יום רביעי, 30 בדצמבר 2015

מרק הבית 2

אמנם זה אחד החורפים החמים שידע העולם אי פעם וחג המולד עבר בלי טיפת שלג באירופה ובארה"ב וגם בישראל השמש מאירה פניה כאילו האביב כבר כאן.
אך לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו - חורף זה חורף ובחורף צריך מרק!

כבר סיפרתי בפוסט הזה, שאצלי בבית אוכלים בחורף מרק מידי יום, ולכן רציתי כבר זמן רב לפרסם כאן מתכון נוסף של מרק.

ניצלתי את ההזדמנות שאמא שלי הגיעה אלינו לביקור וגייסתי אותה להכנת אחד המרקים הפופולריים אצלנו בימי החורף - 
מרק עגבניות עם גריסים!
(כן, גם במרק הקודם שפרסמתי יש גריסים. אנחנו ממש אוהבים את הדגן הזה במרקים המשפחתיים שלנו. הוא מסמיך את המרק והופך אותו לארוחה משביעה וטעימה במיוחד...)

המרק הזה מיוחד יותר ממרקי עגבניות אחרים בגלל שימוש במיץ עגבניות במקום במים.
כן, כן, מיץ עגבניות כמו שאנשים מזמינים במטוסים. כזה שמכינים ממנו "בלאדי מרי".
השימוש במיץ העגבניות הופך את המרק לעשיר ו"עגבנייתי" יותר ותורם לצבע האדום-אדום שלו. 
אם רוצים טעם פחות מרוכז של עגבניות, אפשר להמיר את מיץ העגבניות במים או לעשות חצי-חצי. 

תודה לאמא שלי היקרה על הכנת המרק וכתיבת המתכון (אני רק צילמתי...)
חורף חמים לכולם!



מרק עגבניות עם גריסים של אמא

מבוסס באופן חופשי ביותר על מתכון למרק עגבניות עם אורז של בני סיידא מתוך הספר "אורז ואטריות"

חומרים ל-6-8 מנות:
8-9 עגבניות בינוניות, בשלות ומוצקות
1 בצל גדול
3 שיני שום
4 כפות שמן זית
1 כפית גדושה פפריקה מתוקה
אופציונלי: 1/4 כפית פפריקה חריפה (או יותר, לפי הטעם)
1 כפית סוכר
1 ליטר מיץ עגבניות (לא רוטב אלא מיץ כזה, כמו שמזמינים בטיסות)
1 כוס מים
1/2 כוס גריסים, שטופים ומסוננים
עלי בזיליקום לקישוט

הכנה:
  1. חולטים את העגבניות: בעזרת סכין קטנה וחדה, חורצים צורת X בחלק התחתון של כל עגבניה (צורת ה-X  שחרצנו בעגבניה, תעזור לקליפה להתקלף אחר כך בקלות). שמים את העגבניות בקערה גדולה ושופכים עליהן מים רותחים, כך שיכסו את כל העגבניות. חולטים את העגבניות 5-10 דק' במים הרותחים ומוציאים מהמים. מקלפים את קליפות העגבניות וזורקים. 
  2. חותכים את העגבניות הקלופות לקוביות גדולות וטוחנים אותן בעזרת מוט ריסוק או מעבד מזון (בלנדר). 
  3. בזמן שהעגבניות נחלטות במים, קוצצים דק את הבצל ואת השום.
  4. מחממים את שמן הזית בסיר בינוני-גדול, מטגנים את הבצל על אש בינונית עד שהוא מתרכך ונעשה שקוף. מוסיפים את השום ומטגנים עוד מספר שניות. 
  5. מוסיפים את העגבניות הטחונות, הפפריקה המתוקה, הפפריקה החריפה והסוכר ומאדים על אש נמוכה כ-10 דק'. 
  6. מוסיפים את מיץ העגבניות והמים ומתבלים במלח ופלפל שחור לפי הטעם. 
  7. מוסיפים את הגריסים השטופים והמסוננים.
  8. מביאים לרתיחה ואז מבשלים על אש קטנה כשעה, עד שהגריסים רכים. טועמים ומתקנים תיבול. 
  9. מגישים עם עלי בזיליקום טריים לקישוט. 

הערות:
  • אפשר להחליף את מיץ העגבניות במים, אבל טעמו של המרק יהיה פחות עשיר.
  • אפשר (אבל חבל) לוותר על הגריסים ובמקומם להגיש עם אורז מבושל או פסטה מבושלת.

גרסה להדפסה 




יום חמישי, 3 בדצמבר 2015

פרעצל בן שנתיים!!!

"פרעצל עם שומשום" חוגג שנתיים!!!

מי היה מאמין באותו יום סגרירי ב-3 בדצמבר 2013, בו העלתי את הפוסט הראשון שלי, 
שאחרי שנתיים תמימות אמשיך לבשל, לכתוב, לערוך ולצלם באותו המרץ, כשמאחורי כבר 59 פוסטים!

אני מודה שלפעמים אני מרגישה שאני כותבת רק לעצמי ושואלת את עצמי האם זה שווה את כל הטרחה?
אבל אז מגיע פידבק חיובי או מישהו ששולח תמונה של משהו שהכין ואומר שיצא מוצלח, או עוקב חדש לדף הפייסבוק שלי ומיד המוטיבציה חוזרת ורעיון חדש נולד... 

את המתכון הבא תכננתי להכין ביום ההולדת הקודם של הבלוג, אבל אז נולד בני הקטן ולא יצא לי להכין.

השנה, החלטתי שזמנו הגיע וכשתראו מה הוא, תבינו שהיה זה אך מתבקש...

אך לפני כן, כהרגלי - למתכון מתלווה תמיד סיפור.

הפעם אספר לכם על הסופרמרקטים בגרמניה...

הרבה דובר לאחרונה על רשתות המזון בגרמניה; 
כמה הן זולות ביחס לארץ (מי אמר "מילקי" ולא קיבל?) 
כמה הן נגישות לצרכן (בגרמניה - סניף אחד על כל 1,200 איש לעומת ישראל - סניף אחד על כל 9,000 איש)
כמה הן לא מוטות מותגים כמו בארץ (Lidl למשל, לא מוכרת משקאות של קוקה-קולה אלא רק מותגים זולים יותר)

הכל נכון, טוב ויפה, אבל מה שלא סיפרו לכם הוא שכשאתם יוצאים לקניות בסופר בגרמניה, רוב הסיכויים שתצטרכו יותר מסופר אחד...

למה הכוונה?

אסביר: 
נכון שכשאתם הולכים לסופר בארץ (ואני מתכוונת לסניף גדול, לא איזה סניפון שכונתי) תוכלו למצוא שם את כל מה שברשימת הקניות שלכם? 
ירקות, פירות, בשר, לחמים, מוצרי חלב, דגנים, ממתקים וכיוב'...
בנוסף, לא משנה באיזו רשת מזון תבחרו, בין אם זה שופרסל, מגה, חצי-חינם, רמי לוי וכו', בכולם תמצאו פחות או יותר את אותם מוצרים. 
לא תהיה, למשל, רשת מזון שתמכור באופן קבוע רק קוטג' של שטראוס והשניה שתמכור רק קוטג' של טרה.

לא כך בגרמניה.
כאן, לכל רשת יש את המוצרים שהיא מוכרת ויש מוצרים שתוכלו לקנות ברשת אחת אך לא בשניה.
ואני לא מתכוונת רק לפירמות מסוימות, אלא למוצרים בסיסיים ממש.

לדוגמא:
בעיר שבה אני גרה, יש שתי רשתות מובילות - Lidl ו-Sky. 
ללידל יש מאפיה בכל סניף שמוכרת לחמים ולחמניות טריים מידי יום. 
לעומת זאת, בסקיי תוכלו למצוא רק לחמים ולחמניות ארוזים (יש בדרך כלל מאפיה בכניסה לסופר אבל היא מתנהלת בנפרד, כך שאם תרצו מאפים טריים, תצטרכו לשלם במאפיה עצמה ולא בקופה של הסופר). 

עוד דוגמא:
בלידל יש מחלקת בשר, אך מוכרים בה בשר מסוגים מסויימים בלבד והם חתוכים וארוזים מראש. אין קצב שיכול לחתוך לכם את הבשר כרצונכם.
לעומת זאת בסקיי, יש קצביה עם בשר על המשקל, אך אין בה סוגי בשר מסוימים שכן מוכרים בלידל.

כמובן שיש סופרים עצומים בהם תוכלו למצוא הכל, אבל הם בדרך כלל יקרים בהרבה וסל הקניות שלכם יתייקר בעשרות אחוזים. לא משהו שמשתלם לעשות לאורך זמן...

בקיצור, רשימת הקניות הבסיסית שלכם תצטרף להתחלק לשניים -
מוצרים שתוכלו לקנות רק ברשת מזון אחת ומוצרים שתוכלו לקנות רק ברשת מזון אחרת, כך שבעצם כל ביקור בסופר הופך לביקור בשני סופרים, עמידה בשני תורים לתשלום וכו'.
כמובן שבמקום לסיים את הקניות תוך חצי שעה, הופכות הקניות לסיפור של שעה ויותר...

כשהגענו לפה, זה חירפן אותי לגמרי!
הייתי צריכה לעשות מחקר מעמיק מה אפשר להשיג באיזה סופר ואיפה יש שתי רשתות שונות שממוקמות קרוב זו לזו כדי שלא אצטרך לכתת רגלי מסניף אחד לשני.

היום קצת התרגלתי, אבל זה עדיין ממש טיפשי בעיני...

אז בפעם הבאה שאתם חולמים על המילקי הזול של גרמניה, קחו בחשבון שאולי תצטרכו לחפש אותו ביותר מרשת מזון אחת (:

ולמה אני מספרת לכם את כל זה ועוד ביום ההולדת השני של הבלוג?!

כי יש מוצר אחד שאני קונה רק ב-Lidl והוא אהוב עלי במיוחד - 
לחמניות פרעצל (Brezel Brötchen)!

דמיינו את הפרעצל הגרמני המפורסם, רק בלחמניה...
ולמה זה עדיף על פרעצל רגיל?
כי קשה למלא פרעצל רגיל בממרח או לעשות ממנו סנדוויץ' ולחמניה נותנת את אותו הטעם של הפרעצל, רק מתאימה יותר למילוי.

לחמניות הפרעצל הן דיירות קבועות בפריזר שלנו ומה יותר הולם להכין ביום ההולדת של הבלוג "פרעצל עם שומשום" מאשר...
לחמניות פרעצל עם שומשום!!!

מצאתי את המתכון הבא בבלוג Life Currents והוא כל כך מושלם שכמעט לא שיניתי בו דבר.
לכל החוששים שהכנת פרעצל היא דבר מסובך, דעו לכם שיש בהן רק שלב הכנה אחד נוסף, בהשוואה ללחמניות רגילות.
לחמניות רגילות עוברות משלב התפיחה השניה ישר לאפיה בתנור.
בלחמניות פרעצל, חולטים את הלחמניות חליטה קצרה במים רותחים עם אבקת סודה לשתיה ואז מעבירים לתנור ואופים. זה כל ההבדל...

והתוצאה כל כך שווה את ההשקעה!
יוצאות לחמניות שחומות, רכות ונהדרות והתוספת של השומשום משדרגת אותן עוד יותר.
אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל הן אפילו יותר טעימות לי מאלו של ה-Lidl...

ולסיום - 
תודה לכל מי שקורא, מגיב, מכין ומשתף,
אתם נותנים לי המון מוטיבציה להמשיך! 
ניפגש גם בשנה הבאה, אינשאללה...



לחמניות פרעצל עם שומשום

לפי המתכון הזה, מהבלוג Life Currents

חומרים ל-12 לחמניות קטנות:
1/2 1 כוסות מים חמימים 
1/4 2 כפיות שמרים יבשים (לא שמרים טריים של "שמרית")
2 כפיות סוכר
1/2 4 כוסות (630 גרם) קמח לבן רגיל
2 כפיות מלח דק
50 גר' חמאה מומסת

1/4 כוס אבקת סודה לשתיה
2 ליטר מים

1 ביצה, טרופה קלות
שומשום לפיזור

הכנה:
  1. בקערת המיקסר עם וו הלישה, שמים את המים, השמרים והסוכר. מערבבים ונותנים לתערובת לנוח 10 דק', עד שהשמרים מתחילים לתסוס ונוצר מעט קצף. 
  2. מוסיפים את הקמח, המלח והחמאה המומסת ולשים 8 דק', עד שנוצר בצק אחיד וחלק. מכסים את הקערה בניילון נצמד ושמים במקום חמים לתפיחה עד הכפלת הנפח (שעה – שעה וחצי)
  3. פורסים נייר אפיה על תבנית התנור ומניחים בצד. מקמחים קלות את משטח העבודה ומעבירים אליו את הבצק. חובטים בבצק מעט, להוצאת האוויר.
  4. חותכים את הבצק ל-12 חלקים שווים בגודלם (אם אתם אובססיביים כמוני, אתם יכולים לשקול - לי יצא כ-80 גר' ליחידה). 
  5. יוצרים כדור עגול וחלק מכל יחידת בצק (כדי ליצור כדור חלק, אוספים את קצוות הבצק כלפי מרכז הכדור ו"צובטים" את התחתית לסגירת הכדור). 
  6. מניחים את הכדורים בצורה מרווחת על התבנית עם נייר האפייה, כשהצד של הסגירה כלפי מטה. מכסים את הכדורים במגבת מטבח נקייה ומניחים במקום חמים לתפיחה שניה, כחצי שעה, עד שהכדורים מכפילים את נפחם. 
  7. לאחר התפיחה, מחממים את התנור לחום של 200 מעלות.
  8. בינתיים, שמים 2 ליטר מים בסיר בינוני ומביאים לרתיחה. כאשר המים רותחים, מוסיפים ממש לאט ובזהירות את אבקת הסודה לשתיה. המים יתססו מאוד, הזהרו שלא יגלשו לכם! מנמיכים את האש לבעבוע עדין.
  9. לוקחים 3-4 כדורים ושמים אותם בסיר, כשצד הסגירה כלפי מטה. חולטים ל-30 שניות. הופכים בזהירות לצד השני וחולטים עוד 30 שניות. מוציאים את הכדורים לתבנית עם נייר האפיה, כשצד הסגירה כלפי מטה. חוזרים על הפעולה עם שאר הכדורים. 
  10. בעזרת מברשת קטנה, מברישים כל לחמניה במעט ביצה טרופה ומפזרים שומשום בנדיבות . בעזרת סכין חדה, חותכים צורה של X במרכז כל לחמניה.
  11. אופים 15-20 דק', עד שהלחמניות זהובות מאוד. מוציאים מהתנור ומצננים. אוכלים מיד או מקפיאים. 
הערות:
  • הלחמניות יוצאות די קטנות, אם אתם רוצים גדולות יותר - חלקו את הבצק לפחות חלקים. 
  • לקוראי בגרמניה: אבקת סודה לשתיה נקראת כאן Natron. ניתן להשיג אותה באזור דברי האפיה בסופר, בדרך כלל ליד אבקת האפיה. 
  • אפשר לפזר על הלחמניות מלח גס במקום שומשום. 

גרסה להדפסה























יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

Aussie Aussie Aussie, Oi Oi Oi

מאז הטיול הגדול שלי אחרי הצבא, אני מאוהבת קשות באוסטרליה.                   
האי הגדול הזה בסוף העולם, די עונה על ההגדרה של גן עדן עלי אדמות.
נופים עוצרי נשימה, חיות בר שאין בשום מקום אחר בעולם, אנשים יפים (מבפנים ומבחוץ) ובעיקר אורח חיים רגוע, נינוח וחסר דאגות, כמו שאנחנו הישראלים יכולים רק לחלום עליו... 

אני חולמת לחזור לאוסטרליה כבר שנים ועוד אגשים את החלום הזה, 
אך בינתיים, התנחמתי לאורך השנים, בשלל תוכניות בישול אוסטרליות ב"ערוץ האוכל",
שם נחשפתי לשפים אוסטרלים מוכרים כמו: קרטיס סטון, דונה היי, ביל גריינג'ר ועוד רבים וטובים.
התאהבתי בסגנון הבישול האסטטי, הלא יומרני, המבוסס על חומרי גלם טריים ומלא שמחת חיים - ממש כמו האוסטרלים עצמם.

לפני כחודש, קבלתי המלצה מחבר (תודה אודי!) לצפות בתוכנית "מאסטר שף אוסטרליה". 
הוא אמר שאחרי שאצפה בה, לא אוכל לצפות יותר בגרסה הישראלית, כי אין מקום להשוואה בכל הפרמטרים: רמת המתמודדים, המקצועיות ואיכות המנות שהם מייצרים.

בחיי, כמה שהוא צדק...
לא סתם זכתה התוכנית בפרס "לוגי" (טקס פרסי הטלויזיה האוסטרלי) לתוכנית הריאליטי הטובה ביותר ולהצלחה רבה ברחבי העולם. 

אני צפיתי בעונה האחרונה - מספר 7, ששודרה השנה וההמלצה היא לגביה (התחלתי לצפות בעונות הקודמות והן פחות מוצלחות בעיני).

הנה כמה סיבות למה גם לכם כדאי לצפות:

הפורמט - 
24 מתמודדים שעברו את כל שלבי המיון, מגיעים ל-3 חודשים תמימים בהם הם מנותקים מבני משפחתם ומתגוררים בבית משותף. 
התוכנית משודרת כמעט בכל ימות השבוע מראשון עד חמישי, כשבכל יום עוברים המתמודדים אתגר אחר. בתום כל שבוע מודח מתמודד אחד.
בעונה האחרונה היו 62 פרקים (לשם השוואה, בעונה האחרונה בישראל היו רק 24 פרקים, כולל פרקי האודישנים). 
פרק הזמן הארוך בגרסה האוסטרלית, מאפשר למתמודדים כמות אדירה של שעות "מטבח".
הם מבשלים יום יום בתוכנית ובשאר הזמן לומדים ומתאמנים בבית המשותף, כך שרמת השיפור וההתקדמות לאורך העונה היא פנומנלית. 
בניגוד לגרסה הישראלית, בה מתמקדים בעיקר באוכל עדתי ועממי, בגרסה האוסטרלית מייצרים כבר מהפרק הראשון, מנות שלא היו מביישות אף מסעדה עילית.

המתמודדים - 
מדובר על אנשים צעירים ברובם ששאיפתם בחיים היא אחת - לעסוק בתחום הקולינריה!
לא מתעסקים שם בסלבריטאיות, בהשקות ובראיונות לתקשורת. החבר'ה באים לעבוד ו"קורעים את התחת" באמת. 
הם מתאמנים, מפתחים מנות, לומדים, מכירים שפים וטכניקות עבודה. 
בסוף כל הדחה, מופיעות כותרות מה עושה כל מתמודד היום. רובם ככולם עובדים כיום במסעדה/ כשפים פרטיים / עובדים על פתיחת עסק עצמאי וכו'.

השופטים - 
בפאנל השופטים יש שני שפים מוערכים עם מסעדות פעילות באוסטרליה (Gary Mehigan ו- George Calombaris) ומבקר מסעדות ועיתונאי אוכל נחשב (Matt Preston). 
אליהם מצטרפים שופטים אורחים - מגוון שפים מהמצליחים ביותר באוסטרליה, באנגליה ובעולם כולו.
רק כדי לסבר את האוזן, אחד השפים האורחים בעונה האחרונה היה לא פחות מהסטון בלומנטל, השף הבריטי המוערך בעל שלושה כוכבי מישלן. 
השופטים מגדירים עצמם כ"מנטורים" של המתמודדים והם אכן מלווים אותם לכל אורך העונה.
הם תומכים, מעודדים, דוחפים ונותנים רק ביקורת בונה, לעולם לא משפילים או מעליבים (כמו בגרסה הישראלית). 
בנוסף, הם מעבירים גם "כיתות אמן" למתמודדים, בהן הם מלמדים מתכונים שלהם וטכניקות עבודה. 
פשוט מקסים לראות את היחסים שנבנים בינם לבין המתמודדים, לאורך העונה. 

האוכל - 
הדבר האהוב עלי ביותר בפורמט האוסטרלי הוא הכבוד שנותנים לאוכל.
האוכל הוא ללא ספק במרכז הבמה. זו תוכנית לחובבי בישול ולא לחובבי ריאליטי
(כאמור, אני מתייחסת לעונה 7 בלבד. בקודמות יש הרבה יותר דגש על הריאליטי וטוב ש"ניקו" את האלמנטים הללו מהעונה הנוכחית). 
אין עיסוק בסיפורי החיים קורעי הלב של המתמודדים, אין העדרת אגו של השופטים, הכל סובב סביב האוכל.
לא תראו שם מתמודדות עם בייביליס בשיער ועקבי סטילטו בגובה 20 ס"מ. ככה לא מבשלים. 
כולם בשיער אסוף, בסינרים ובנעלים בטיחותיות למטבח. 
המתמודדים עושים הכל בעצמם - מפרקים בשר, מפלטים דגים, מנקים פירות ים...
רובם מתמחים בהכנת קינוחים לא פחות מבבישול והתוכנית נותנת המון כבוד לקינוחים (בניגוד לגרסה הישראלית, לדעתי). 

בקיצור, לחובבי האוכל - פשוט כיף של תוכנית!

אז אחרי ביקורת הטלויזיה המקיפה הזו, הגיע הזמן למתכון, לא?
התלבטתי קשות מה להכין...
המתכונים של המתמודדים מורכבים כל כך.
המון אלמנטים, שימוש בטכניקות וציוד מטבח שלא נמצאים בשימוש במטבח הביתי, חומרי גלם אקזוטיים.
בקיצור, לא משהו שאני (ולא נראה לי שגם אתם) אכין אי פעם...

בסוף החלטתי ללכת על פי המוטו של השופטים לאורך העונה - Less is more...

במהלך העונה האחרונה, התארח שף בשם Marco Pierre White.
אחד השפים הידועים והמוערכים ביותר בבריטניה, שהיה השף הצעיר ביותר שזכה בשלושה כוכבי מישלן. 
במסגרת התוכנית, הוא העביר "כיתת אמן" למתמודדים ומכל המתכונים בעולם, הוא בחר דווקא במתכון לרוטב עגבניות בסיסי!

מכיוון שאני מחפשת כבר שנים את רוטב העגבניות המושלם ואף פעם לא ממש מרוצה מהרוטב שיוצא לי, החלטתי לנסות את הגרסה של השף בעל שלושה כוכבי המישלן...

לא תאמינו, אבל הוא לא משתמש בטכניקות מתוחכמות או בחומרי גלם נדירים.
עם זאת, בזכות כמה "טריקים" מעניינים והבנה נכונה של חומרי הגלם, יוצא רוטב עגבניות חלק, אדום בוהק, שאי אפשר להפסיק לאכול.

אז הנה כמה תובנות של מרקו פייר וייט לגבי רוטב העגבניות המושלם:
  • לעולם לא יצא רוטב אדום אם תשתמשו רק בעגבניות טריות! עגבניות טריות יוצרות רוטב כתום, שהוא כמובן טעים, אך כמו שמרקו אומר - אנשים רוצים שרוטב העגבניות שלהם יהיה אדום! זו הסיבה שהוא משתמש בשילוב של עגבניות טריות עם מחית עגבניות מוכנה מאיטליה שנקראת פאסטה - Passata (הסבר במתכון היכן לרכוש). 
  • כאשר משתמשים בעגבניות טריות, מומלץ להשתמש בעגבניות שרי שטעמן מתוק ומרוכז יותר מהעגבניות הרגילות.
  • את הבצל לא קוצצים, אלא מגררים בפומפיה! כך מגיר הבצל את המיץ שלו, שבו נמצאת עיקר חומציותו. את המיץ משאירים מחוץ לרוטב וכך מקבלים רוטב פחות חומצי.
  • אחרי בישול הרוטב, מעבירים אותו דרך מסננת כדי להיפטר מהקליפות וזרעי העגבניות. חשוב שהמסננת לא תהיה דקה מידי, כדי שלרוטב ישאר "בשר". 

 ועכשיו (סוף סוף) למתכון...



רוטב העגבניות המושלם

לפי המתכון הזה של השף מרקו פייר וייט, מתוך "מאסטר שף אוסטרליה עונה 7"

חומרים לכ-900 גר' רוטב (מספיק ל-750 גר' פסטה):
5 כפות שמן זית
1 בצל בינוני, מקולף ומגורר גס בפומפיה
2 שיני שום, קלופות ומגוררות גס בפומפיה
400 גר' עגבניות שרי, חצויות
1 בקבוק (700 גר') פאסטה (רסק עגבניות איטלקי בטעם טבעי) - מומלץ מאוד Passata של  חברת Mutti (פירוט ב"הערות" היכן קונים)
1 כוס מים
28 גר' ציר עוף מוכן של "קנור" (ציר, לא אבקת מרק! אם לא מוצאים אפשר לוותר, אבל זה תורם להעשרת הטעם של הרוטב. אני השתמשתי בכזה)
1 עלה דפנה
מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם
מעט סוכר
שבבי צ'ילי יבש (אופציונלי)

הכנה:
  1. בסיר גדול ושטוח, שמים את שמן הזית ומחממים על אש בינונית. מוסיפים את הבצל המגורר - ללא המיץ של הבצל ואת השום המגורר ומבשלים עד שהבצל מתרכך אבל לא משחים. 
  2. מוסיפים את עגבניות השרי החצויות ומבשלים, תוך ערבוב, כ-7 דק', עד שהעגבניות מתחילות להתפרק ולהוציא מיץ. 
  3. מוסיפים את הפאסטה וכוס המים ומערבבים. מוסיפים את ציר העוף, עלה הדפנה, מלח ופלפל, מעט סוכר (אם הרוטב חמוץ מידי) ושבבי צ'ילי יבש (אם רוצים רוטב חריף). 
  4. מביאים לרתיחה. מעבירים לאש קטנה ומבשלים 40 דק' עם מכסה סגור.
  5. מורידים מהאש ומסננים את הרוטב דרך מסננת. חשוב שהמסננת לא תהיה דקה מידי, כדי שלא יצא רוטב דליל. את שאריות העגבניות אפשר לשמור ולמרוח על לחם או כבסיס לטוסט. 
  6. שומרים כשבוע במקרר בכלי אטום היטב. אפשר גם להקפיא. 
  7. מגישים עם פסטה ומפזרים מעליה עלי בזיליקום טריים וגבינת פרמזן מגוררת. אפשר להשתמש גם כרוטב לפיצה, כבסיס למרק עגבניות, לקציצות ברוטב עגבניות וכו'. 

הערות:
  • את הפסאטה (Passata) ניתן להשיג ברוב הסופרים הגדולים, באיזור של רטבי העגבניות, או בחנויות טבע ומעדניות. נא לא להתפשר על איכות הפאסטה - היא חייבת להיות איטלקית, הגרסאות הישראליות לא משתוות בטעמן.
  • לקוראים בגרמניה - ציר העוף של "קנור" נקרא Bouillon Pur Huhn והוא נקנה ב-Lidl, באזור של אבקות המרק והמרקים המוכנים.
  • השף מרקו פייר וייט ממליץ להגיש תמיד את הפסטה במחבת שבה היא הוקפצה עם הרוטב. 

גרסה להדפסה






יום חמישי, 5 בנובמבר 2015

איזה מן חיה זה שבלול קינמון?

בשירותי הצבאי הייתי "מדריכת שר-אל".
אתם בטח מרימים עכשיו גבה כי לא שמעתם על זה בחיים...
אז אסביר - 
מדובר בהדרכה של אזרחים מחו"ל שמגיעים לארץ לתקופה של מספר שבועות ומתנדבים בבסיסים של צה"ל ברחבי הארץ, בביצוע עבודות תחזוקה שונות, בהתאם לצרכי הבסיס.

כמדריכה, לא היה לי בסיס קבוע.
הייתי עוברת מבסיס לבסיס על פי הצורך, אך יצא שבמשך תקופה ממושכת הייתי בבסיס "תל-נוף" של חיל האויר.

המתנדבים שלי עבדו במקומות שונים ברחבי הבסיס, כגון: אפסנאות, נשקיה, מחסני ציוד שונים וגם במטבח. 

מכיוון שהמתנדבים שלי עבדו שם, הכרתי היטב את המטבח של "תל-נוף" מבפנים...

מה אגיד לכם על היכרות עם מטבח צבאי מבפנים?
זו החוויה הכי הפוכה ממעוררת תיאבון שיכולה להיות לכם.

אני לא רוצה להכביר במילים כדי לא להוציא גם לכם את התאבון, 
אבל בואו נאמר שתנאי הסניטציה במקום ו"חיות המחמד" שהתגוררו בו דרך קבע, גרמו לי להדיר את רגלי מהארוחות בחדר האוכל.

אך מכיוון שהייתי בקשרים טובים עם עובדי המטבח, היו מצ'פרים אותי, מידי פעם, בשני מאפים שאותם דווקא אהבתי.
האחד - בורקס תפוחי אדמה, ממולאים בפירה זרחני מרוב אבקת מרק.
לא פסגת הקולינריה, אך כשזה יוצא חם מהתנור, זה טעים.

והשני (והאהוב עלי מבין השניים) - שבלולי קינמון!

אינני יודעת כיצד היו מכינים אותם.
אני רק יכולה להניח שלא היה מדובר בבצק שמרים, כי למי יש זמן לחכות לתפיחה של בצק שמרים, כשיש אלפי פיות של חיילים רעבים להאכיל?
אני משערת שזה היה בצק בסגנון "בצק שק"מ" (לא על שם הקנטינה הצבאית, אלא ראשי תיבות של סך מרכיביו - שמנת חמוצה, קמח ומרגרינה) ועליו מלית של סוכר וקינמון.
כמה פשוט, ככה טעים.
בטח למדריכת "שר-אל" מורעבת שלא מתקרבת לארוחות בבסיס...

אז כמחווה לאותם שבלולי קינמון שניחמו את ליבי בשעותי הקשות (והיו לא מעט כאלה),
החלטתי להקדיש את "חודש הקינמון" של "מנטקה" לזכרונות הרחוקים שלי מבסיס "תל-נוף".
אם מישהו מכיר את הבסיס היום ויודע אם עדיין מכינים את זה שם, אשמח לשמוע!

כאמור, אינני יודעת כיצד היו מכינים את אותם שבלולי קינמון ולכן החלטתי לשחזר אותם באמצעות בצק שהוא אחד המתכונים הראשונים שהכנתי בחיי.

כבר הזכרתי אותו בפוסט הראשון שכתבתי בבלוג (!), כשספרתי על שיעור "כלכלת בית" שהיה לי בחטיבת הביניים ובו הכנו רוגלעך עם בצק על בסיס גבינת קוטג'!
לא הכנתי את המתכון הזה מאז החטיבה (בסביבות 20 שנה!!!) ונראה לי שזה זמן ראוי להחיות אותו.

הנה צילום שלו מקלסר המתכונים שלי, מהימים טרום המחשב, כשעוד היו כותבים בכתב יד ומצלמים לתלמידים במכונת צילום...חתיכת היסטוריה...




הפכתי את צורת הרוגלעך לשבלולים, שיניתי מינונים במילוי והמרתי את המרגרינה בחמאה (בכל זאת התקדמנו קצת בעשרים שנה האחרונות).
כנראה שזה לא באמת דומה לשבלולי הקינמון של "תל-נוף", כי אני לא ממש זוכרת את הטעם שלהם, 
אבל הם סופר-קלים להכנה וטעימים נורא נורא - 6 מרכיבים בלבד והם שלכם!

למתכונים נוספים וריחניים עם התבלין הכי הכי, הכנסו לכאן לראות מה הכינו הבלוגרים היצירתיים. 

שבלולי קינמון מ-6 מרכיבים בלבד

חומרים לכ-10 שבלולים:
לבצק:
1/4 2 כוסות קמח לבן רגיל
250 גר' גבינת קוטג' (לא חשוב כמה אחוזי שומן)
200 גר' חמאה קרה, חתוכה לקוביות

למלית:
1/4 כוס סוכר לבן
1/4 כוס סוכר חום כהה
1/2 כף קינמון

הכנה:
לבצק:
  1. שמים את כל חומרי הבצק במעבד מזון (בלנדר) עם להב המתכת ומערבלים עד שנוצר בצק אחיד. 
  2. מצננים במקפיא כ-45 דק', עד שהבצק קר ונוח לרידוד. 
בינתיים מכינים את המלית:
  1. מערבבים בקערה את שני סוגי הסוכר והקינמון. אם יש גושים של סוכר חום, מפוררים אותם בידיים. 
להרכבה:
  1. מרפדים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ בנייר אפייה. מחממים תנור ל-180 מעלות .
  2. על נייר אפייה מקומח קלות, מרדדים את הבצק למלבן בעובי כ-4 מ"מ. חותכים את השוליים, כך שתיווצר צורה של מלבן מדויק. 
  3. שמים את המלית על הבצק ובעזרת הידיים, מפזרים בצורה אחידה על כל הבצק.
  4. מגלגלים את הבצק מכם והלאה, בצורה מהודקת, כך שיווצר גליל.
  5. בעזרת סכין חדה, חותכים את הגליל לפרוסות בעובי 3 ס"מ כל אחת. 
  6. מניחים את שבלולי הבצק בתבנית האפייה, כך שהפתח שלהם צמוד לדפנות התבנית (כך השבלולים לא יפתחו בזמן האפייה). מניחים אותם צמודים זה לזה אבל לא דחוסים, כדי לתת להם מקום לתפוח באפייה. 
  7. אופים כ-30-35 דקות, עד שהשבלולים מזהיבים מעט והבצק נראה אפוי. מומלץ לאכול מיד או באותו יום. ככל שעוברים הימים, הבצק מאבד מפריכותו. 
לפני
אחרי
הערות:
  • את שאריות הבצק ניתן לרדד ולמרוח בכל מלית שרוצים - ממרח שוקולד, חמאת בוטנים, ממרח לוטוס, ממרח תמרים וכו'.
  • מכיוון שהבצק ניטרלי, אפשר למלא גם במלית מלוחה, של גבינות למשל. 
  • לקוראי בגרמניה - נכון שהקוטג' פה לא טעים, אבל בבצק הזה הוא לא מורגש ועושה את העבודה. 

גרסה להדפסה





יום שני, 19 באוקטובר 2015

Golden October

הרשו לי להכריז רשמית שהסתיו כבר כאן!




הימים מתקצרים, הקור מתגבר, העלים משנים צבעים ולבסוף נושרים, הוירוסים תוקפים במלוא העוצמה, 
הסנאים מתרוצצים ואוגרים צידה לחורף, הערמונים נופלים מהעצים על הראש והדלעות בשיא תפארתן.
זהו ללא ספק סתיו. על יתרונותיו וחסרונותיו.






אבל אוקטובר הנוכחי הביא איתו כמה שבועות של שמש שלא נראתה כאן כל הקיץ.
שמים כחולים - כחולים, נקיים מעננים, שמדגישים עוד יותר את יופים של העצים המאדימים בשלכת.
הגרמנים קוראים לזה - Golden October.

אז החלטתי להקדיש את הפוסט הנוכחי לתמונות של "אוקטובר המוזהב", שצילמתי על יד ביתי, בליווי דוגמנית הבית הקטנה שלי.
ואל דאגה, אחרי התמונות יגיע גם מתכון...





בחרתי הפעם במתכון מקסים ללביבות דלעת (או דלורית) אפויות, 
כי אין כמו דלעת, אין כמו לביבות ובעיקר - אין כמו לביבות שלא צריך לטגן!!!

התבססתי על מתכון מעולה ללביבות קישואים אפויות של שרית נובק, שעושה פלאים בבלוג הנפלא Misspetel
עשיתי בו כמה שינויים קלים וכמובן המרתי את הקישואים בדלעת / דלורית.
חשוב לציין שהדלעות בגרמניה שונות מאלו שבארץ. 
הדלעת הנפוצה כאן נקראת הוקאידו (Hokkaido). זוהי דלעת קטנה וקשה יותר מהדלעת המוכרת בארץ. 
היא נראית כך:


היום כבר מוכרים בסופרים רבים בארץ מגוון רחב של דלעות מסוגים שונים ולכן ניתן אולי למצוא אותה בעונתה. בטח ניתן גם להשיג בשווקי איכרים למיניהם. 
אם אתם מוצאים כזאת, אני ממש ממליצה!
הטעם שלה עשיר ונפלא והיא איננה סיבית כמו הדלעת הישראלית ולכן מתאימה מאוד לאפייה. 

אם לא מצאתם, אל דאגה! 
ניתן להכין את המתכון עם דלורית.
אפשר אפילו עם דלעת רגילה, אבל היא מאוד מימית ולכן צריך לסחוט אותה היטב ועדיין הלביבות יוצאות יותר פחוסות.
(תודה לאמא שלי שניסתה את המתכון עם דלעת רגילה ודווחה על התוצאות). 

אני ממש מפצירה בכם להכין אותן. 
הן קלות להכנה, בריאות יחסית, לא דורשות את כל הבלגן של טיגון בשמן והן כל כך טעימות!
אפילו התינוק המתוק שלי זלל אותן בהנאה...


לביבות דלעת / דלורית אפויות

מבוסס על המתכון הזה של שרית נובק, עם שינויים שלי

חומרים לכ-30 לביבות:
500 גר' דלעת מסוג הוקאידו (Hokkaido) או דלורית - משקל לאחר קילוף והוצאת הגרעינים 
1 בצל גדול
3/4 כוס קמח תופח (או 3/4 כוס קמח רגיל + 3/4 כפית אבקת אפייה)
100 גר' גבינת מוצרלה מגוררת (או גבינה צהובה מגוררת, מכל סוג שאוהבים)
1/4 כוס שמן קנולה
2-3 ביצים
מלח ופלפל שחור גרוס

הכנה:

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים 2 תבניות תנור בנייר אפייה. 
  2. במעבד המזון עם דיסקית גירור לפריסה דקה, מגררים את הדלעת והבצל. סוחטים היטב מהנוזלים (אם אין מעבד מזון עם דיסקית גירור, אפשר לגרר בפומפיה רגילה, אבל זו הרבה עבודה). 
  3. שמים בקערה גדולה את הדלעת והבצל הסחוטים ומוסיפים קמח תופח, מוצרלה מגוררת, שמן ו-2 ביצים. מערבבים היטב ורואים - אם התערובת לחה ונוחה ליצירת לביבות, לא צריך להוסיף ביצה נוספת. אם התערובת יבשה מידי, מוסיפים עוד ביצה ומערבבים (הדלעת הצריכה 3 ביצים והדלורית רק 2). מתבלים במלח ופלפל שחור גרוס.
  4. בעזרת כף גלידה קפיצית (אני השתמשתי בכף בקוטר 4 ס"מ), מניחים תלוליות מהודקות מהתערובת, על התבניות המרופדות בנייר אפייה. אם אין לכם כף קפיצית, אני ממש ממליצה לקנות, היא אידיאלית להכנת לביבות ועוגיות וכמובן לגלידה. אם בכל זאת לא, אפשר בעזרת כף רגילה, אבל השתדלו ליצור תלוליות עגולות ודחוסות יחסית ולא שטוחות ומעוכות. 
  5. אופים את התבנית הראשונה כ-20-25 דק', עד שהלביבות עדיין בהירות ויש עליהן מעט כתמים זהובים (הזהרו לא לאפות יותר מידי, שלא יצא יבש). חוזרים על אותה פעולה עם התבנית השניה.

הערות:

  • מצאתי שהדרך הנוחה ביותר לקלף דלעת או דלורית היא בעזרת קולפן ירקות טוב. אפשר כמובן גם עם סכין חדה, אבל כך "מאבדים" יותר מבשר הדלעת. 
  • אפשר להשתמש בכף קפיצית גדולה יותר מ-4 ס"מ אבל אז יצאו לכם פחות לביבות.
  • הלביבות במיטבן מיד כשהן יוצאות מהתנור אבל טעימות מאוד גם אחרי כמה ימים במקרר (אפילו קרות).
  • הלביבות כאן הן מתכון בסיסי שמתאים מאוד גם לילדים. אם אתם רוצים לעשות אותן יותר פיקנטיות, אפשר להוסיף צ'ילי (טרי או יבש), גבינה כחולה (במקום מוצרלה), עירית קצוצה דק או כל תוספת טעם אחרת העולה על דעתכם. 

גרסה להדפסה