יום חמישי, 18 בפברואר 2016

A Paris

לפני מספר שנים לא מועטות, נסעתי לפריז לבקר חברה טובה ששהתה שם מספר חודשים לטובת לימודי צרפתית. 
כבר הייתי בפריז כמה פעמים קודם, אך זה היה הביקור הכי משמעותי שלי.
מכיוון שחברתי כבר היתה מאוהבת קשות בעיר וגם הסתדרה היטב עם השפה (מה שהופך את הצרפתים לסימפטיים בהרבה...),
חרשנו את העיר לאורכה ולרוחבה והיא הצליחה "להדביק" אותי בקלות באהבתה לעיר האורות. 

כשחזרנו לארץ, החלטנו לחגוג מידי חודש את הביקור המוצלח שלנו במפגש לו קראנו "חגיגות פריז".
בכל חודש, אחת מאיתנו היתה אחראית על התוכנית האמנותית (שהיתה לרוב קשורה, איך לא, באוכל).
פעם אחת אכלנו במסעדה צרפתית קטנה בתל אביב.
בפעם אחרת עשינו פיקניק של גבינות ויין בפארק הירקון. 
פעם הכנתי ארוחה צרפתית שבסופה הקינוח האלמותי מקפה "אנג'לינה" המפורסם - "מון בלאן"
("הר" שערות דקיקות של קרם ערמונים ומעליו "כיפת" קצפת...טעים!!!) 
ופעם ראינו סרט צרפתי (שתינו כבר לא זוכרות איזה).

המפגש האחרון של "חגיגות פריז" היה באחריותי. 
החלטתי לקחת את חברתי למקום הכי קרוב לפריז שאיננו פריז.
לקחתי אותה ל...נתב"ג!!!
ישבנו לנו בשדה התעופה, שתינו קפה ואכלנו קרואסון ב"ארקפה", הבטנו במטוסים הממריאים ודמיינו איך אנחנו על מטוס בדרכינו לעיר האהובה שלנו - פריז...

עד היום אנחנו חולמות לנסוע לשם שוב יחד ואני מאמינה שזה חלום שיתגשם ביום מן הימים, 
אך בינתיים החלטתי להביא את פריז אלי עם המאכל הכי פריזאי שיש - מרק בצל!

אמנם המתכון אינו צרפתי קלאסי, אלא מתכון של רות סירקיס שעבר שינויים ע"י דודה שלי ועל ידי.
אמנם יש בו שימוש באבקת מרק, עובדה שכדאי להעלים מהצרפתים על מנת שלא ימנעו ממני כניסה למדינה בפעם הבאה שאגיע לשם.
אבל הוא בצלי מאוד, מוגש כמיטב המסורת עם פרוסות בגט וגבינה מותכת והוא בעיקר ממש ממש טעים.

אז קפצו למטבח, הכינו אותו ודמיינו שאתם בביסטרו פריזאי חשוך,
עם מלצר צרפתי מזדקן שעושה פרצופים חמוצים כשאתם מבקשים במבטא עילג: "Soupe à l'oignon, s'il vous plaît"...

!Bon Appétit

ולסיום, שיר מתבקש של ריף כהן המקסימה - A Paris


מרק בצל

מבוסס על מתכון מהספר "מהמטבח באהבה" של רוס סירקיס עם שינויים

חומרים ל-6 מנות:
6 כוסות מים + 4 כפיות אבקת מרק עוף או ירקות
1/2 שורש סלרי, מקולף וחתוך לקוביות גדולות
1 גזר, מקולף וחתוך גס
צרור פטרוזיליה קטן

6 בצלים בינוניים
2 גזרים, מקולפים ומגוררים גס
3 כפות שמן
50 גר' חמאה
1 כפית מלח
1 כפית סוכר
3 כפות קמח לבן
1/2 כוס יין לבן
פלפל לבן (מומלץ ביותר אך אפשר גם פלפל שחור)

להגשה:
12 פרוסות בגט (2 פרוסות לכל סועד)
100 גר' גבינת גרוייר מגוררת (או גבינה צהובה אחרת שאוהבים)

הכנה:

  1. שמים בסיר את המים עם אבקת המרק, שורש הסלרי, הגזר והפטרוזיליה. מבשלים יחד 30 דק' על אש בינונית. 
  2. בינתיים, חוצים כל בצל לחצי ופורסים לפרוסות דקות מאוד. במחבת גדולה, מחממים את השמן והחמאה ומטגנים את פרוסות הבצלים, תוך בחישה מתמדת, על אש נמוכה כ-20 דק', עד שהבצל רך מאוד ומשחים מעט. חשוב לוודא שהבצל לא נחרך במהלך הטיגון.
  3. ב-5 הדקות האחרונות לטיגון הבצל, מוסיפים את הגזרים המגוררים, המלח והסוכר ומטגנים. 
  4. זורים את הקמח על הירקות ומערבבים עד שהקמח נספג בירקות.
  5. מוסיפים את היין הלבן ונותנים לו להתאדות לגמרי.
  6. מוציאים את הירקות מציר המרק ומוסיפים את הבצלים והגזר המטוגנים.
  7. מבשלים 30 דק' על אש בינונית- נמוכה ובוחשים מידי פעם. מתבלים במלח ופלפל לבן לפי הצורך.
  8. לפני ההגשה, מחממים תנור ל-220 מעלות. מרפדים תבנית בנייר אפיה.
  9. מניחים על התבנית את פרוסות הבגט וקולים כ-5 דק'.
  10. הופכים את פרוסות הבגט על צידן השני ומפזרים גבינה מגוררת מנדיבות על כל פרוסה. קולים עוד כמה דקות עד שהגבינה נמסה. 
  11. מוזגים את המרק החם לקערות הגשה. מניחים 2 פרוסות בגט בכל קערה ומגישים מיד.


הערות:

  • אם יש לכם ציר ירקות מוכן, אפשר לוותר על שלב 1 ובמקומו - להביא את הציר לרתיחה ולהוסיף לו את הבצלים והגזר המטוגנים.
  • אפשר לוותר על פרוסות הבגט ולהגיש רק עם גבינה מגוררת. 

גרסה להדפסה





יום חמישי, 4 בפברואר 2016

שנסון לקרואסון

אי שם באמצע שנות ה-90 נפתחה בארץ רשת "ארקפה".
הסניף הראשון הוקם בהרצליה ונראה לי שזה הסניף הראשון אליו נחשפתי.
אני אפילו לא זוכרת אם שתיתי קפה באותה תקופה (אולי היתה זאת תקופת ה"נס על חלב" שמוטב לשכוח),
אבל את הסנדוויצ'ים והמאפים שלהם אני זוכרת היטב.
זו היתה תחילתה של המהפכה הקולינרית בישראל ולא היו עדיין הרבה רשתות עם קפה ואוכל מצוינים באמת.
"ארקפה" בהחלט הביאה איתה בשורה חדשה.

מספר שנים לאחר מכן, התחיל חבר טוב שלי לעבוד ברשת ואני זכיתי לאספקה שוטפת של מאפים ועוגיות (תמיד יזכרו לטוב עוגיות הפיננסייר המעולות!)

עד היום, אפילו שנפתחו מאז עוד שלל רשתות קפה ואין ספור בתי קפה עצמאיים ומצוינים, אני עדיין אוהבת את "ארקפה".
הריח של הקפה והמאפים הטריים שמציף אותי בכניסה לכל סניף שלהם, פשוט עושה לי טוב.
נכון, המחירים יקרים. אפילו מאוד. אבל לדעתי הם שווים את זה. 
אין כמעט דבר אחד שטעמתי שם ולא היה מוצלח. מסנדוויצ'ים, דרך עוגות ועוגיות ועד הלחמים והמאפים.
וזה עוד בלי לדבר על הקפה שלהם - חזק וריחני, כמו שרק האיטלקים יודעים לעשות.
הכל נורא טעים שם והטעם לא מתועש, כמו שקורה רבות ברשתות אחרות. 

אבל מבחינתי, גולת הכותרת של הרשת היא, ללא ספק, קרואסון השקדים!
תאמינו לי שטעמתי קרואסוני שקדים בכל מיני מקומות, אבל קרואסון טעים כמו שלהם, לא מצאתי...
הוא מתוק אבל לא מידי, עסיסי אבל לא שומני מידי, מרגישים בו את טעם השקדים אבל לא יותר מידי.
בקיצור - מושלם!!!

אני מרשה לעצמי לאכול אותו רק לעיתים נדירות.
קרואסון זה דבר סופר-משמין וקרואסון שקדים ענק כמו של "ארקפה", זו פצצת קלוריות חוסמת עורקים.
אבל כמו שסבתא שלי היתה אומרת - "זה חטא שלא לחטוא",
אז כשבא לי קצת לחטוא, זה מה שאני מזמינה.

כשלמדתי קונדיטוריה, הופתעתי לשמוע שקרואסון שקדים מכינים מקרואסונים שאיבדו מטריותם.
את הקרואסון מספיגים בסירופ סוכר שנספג טוב יותר דווקא בקרואסון לא טרי.
המעדן הזה נוצר כדי לנצל קרואסונים לא טריים במקום לזרוק אותם.
סיפרו לנו שקרואסון השקדים של "ארקפה" הפך לכל כך מבוקש שכבר התחילו לייצר קרואסונים במיוחד עבורו.

כבר הרבה זמן שאני רוצה להכין קרואסון שקדים בעצמי.
חשבתי להכין כזה כשחומר הגלם בפרויקט "כחומר ביד הבלוגר" של "מנטקה" היה שקדים, 
אבל אז הקדימו אותי וויתרתי על הרעיון.
הפעם - חומר הגלם הוא אגוזי לוז ופתאום צץ בראשי רעיון להכין את אותו קרואסון שקדים אלמותי, אך בגרסת אגוזי הלוז. 

אל תבהלו, אני לא הולכת להכין את הקרואסון בעצמי.
יש דברים שלא שווים את ההשקעה בעיני וקרואסון הוא אחד מהם. 
נשתמש בקרואסון קנוי וכל השאר זה כבר קלי קלות...

הכי פינוק לארוחת בוקר או בראנץ' או סתם עם כוס קפה ענקית, ממש כמו בפריז...

ולסיום - 
מצאתי שיר חמוד נורא של שלומי שבן ויוני רכטר שנקרא "שיר הקרואסון", כנסו לשמוע...

ולסיום סיומת -
כנסו ל"מנטקה" לראות את המעדנים ה"לוזיים" אותם הכינו חברי הבלוגרים


קרואסון אגוזי לוז

מבוסס על המתכון לקרואסון שקדים מתוך הספר "מתכונים שאספתי בדרך" של בני סיידא

חומרים ל-6 קרואסונים:

6 קרואסונים מוכנים איכותיים

לקרם אגוזי לוז:
80 גר' חמאה רכה
100 גר' אגוזי לוז טחונים (*ראו פירוט בהערות)
2/3 כוס (75 גר') אבקת סוכר
2 כפות ליקר אגוזי לוז
2 ביצים

לסירופ סוכר:
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס מים
2 כפות ליקר אגוזי לוז

לקישוט:
100 גר' אגוזי לוז שלמים עם הקליפה
אבקת סוכר

הכנה:
לקרם אגוזי לוז:
  1. שמים במעבד המזון (בלנדר) את כל חומרי הקרם חוץ מהביצים ומעבדים לתערובת אחידה. מוסיפים את הביצים אחת אחרי השניה ומעבדים כמה שניות אחרי כל הוספה, לקבלת קרם אחיד. מעבירים לקערה ומקררים שעתיים במקרר (אפשר להכין גם יום קודם). 

לסירופ סוכר:
  1. שמים בסיר קטן את הסוכר והמים ומביאים לרתיחה. מכבים את האש, מוסיפים את הליקר ומערבבים. מניחים בצד עד השימוש.

לקליית אגוזי לוז:
  1. מחממים תנור ל-175 מעלות. שמים את האגוזים בתבנית קטנה וקולים במשך כ-10 דק'. קליפת האגוזים צריכה להתחיל להתבקע והאגוזים יפיצו ריח נעים של קליה. שימו לב לא לקלות יותר מידי, כדי שהאגוזים לא ישרפו. מוציאים מהתנור ומצננים. משפשפים את האגוזים בין כפות הידיים עד שהקליפה נושרת. לא נורא אם נשארת קצת קליפה. נפטרים מהאגוזים שקליפתם לא ירדה.
  2. קוצצים את האגוזים גס ומניחים בצד עד השימוש.

להרכבה:
  1. מחממים תנור ל-140 מעלות.
  2. חוצים כל קרואסון לחצי (כמו סנדוויץ') ומניחים על תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה. מברישים את חלקם הפנימי של כל החצאים בהרבה סירופ סוכר.
  3. מפרישים כ-6 כפיות מקרם האגוזים ושומרים בצד. את יתרת הקרם מורחים על הקרואסונים בנדיבות וסוגרים.
  4. על חלקו העליון של כל קרואסון, מורחים כ-1 כפית קרם בשכבה אחידה ודקה ומפזרים מלמעלה אגוזי לוז קצוצים (הקרם משמש כ"דבק" עבור האגוזים).
  5. אופים כ-25-30 דק', עד שהקרואסונים פריכים מאוד. מצננים. מפזרים אבקת סוכר ומגישים מיד. הקרואסונים במיטבם ביום ההכנה, לאחר מכן הם מאבדים מפריכותם.

הערות:
  • בגרמניה, קל להשיג אגוזי לוז טחונים וזה חוסך את העבודה לקלות ולטחון אותם. בארץ, משום מה, לא נתקלתי במוצר הזה ולכן תצטרכו לקלות אגוזים שלמים (כפי שהסברתי בהוראות ההכנה), לקלף אותם ואז לטחון בבלנדר. קצת יותר השקעה אבל לא מסובך בכלל.
  • אם אין לכם ליקר אגוזי לוז, נראה לי שגם ברנדי יעשה את העבודה. 

גרסה להדפסה