מזכירות בית הספר ועל כל המבצע מפקדת המורה נורית עם המשפט האלמותי "אצל נורית גם העין אוכלת".
במקור נועד המשפט להבהיר את חשיבות האסטטיקה באוכל אך מכיוון שלנורית הייתה עין אחת שהיתה, איך לומר, קצת לא בפוקוס, ומכיוון שילדים כידוע הם עם מרושע, הפך במהרה המשפט ל: "אצל נורית גם העין פוזלת..."
אז בהזדמנות זאת, אני רוצה לפנות לנורית ולבקש את סליחתה ולהודות לה על שהצליחה להדביק אותי בחיידק הבישול מאז ועד היום...

שנה לאחר מכן, אני כבר בחטיבת הביניים ובמערכת השעות מופיע שיעור "כלכלת בית". 
במהרה הפך שיעור זה לשיעור החביב עלי. עד היום שמור בקלסר המתכונים האימתני שלי המתכון לרוגעלך שוקולד שהיו עשויים מבצק על בסיס...wait for it...קוטג'!
לעולם לא אשכח איך החנון של הכיתה בכה (כן, בדמעות) כי הצלחתי לקבל ציון גבוה ממנו בשיעור הזה...

משם הדרך התחילה להיסלל... קניתי עוד ועוד ספרי בישול, עוד ועוד ציוד מטבח, התחלתי להשפיע גם על אמא שלי ששינתה בהדרגה את התפריט הביתי שהיה מבוסס על השילוש הקדוש שניצל-פירה-סלט לדברים מתוחכמים יותר.
במקביל התחילו להיות יותר תוכניות בישול בטלוויזיה, האינטרנט התפתח והביא איתו מגוון בלתי מוגבל של אתרים ובלוגים שעוסקים בבישול והתחביב הקטן שלי הפך לו לאיטו למיני אובססיה...

לפני כמה שנים החלטתי להגשים חלום ונרשמתי לקורס קונדיטוריה ב"אסטלה- כיתת אומן לקונדיטוריה" ואפילו השתעשעתי ברעיון של הסבה מקצועית, אבל לא היה לי אומץ...

ועכשיו אני כאן...פותחת בלוג, מתוך רצון לשתף אתכם במתכונים שאני אוהבת ובאהבתי הגדולה למטבח ואולי להצליח להדביק גם אתכם באותו חיידק שדבק בי לפני שנים...

אז באיזה מתכון פותחים בלוג בישול???
שברתי את הראש בשאלה הזו, והגעתי למסקנה שזה צריך להיות מתכון שמייצג אותי; את הטעמים שאני אוהבת, את מה שאני אוהבת להכין, מתכון שיגיד לכם ללא מילים - "זו גילי!"

אז מכיוון שאני הכי אוהבת לאפות, ויש לי חיבה עזה ובלתי מוסברת למאפינס ובכלל לכל דבר שבא במנג'טים, ומכיוון שאני חושבת שהשילוב בין שוקולד לתפוז הוא לא פחות ממתנת האל לאנושות, קבלו במחיאות כפיים את המתכון למאפינס תפוז עם שטרויזל שוקולד (השטרויזל זה כי הייתי חייבת גם לדחוף משהו גרמני...)

המתכון מבוסס על המתכון הזה מהבלוג הנהדר "מתכוניישן", עם שינויים שלי...




מאפינס תפוז עם שטרויזל שוקולד

חומרים ל-21 מאפינס:
למאפינס:
200 גר' חמאה בטמפ' החדר
3/4 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר דמררה (חום בהיר)
2 ביצים
קליפה מגוררת מ-2 תפוזים
1/2 כוס מיץ תפוזים  (לי הספיק תפוז אחד גדול, אבל תלוי בעסיסיות כמובן. כדאי לסנן את המיץ אם נשארים בו הגרעינים הקטנים והמעצבנים)
1/2 2 כוסות קמח
1 כפית מלח
1 כפית אבקת אפייה
150 מ"ל שמנת חמוצה

ל-2 כוסות שטרוייזל שוקולד:
1/3 כוס סוכר
1/2 כוס אבקת סוכר
1/2 כוס שקדים טחונים
125 גר' קמח (זה יוצא קצת פחות מכוס, אבל עדיף שתשקלו)
1/4 כוס קקאו, מנופה
100 גר' חמאה קרה מאוד חתוכה לקוביות

אופן ההכנה:
שטרוייזל:
  1. שמים בקערת המיקסר את כל החומרים חוץ מהחמאה.
  2. מוסיפים את קוביות החמאה ובעזרת וו הגיטרה, מעבדים במהירות איטית-בינונית, עד קבלת מרקם של פירורים גסים (בהתחלה המרקם יראה כמו חול. אל תעצרו פה, תמשיכו לערבל עד שגושי הבצק יהפכו גסים וגושיים יותר. אבל זהירות, לא לערבל יותר מידי כדי שלא תקבלו בסוף גוש בצק אחד). אם אין לכם מיקסר, אפשר לפורר את החמאה לתוך התערובת בעזרת הידיים אבל השתדלו לעבוד מהר כדי שהחמאה לא תתחמם ותימס.
  3. מעבירים את השטרוייזל המוכן לקערה אחרת. מכניסים למקרר לשעתיים לפחות.
  4. בזמן שהשטרויזל מתקרר, כדאי להוציא מהמקרר את החמאה עבור המאפינס על מנת שתגיע לטמפ' החדר.

מאפינס:
  1. מחממים תנור לחום של 180 מעלות. משמנים 2 תבניות בעלות 12 שקעים כל אחת (24 שקעים סה"כ) או שמים בהן מנג'טים מנייר (אפשר גם להשתמש בתבניות שקעים מסיליקון, משומנת).
  2. מקציפים במיקסר במהירות בינונית את החמאה והסוכר לתערובת קרמית ללא גושים.
  3. מוסיפים את הביצים, אחת אחרי השניה (מניסיון, ממליצה לשבור את הביצים לקערה קטנה נפרדת כדי להימנע משברי קליפות בתוך התערובת שלכם). 
  4. מוסיפים את מיץ התפוזים ומערבלים. בשלב זה התערובת תראה כאילו היא התפרקה לכם. אל דאגה! היא תחזור לעצמה כאשר תוסיפו את תערובת הקמח ואת השמנת החמוצה בסעיף מס' 6.
  5. מוסיפים את גרידת התפוז ומערבבים.
  6. בקערה נפרדת שמים את הקמח ומוסיפים אבקת אפייה ומלח. מוסיפים לתערובת החמאה לסירוגין את התערובת היבשה ואת השמנת החמוצה. חשוב לא לערבל יותר מידי, רק עד שהקמח נטמע בתערובת.
  7. מקפלים פנימה כוס וחצי שטרוייזל קקאו. בשלב זה אני ממליצה לערבב עם מרית כדי לאחד את שאריות הקמח שהצטברו על דפנות קערת המיקסר ואת המשקעים שאולי הצטברו בתחתית הקערה.
  8. מחלקים את התערובת לשקעים כך שתגיע עד שלושת רבעי גובהם. מפזרים מעל כל מאפין עוד שטרויזל מלמעלה.
  9. אופים כ-20-25 דק' או עד שפני המאפינס זהובים וקיסם שננעץ במרכז המאפין יוצא עם פירורים לחים. חשוב לא לאפות יותר מידי כדי לא לייבש את המאפינס.
  10. שומרים בקופסא אטומה בטמפ' החדר כ-3 ימים. אפשר לאפסן במקרר ואז יחזיקו כשבוע, אך מומלץ לחמם כמה שניות במיקרו לפני שאוכלים. המאפינס גם שורדים מצוין הקפאה. פשוט להפשיר לטמפ' החדר ולאכול.
הערות:
  • אם אתם רוצים פחות "תפוזיות", אפשר להכניס גרידה של תפוז אחד במקום שניים או לוותר על גרידת התפוז בכלל. אפשר גם להחליף את מיץ התפוזים בחלב אבל אז תצטרכו לשנות את שם המתכון ל"סתם מאפינס עם שטרויזל שוקולד" ולמה שתרצו לעשות את זה?
  • אם בא לכם לחסוך קצת בקלוריות, אפשר להמיר את השמנת החמוצה בריוויון.
  • אם אחרי שהכנתם את המתכון נשאר לכם עודף שטרויזל, אפשר לשמור אותו בפריזר לכמה חודשים ולאפות אותו בעת הצורך: כתוספת לגלידה או למוס, לקרמבל פירות או להכנת עוד מאפינס תפוז עם שטרויזל שוקולד (:

    גרסא להדפסה