יום שישי, 24 בינואר 2014

סלט ביתא

מאחורי בית הספר היסודי בו למדתי, היה מרכז מסחרי מהסוג הישן.

כזה שהזקנים ישבו בו ב"פרלמנט" עוד לפני ש"ארץ נהדרת" הפכו את זה למושג, כזה עם חנות לקליית קפה ופיצוחים שהריח שלהם היה נישא למרחוק, כזה עם חנות סידקית (הכי מילה של פעם) שכל הילדים היו קונים בה תלבושת אחידה לבית הספר או מדים לצופים.
היה בו סניף בורגר-ראנץ' שהילדים תמיד היו לוקחים ממנו כמויות עצומות של שקיות רטבים והולכים החוצה כדי לדרוך עליהן כי נורא משעשע לראות אותן מתפוצצות. וכמו בכל מרכז מסחרי מהסוג הזה, הסתובבו בו טיפוסים הזויים, שהזכורה לי ביותר הייתה מוכרת פרחים מסכנה שקראנו לה "אדומה" כי הפנים שלה היו תמיד נורא אדומים ולמרבה החלחלה גם היה לה זקן (!)
אנחנו היינו הולכים למרכז הזה אחרי הלימודים (טוב, חלק גם התפלחו באמצע היום אבל אני הייתי חננה...) וקונים שם אצל מורא ואהרון (אלו מהחנות פיצוחים) מסטיק פס ו"קפוא" (יש לקרוא במילעיל) או איזה שוקו-פאי בבורגר ראנץ'.

מי שלא מכיר אותי, בטח מדמיין עכשיו שגדלתי באיזו עיירת פיתוח או שיכון עולים, אבל האמת היא שגדלתי ברמת אביב.
המרכז שעליו אני מדברת נקרא "מרכז ברודצקי" והוא נשאר קצת כזה עד היום.
נכון, את חנות הפיצוחים של מורא ואהרון החליף איזה בית קפה ואת הבורגר-ראנץ' המיתולוגי החליף סניף של AM:PM וגם את "אדומה" מוכרת הפרחים שהסתובבה שם פעם, החליפו יאפים צעירים עם ילדיהם הנוסעים להם בבטחה על "בימבות" שכנראה עולות כמו האוטו שלכם.
אבל האופי המיוחד והניחוח המיושן (במובן הטוב של המילה) עדיין קיים שם (לפחות בעיניי).

לפני כמה שנים (כבר דיי הרבה, אני לא זוכרת כמה), נפתח שם בית קפה שכונתי בשם "ביתא קפה".
אני חושבת שבזמנו, אף אחד לא ממש האמין שהוא ישרוד. רבים נפתחו ונסגרו לפניו, קניון רמת אביב שנבנה לא רחוק, "גנב" לקוחות רבים מהמרכז המסחרי הישן וזה היה נראה קצת חסר סיכוי.
אבל בניגוד לכל התחזיות, בית הקפה הזה תפס תאוצה והיום הוא הומה כמעט בכל שעה של היום (וגם פתח עוד שני סניפים מצליחים בשכונת צהלה ובהרצליה).

בבוקר יושבים שם פנסיונרים ואמהות בחופשת לידה (ועוד מלא אנשים שלא ברור למה הם לא עובדים), בצהריים יושבים שם כל מיני אנשי עסקים שיצאו מהמשרד לשאוף קצת אוויר, אחר הצהריים יושבות שם תיכוניסטיות מפונפנות מ"אליאנס" - התיכון הצמוד ובערב יושב שם בליל שמח של תושבי השכונה שבאו להתאוורר עם או בלי הילדים, סטודנטים מאוניברסיטת ת"א הסמוכה וכל מי שהזדמן במקרה או שלא במקרה למקום.

קשה לי להסביר מה סוד הקסם של המקום ואיך הוא מצליח במקום שכל כך הרבה עסקים לפניו נכשלו. כנראה שהשכילו שם להבין את הצורך של תושבי השכונה בקפה שכונתי אמיתי. לא עוד סניף מאוס של "ארומה" או "ארקפה" אלא מקום עם אווירה נעימה, אוכל פשוט וטרי וקצת ניחוח של רמת אביב הישנה, עוד לפני שקראו לה "הירוקה" ומכרו בה וילות בעשרות מיליוני שקלים. 

ולמה אני כותבת את כל ההקדמה הארוכה והנוסטלגית הזאת?
כי רציתי לספר לכם על המנה האהובה עלי בבית הקפה הזה. באופן מפתיע זה סלט...
למה מפתיע? כי אני לא ממש טיפוס של סלטים. כלומר, אני אוהבת לאכול סלטים, אבל זה לא משהו שממש מרגש אותי. מבחינתי זה תמיד תוספת למשהו מעניין יותר (רצוי פחמימה מסוג כלשהו) ולא ממש המנה העיקרית. גם להכין סלטים אני לא ממש אוהבת. קצת משעמם אותי כל הקיצוץ הזה...תמיד כשאחרים מתנדבים להביא לארוחה סלט, אני מבקשת שיתנו לי להכין כל דבר מלבד סלט. מעדיפה להכין משהו יותר מאתגר מסתם לעמוד ולקצוץ...

אז מה ההצדקה לדבר איתכם על סלט? כי הסלט הזה הוא משהו מיוחד...
כשאני טעמתי אותו לראשונה, קראו לו "סלט ביתא" (היום הוא מופיע בתפריט שלהם בשם "סלט alpha-beta", למה?!) והוא נשמע, לכאורה, לא מיוחד: ירקות קצוצים (עגבניה, מלפפון, פלפל, בצל סגול), אורז ועדשים שחורות אורגניות. מוגש עם רוטב יוגורט-טחינה. במקור, אני דיי בטוחה שהיו בו גם גזר ופטרוזיליה והרוטב היה רק יוגורט, בלי טחינה.
אז למה אני מטריחה אתכם בדיבורים על סלט ירקות קצוץ? כי משהו בסלט הזה ממש עובד! משהו בשילוב בין הירקות לעדשים השחורות והאורז, בתוספת היוגורט החמצמץ יוצר שלם שעולה על סכום חלקיו (וסליחה שיצא לי אייל שני...)

בקיצור, אני מתה על הסלט הזה! אם אני שם ובא לי סלט, תמיד אזמין רק אותו (ואני בדרך כלל לא אוהבת להזמין במסעדה מנה שאני כבר מכירה, מעדיפה לנסות משהו חדש).
אין לי את המתכון לסלט הזה. שחזרתי את הסלט מהזיכרון ואני מביאה אותו בפניכם כמו שאני זוכרת אותו (אז אל תלכו ל"ביתא קפה" ותתלוננו שזה לא אותו דבר) אבל הוא באמת אחלה סלט: טרי, משביע ולא כבד. בדיוק כמו שסלט צריך להיות. אפילו אני מוכנה להתגבר על השיעמום ולהתחיל לקצוץ...

*** למי שזה מעניין אותו, מצאתי סרטון נורא מצחיק ב-youtube על מרכז ברודצקי. חובה למי שגדל ברמת אביב ויודע על מה אני מדברת 
*** בזמן שכתבתי את הפוסט, התנגן לי כל הזמן בראש השיר הנפלא של שלמה ארצי "ליד הבית שגרתי בו", אז אם בא לכם לשמוע, הנה הוא בביצוע מקסים של שלמה ארצי עם פיטר רוט.


סלט ביתא

חומרים ל-2 מנות נדיבות
1 כוס אורז בסמטי (או אורז אחר שאתם אוהבים) – מהכמות הזו נשאר דיי הרבה אורז. אתם יכולים להכין גם 1/2 כוס, אני פשוט אוהבת שנשאר לי אורז (ראו בהערות בסוף מה ניתן לעשות עם שארית האורז)
1/2 כוס עדשים שחורות
1/2 בצל סגול
2 מלפפונים (אם אתם בגרמניה, אז רק 1/2 מלפפון מהזן הענק)
1 גזר
1/2 פלפל אדום
1 עגבניה גדולה או 2 עגבניות קטנות
צרור פטרוזיליה (גודל הצרור על פי טעמכם)
מיץ מחצי לימון
1 כפית שמן זית
1/4 כפית מלח
קורט פלפל שחור

אופן ההכנה:
לאורז:
  1. מחממים כפית שמן בסיר קטן עם תחתית עבה. מוסיפים את האורז ו-1/2 כפית מלח ומערבבים. מטגנים מעט עד שהאורז מתחמם ונהיה שקוף. מוסיפים 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה.
  2. מעבירים ללהבה נמוכה ומבשלים 20 דק'. מורידים מהאש ומצננים.
לעדשים:
  1. שמים את העדשים בתוך מסננת ושוטפים אותן היטב. מעבירים לסיר קטן עם הרבה מים (לפחות 5 ס"מ מעל גובה העדשים).
  2. מביאים לרתיחה ואז מעבירים את הסיר ללהבה הנמוכה ומבשלים עוד 15-20 דק' עד שהעדשים רכות, אך עדיין נגיסות. מורידים מהאש ומצננים.
לסלט:
  1. קוצצים דק את כל הירקות (עדיף דק כי כך הטעמים משתלבים טוב יותר) ושמים בקערה בינונית.
  2. מוסיפים 5 כפות מהאורז ו-5 כפות מהעדשים.
  3. מוסיפים את מיץ הלימון, שמן הזית, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  4. מגישים עם יוגורט טבעי (אני אוהבת יוגורט יווני, אבל השתמשו באיזה סוג שבא לכם).  
הערות:
  • מהאורז והעדשים שנשארו לכם, ניתן להכין מג'דרה מהירה: טגנו בצל עד שמשחים (אבל זהירות, לא לשרוף). הוסיפו לו כמון (ע"פ טעמכם, אבל שימו לב שמדובר בתבלין דומיננטי). ערבבו בקערה את האורז והעדשים. הוסיפו את הבצל המטוגן ותבלו במלח ופלפל.
  • אם אתם בגרמניה, ניתן למצוא עדשים שחורות ברשת DM באגף הקטניות (זה נקרא Beluga Linsen  וזה מגיע באריזה שקופה אז לא תהיה לכם בעיה לזהות את זה). בארץ אין שום בעיה להשיג עדשים שחורות בכל סופר או בחנויות הטבע למיניהן.
  • התיבול לסלט הוא על פי טעמי האישי. תרגישו חופשי לשחק איתו על פי המידה שאתם אוהבים.
  • אפשר להוסיף לסלט גם נענע קצוצה אם אתם מהחובבים.
  • אל תוותרו על היוגורט, הוא מוסיף בטירוף!

גרסא להדפסה




יום שלישי, 14 בינואר 2014

גרנולה לט"ו בשבט

תמיד היה לי קשר מיוחד לט"ו בשבט.
נולדתי בט"ז בשבט, העץ האהוב עלי הוא שקדייה ותמיד הרגשתי שהחג הזה הוא קצת שלי.

אבל אז הגיע יום הולדת 16...

התייצבתי במשרד הפנים, כולי נרגשת, להוציא תעודת זהות.
אחרי שהתאוששתי מהתדהמה שזו תמונת הפספורט שיצאה לי ואיתה אני צריכה להסתובב כל החיים, נגלתה לי הזוועה האמיתית...
בתאריך הלידה העברי, מופיע לו, שחור על גבי לבן, התאריך כ"ח בשבט!

אתם קולטים?! 16 שנה אני בטוחה שט"ו בשבט הוא החג שלי כי נולדתי יום אחריו ובסוף מסתבר שההורים שלי אכלו כנראה יותר מידי פירות יבשים וזיכרונם יבש... (טוב, אני מוכנה גם לקחת בחשבון שאולי משרד הפנים עשה טעות ברישום אבל בסופו של דבר, מי שמחליט מתי נולדתי זה משרד הפנים, לא?)

אז מגיל 16, ט"ו בשבט נהיה פתאום סתם חג. לא החג שלי.
בשנים האחרונות הוא הסתכם אצלי בקבלת חבילת שי של פירות יבשים בעבודה, שנאלצתי לנשנש בחוסר ברירה עד פורים...

אבל עכשיו יש לי בלוג בישול ואני חשה אחריות לספק לקהל מתכון לט"ו בשבט.
הבעיה שאני גם לא מתה על פירות יבשים. זה לא שאני שונאת אותם. פשוט הם...איך לומר את זה בעדינות...יבשים כאלה...
סתם ביזבוז קלוריות שאני מעדיפה לשמור לדברים טעימים יותר כמו שוקולד ועוגות...

אז שברתי את הראש איזה מתכון יצליח גם לשלב פירות יבשים וגם להיות ממש טעים?!
ואז הרעיון הכה בי – גרנולה!!!
בגרנולה יש המון פירות יבשים, אגוזים וכו' אז היא ממש מתאימה לרוח החג והיא גם ממש, ממש טעימה, (דיי) בריאה ומאוד קלה להכנה!
אני חושבת שאנשים לא מודעים מספיק עד כמה קל להכין גרנולה בבית. זה כל כך קל שממש חבל לקנות אותה בסופר והיא טעימה פי מאה ממה שאפשר לקנות בסופר. והבונוס האמיתי – אפשר לשלב בה כל תוספת שאוהבים כי היא מקבלת בברכה כמעט כל פרי מיובש, אגוז או דגן.

אה, וזו יכולה להיות גם אחלה מתנה להביא למישהו לכבוד החג...

אז ט"ו בשבט שמח לכולכם! מה, אתם עוד פה? רוצו להכין גרנולה...תודו לי אחר כך...





גרנולה לט"ו בשבט

המתכון מבוסס על הגרנולה מתוך ספר הבישול האגדי "אורנה ואלה-ספר המתכונים"שאם אין לכם אותו, רוצו מהר מהר לקנות, הוא מדהים!
התוספות הן על פי טעמי, אתם מוזמנים לשנות ולגוון לפי טעמכם (ראו הערות בסוף).

חומרים
ל-1/2 1 קילו גרנולה (זו כמות גדולה אבל בקצב שתנשנשו אותה, כדאי שתכינו הרבה)

500 גר' פתיתי שיבולת שועל שלמים (שימו לב לא לקנות אינסטנט!)
1 כוס גרעיני חמניות קלופים
1 כוס שקדים מולבנים פרוסים
1 כוס צימוקים בהירים
3/4 כוס גרעיני דלעת קלופים
3/4 כוס אגוזי מלך, קצוצים גס
3/4 כוס משמשים מיובשים, קצוצים גס (הכנסתי כי זו גרסא לט"ו בשבט, ממש לא חובה. אפשר במקום משהו אחר מהתוספות המופיעות בהערות או, במקום, להגדיל את כמות אגוזי המלך)

125 גר' חמאה, חתוכה לקוביות
3/4 כוס דבש
1/2 1 כפיות תמצית וניל איכותית

להגשה:
פירות טריים חתוכים
יוגורט
דבש

אופן ההכנה:
  1. מחממים תנור לחום של 170 מעלות. מכינים שתי תבניות תנור מרופדות בנייר אפייה.
  2. מערבבים את כל החומרים היבשים של הגרנולה בקערה גדולה מאוד.
  3. מניחים בסיר קטן חמאה, דבש ותמצית וניל ומחממים על להבה נמוכה, תוך ערבוב בכף עץ, עד שהחמאה נמסה ומתאחדת עם הדבש.
  4. יוצקים את תערובת החמאה והדבש באיטיות על החומרים היבשים ומערבבים היטב עד שהכל מצופה בתערובת החמאה והדבש.
  5. מעבירים חצי מכמות התערובת לתבנית אחת ואת החצי השני לתבנית השנייה. מסדרים את התערובת בכל תבנית בשכבה דקה ואחידה (חשוב שהשכבה תהיה דקה ואחידה כדי שהמרכיבים יאפו באופן אחיד).
  6. ועכשיו, שימו לב היטב להוראות האפייה: מכניסים לתנור ואופים במשך 10 דקות. מוציאים, מערבבים בעזרת כף עץ ומחזירים לתנור לעוד 10 דקות. מוציאים ומערבבים שוב. מחזירים לתנור ל-5-10 דקות נוספות (כל התהליך לוקח כ-25-30 דקות סה"כ). צריך להשגיח כל הזמן על הגרנולה כדי שלא תישרף. הגרנולה צריכה להיות בצבע זהוב עמוק מכל צדדיה, אבל הגבול בין זהוב עמוק לשרוף הוא דיי דק אז אל תלכו לעשות דברים אחרים, תשגיחו על הגרנולה שלכם...
  7. מוציאים מהתנור ומצננים. מערבבים מידי פעם כדי שלא יווצרו גושים (אלא אם אתם אוהבים את הגרנולה שלכם בגושים).
  8. שומרים בכלי אטום עד שבועיים. מגישים עם פירות טריים, יוגורט ודבש או סתם מנשנשים כחטיף...
הערות:
  • בעקרון, אתם יכולים להוסיף לגרנולה אילו תוספות שאתם רוצים אבל חשוב שתשמרו על היחסים של המתכון. כלומר: אם אתם רוצים נגיד להחליף את הצימוקים באגוזי פקאן, שימו 1 כוס של אגוזי פקאן במקום 1 כוס צימוקים. אם תגדילו או תקטינו מידי כמויות, תערובת הדבש והחמאה לא תכסה היטב את כל המרכיבים.
  • תוספות אפשריות אחרות לגרנולה שלכם: קוקוס, פרג לא טחון, דוחן, פקאנים או כל אגוז אחר, חמוציות, פיסטוקים, בננות מיובשות...
  • תוספות שאפשר להוסיף לגרנולה שלכם לאחר האפייה: שוקולד צ'יפס, ג'ינג'ר מיובש, קוקוס מיובש, תמרים מיובשים, שזיפים מיובשים, דבלים, חתיכות חלווה, שומשום קלוי, זרעי פישתן...
  • אני מציעה לא לוותר על התוספות הבאות במתכון כי הן ממש מוצלחות: שקדים פרוסים, זרעי דלעת ואגוזי מלך (כמובן שגם השאר מוצלחות בעיני אבל אלו ממש Must!)
  • אל תנסו להמיר את החמאה בשמן, זה פשוט לא יצא טעים באותה מידה. הרי לא באמת חשבתם שגרנולה זה לא משמין, נכון?

גרסא להדפסה 




יום שישי, 10 בינואר 2014

כשוופל בלגי ושוקולד נפגשים בימי הביניים

הבטחתי לכם פוסט על הטיול שלנו לבלגיה, עם חברינו הטובים חדווה ויובל ובתם המקסימה דניאל, ולא ידעתי איך להתחיל...

רציתי לדבר על מקומות מומלצים, אבל לא להפוך את זה למדריך טיולים.
רציתי לדבר על ימי הביניים, אבל לא להפוך את זה לשיעור היסטוריה.
רציתי לדבר על שוקולד, אבל לא להפוך את זה להרצאה מלומדת על טימפרור ואחוזי קקאו.
בסוף החלטתי לשלב בין כל הדברים ולראות מה יצא...קצת כמו בבישול, לא?

אז הרשו לי להתחיל ולומר שבלגיה היא יעד לטיול שאני מאוד ממליצה עליו! בפעם הבאה שאתם חושבים על קפיצה קטנה לאירופה, שימו בצד לשנייה את פריז, לונדון או ברלין ותחשבו על שוקולד, בירה, וופל בלגי, קתדרלות גותיות, טירות מבוצרות, תעלות מים עם ברבורים...אם כל מה שאמרתי עד כה מצית את דמיונכם, בלגיה היא המקום בשבילכם...

לנו היה רק שבוע, אז התמקדנו בשלושת המקומות הבאים:
בחבל הארדנים בילינו רק יומיים מכיוון שהאזור מתאים יותר לטיולי טבע בקיץ. את רוב הימים העברנו בברוז', שהיא עיר ימי ביניימית מרהיבה עם המון אטרקציות ודברים לראות, לעשות ובעיקר לטעום. יום אחד הקדשנו לגנט, שהשאירה טעם של עוד מכיוון שהיינו בה ביום כריסמס עצמו ומרבית המקומות היו סגורים.

כל המקומות בהם היינו מאופיינים במבנים (ובעיקר קתדרלות) ששומרו בצורה מעוררת השתאות מתקופת ימי הביניים. מדהים לראות איך מצליחים לייצר בבלגיה תחושה שימי הביניים היו ה-תקופה לחיות בה.                
הכל נראה כל כך רומנטי; אבירים, נסיכות, אמני חצר, מרכבות עם סוסים...שום זכר למסעות צלב, מגיפה שחורה, רעב כבד, פיאודליזם...רק הגרמנים חייבים לקלקל את השמחה ומכנים את ימי הביניים בשם Dunkle Zeitalter (התקופה האפלה) כדי שלא תשכחו לרגע מה באמת היה אז...

אבל עזבו אתכם מתקופות אפלות. אנחנו בשנת 2014 וזה הזמן להשאיר את האופל מאחורינו ולפצוח בבליסה מתמשכת של מתוקים מכל הסוגים והמינים. האמת, אנחנו לא השתוללנו באכילה יחסית למה שניתן לעשות שם. אולי העובדה שטיילנו עם שתי ילדות קטנות, שאחת מהן (לא נציין מי הם הוריה...) ידועה בחיבתה למתוקים ומכנה כל מאכל מתוק בשם הגנרי "גלידה", תרמה לעניין. מכיוון שהוריה משתדלים (ללא הצלחה יתרה) להפחית ככל הניתן את חשיפתה למתוקים בשלב כה מוקדם של חייה, השתדלנו לא לאכול יותר מידי מתוק במשך היום (זה כמובן לא כולל את שעות הלילה או את כמויות הוופל הבלגי שדחפנו, אבל אל תתפסו איתנו לקטנות, טוב?)
אך מכיוון שזה בכל זאת בלוג בישול והכותבת שלו היא בכל זאת חובבת מתוקים ידועה, הנה שלוש המלצות שלי, אם במקרה אתם בבלגיה ונתקפתם בנפילת סוכר פתאומית...


מבחר מתוקים מרחבי ברוז'

וופל בלגי מול תחנת הרכבת ב-Namur
נאמור (Namur) היא עיר לא גדולה אך חביבה מאוד בחבל הארדנים. אנחנו בעיקר טיילנו בה בשוק כריסמס ובשוק ענק של סחורות זולות שהיה באותו זמן בעיר. האטרקציה המרכזית בה היא מצודת נאמור שנמצאת בכניסה לעיר, אך אם אתם שואלים אותי, האטרקציה המרכזית היא דווקא וופל בלגי שניתן לקנות בדוכן רחוב שנמצא מול תחנת הרכבת של העיר.
אין לי כתובת מדוייקת, כי כאמור מדובר בדוכן, אבל אם אתם עומדים כשגבכם לתחנת הרכבת, עליכם לחצות את הכביש לצד השני. הדוכן ממוקדם כמה מטרים שמאלה למעבר החצייה.
אז מה מבדיל וופל בלגי זה משאר הוופלים? אתם וודאי שואלים את עצמכם...

ובכן, מדובר בוופל שנקרא Liège waffle (או Gaufres de Chasse) והוא נפוץ מאוד במזרח בלגיה. זוהי גרסה עשירה וקראנצ'ית יותר מהוופל הבלגי המוכר. מה שמייחד אותו הם גבישי סוכר שמעורבבים בתוך הבצק.     כאשר "אופים" את הבצק במכשיר המיוחד להכנת וופל, גבישי הסוכר נמסים ויוצרים שכבה חיצונית קרמלית מהממת שאין בוופל הבלגי המוכר. בוופל שאנחנו לקחנו, הגדילו לעשות והחדירו לתוך הבצק מעין מקלות שוקולד (נראה לי שזה כמו מקלות השוקולד ששמים ב– Pain au chocolat הצרפתיואז כשהוופל מתחמם, מקלות השוקולד נמסים ונוצרת תערובת טעמים מופלאה של שוקולד חם וקרמל...יייאאאםםם...
אחרי הוופל הזה, כל וופל בלגי אחר שטעמנו במקומות התיירותיים בברוז' וגנט נראה חיוור וחסר טעם. אז אם אתם בנאמור, חפשו את הדוכן הזה או דוכנים שכמותו.

פרלינים ב-Dumon Chocolatier
כתובת: Eiermarkt  6, 8000 Brugge, Belgium
אתחיל ואומר שלהחליט איפה לקנות פרלינים בברוז' זו כמעט משימה בלתי אפשרית. כמות חנויות השוקולד והשוקולטיירים שנמצאת בעיר הזאת, היא ככמות דוכני הנקניקיות ביריד גרמני ממוצע (וזה הרבה...למי ששאל את עצמו...)
החנות Dumon Chocolatier שייכת לשוקולטייה בשם Stephan Dumon שהתחיל את הקריירה עם חנות אחת בעיירה מחוץ לברוז' וכיום חולש על מספר חנויות ברחבי בלגיה ועוד חנויות בהונג-קונג ובולנסיה שבספרד.
על החנות הזו "נפלנו" במקרה, תוך שוטטות ברחבי העיר. היא נראתה לנו פחות מסחרית ומתויירת מהשאר והשוקולד נראה מפתה כבר מחלון הראווה. קיבלנו שירות מעולה ממוכרת חמודה וסבלנית (אני מציינת את זה כי היו כמה ביקורות שליליות על השירות שם ב-TripAdvisor, אבל החוויה שלנו היתה מאוד חיובית...)
קנינו קופסא של 15 פרלינים (ב- 6 יורו סה"כ. ממש לא יקר ביחס לאיכות השוקולד ולמחירים ששקולטיירים בארץ גובים).
והשוקולד...מה אומר על השוקולד...מזמן לא אכלתי מבחר פרלינים כל כך מגוון ואיכותי.

כמה מילים על הפרמטרים לאיכות השוקולד, כדי שתדעו אם אתם אוכלים שוקולד איכותי (ותודה לקורס הקונדיטוריה באסטלה שהביאני עד הלום...)
שוקולד איכותי צריך לעמוד בשלושת הפרמטרים הבאים:
  • צבע אחיד ומבריק
  • פציחות (ובפחות פלצנות – שישמיע "קראנץ'" בפה, כשאתם נוגסים בו)
  • מסיסות (ובפחות פלצנות- שיימס לכם על הלשון)
מיותר לציין שהפרלינים הללו עמדו בכל הפרמטרים והיו פשוט תענוג טהור. מומלץ בחום!
לצערי אכלתי אותם כל כך מהר שלא הספקתי לצלם צילום איכותי יותר ולכן תאלצו להסתפק בתמונה שצולמה במצלמת הנייד שלי. 

Dumon פרלינים מדהימים ב 

Patisserie Servaas Van Mullem
כתובת: Vlamingstraat 56, Bruges, Belgium

הפטיסרי הזו היתה ממוקמת בהמשך הרחוב בו התגוררנו והיא קרובה מאוד לכיכר המרכזית של העיר (Grote Markt). המאפים קרצו אלינו כבר מחלון הראווה וגם ראינו שהיא מומלצת ע"י TripAdvisor, אך בפעם הראשונה שעברנו שם היינו עם הכלבה שלנו ולצערנו הם לא מאפשרים לכלבים להיכנס. בפעם השנייה שהזדמנו לאזור, כלבתנו האהובה נשארה בדירה ובדיוק ירד מבול, כך שהיו לנו את כל הסיבות בעולם להתיישב שם.
המקום מעוצב בצורה מיושנת (במובן הטוב של המילה). הוא אמנם קצת צפוף לארבעה אנשים שמגיעים עם שתי ילדות ושתי עגלות, אבל הצלחנו להתמקם (למורת רוחו של זקן גס רוח שעשה לנו פרצופים חמוצים).
כדי לטעום כמה שיותר, הזמנו מגש עם מבחר של 9 מיני קינוחים. כולם היו מוצלחים, אך המוצלחים ביותר היו לטעמנו השניים עם הפירות (אתם יכולים לראות בתמונה). מוכרים שם גם קפה מצוין ואפשר גם לקחת To go.


מבחר פטיפורים ב-Patisserie Servaas Van Mullem

מקווה שכל ההמלצות האלו עוררו אצלכם את החשק למשהו מתוק, כי איזה קטע! זה בעצם בלוג בישול!
אז היה לי ברור שאחרי טיול בבלגיה, אני חייבת לתת מתכון עם שוקולד (או וופל בלגי, אבל לכמה אנשים כבר יש מכשיר להכנת וופל בבית...)
גוגל בדיוק פרסמו את רשימת 10 המאכלים שהישראלים חיפשו הכי הרבה השנה והראשון היה עוגת שוקולד! המון בלוגרים פירסמו את הגרסאות שלהם לעוגת שוקולד ואני החלטתי שגם לי צריכה להיות עוגת שוקולד משלי.

היו לי לא מעט דרישות מהעוגה שלי:
שתהיה עם שוקולד אמיתי (ולא רק קקאו). שלא תהיה עם כמות אסטרונומית של שוקולד (בכל זאת צריך לשמור על הגזרה אחרי שבוע בבלגיה). שתהיה עסיסית אבל לא יותר מידי כבדה. שתתאים לילדים אבל גם למבוגרים. שתהיה בלי הקצפה של ביצים (למי יש כוח...) ובעיקר- שתהיה דומה לעוגה של מקדונלדס...

מה???!!! עוגה של מקדונלדס???!!! כן חברים! מקדונלדס! אלו של ההמבורגר והצרבת...
אתם בטח חושבים שנפלתי על הראש אבל השראה מגיעה לעיתים ממקומות לא צפויים...       
הסיפור הוא כזה – יום אחד הייתי בסניף של מקדונלדס שיש בו McCafe (זה דיי נפוץ פה) וראיתי בויטרינה פרוסה מרובעת של עוגת שוקולד עם שכבה עבה מאוד של ציפוי שוקולדי. (מצאתי ברשת תמונה לא כל כך מושכת שלה אבל היא תתן לכם מושג).
השכבה העבה של הציפוי היא זו שכבשה אותי. הסתובבתי עם האימג' של העוגה הזאת כמה שבועות בראש. אפילו חיפשתי ברשת אם יש מתכון שלה וכמובן שלא היה. ואז החלטתי שחייבים לטעום אותה כדי לראות אם היא טעימה כמו שהיא נראית...
התשובה, חברים, נמצאת בגוף השאלה...זו עוגה של מקדונלדס...היא לא טעימה כמו שהיא נראית...
היא בטעם תעשייתי ומעורר בחילה קלה. אבל זה נתן לי מוטיבציה להכין בעצמי עוגה מרובעת עם ציפוי שוקולדי ועבה שתראה כמו העוגה של מקדונלדס אבל טעימה בהרבה...

אז לפני המתכון, רציתי להגיד תודה גדולה לחדווה, יובל ודניאל על טיול נפלא וגם על כך שבזכותם יש לי דומיין שהוא רק שלי! (זה אומר שבשלוש השנים הקרובות, רק לי יש אתר שנקרא www.pretzelimsumsum.com)!


עוגת השוקולד שלי

המתכון מבוסס על המתכון הזה של נייג'לה לוסון המלכה, אבל עם הרבה שינויים שלי.

חומרים ל-12 חתיכות בגודל סטנדרטי או 9 חתיכות נדיבות מאוד
עוגה:
200 גר' שוקולד מריר (לפחות 60% מוצקי קקאו) – אני השתמשתי ב-64%
150 גר' חמאה
50 גר' שמן, זה יוצא קצת פחות מ-1/4 כוס
1/2 כף קפה נמס מגורען
85 גר' קמח תופח,  זה יוצא קצת פחות מ-3/4 כוס
(אם אין לכם קמח תופח, השתמשו ב-85 גר' קמח רגיל + 3/4 כפית אבקת אפייה)
85 גר' קמח רגיל, שזה כאמור קצת פחות מ-3/4 כוס
1/4 כפית סודה לשתייה
קורט מלח
200 גר' סוכר חום בהיר (1 כוס(
25 גר' קקאו – 1/4 כוס.  אני אוהבת לנפות את הקקאו בעזרת מסננת קטנה כדי שלא יהיו גושים, אבל ממש לא חייבים
3 ביצים
75 גר' (5 כפות) ריוויון                 
ציפוי:
250 גר' שמנת מתוקה (1 מיכל)
200 גר' שוקולד מריר (מומלץ להשתמש בשוקולד איכותי. ככל שהשוקולד טעים לכם יותר, כך הציפוי יהיה טעים יותר...)

אופן ההכנה:
לעוגה:
  1. משמנים תבנית מרובעת 24X24 ומרפדים את התחתית בנייר אפייה. מחממים תנור ל-160 מעלות.
  2. שוברים את השוקולד לקוביות ושמים בקערה מתאימה למיקרו. מוסיפים את החמאה ו-1/2 כף קפה נמס מעורבבת ב-1/4 כוס (63 מ"ל) מים קרים. ממיסים בהדרגה: אני ממליצה לחמם כדקה. לעצור ולערבב בעזרת מטרפה ואז לחמם עוד 30 שניות, עד שהשוקולד והחמאה נמסים (זמן החימום תלוי בעוצמת המיקרוגל שלכם, אז חממו בהדרגה. עדיף לחמם מעט מאשר לשרוף את השוקולד). מוסיפים לתערובת את השמן ומערבבים.
  3. בקערה גדולה מערבבים את שני סוגי הקמח, סודה לשתייה, קורט מלח, סוכר וקקאו עד שאין יותר גושים.
  4. טורפים בקערה נפרדת את הביצים עם הריוויון.
  5. שופכים את תערובת השוקולד ואת תערובת הביצים אל תערובת הקמח ומערבבים עד קבלת תערובת חלקה ונוזלית יחסית (לא להגזים בערבוב, לערבב רק עד איחוד). מעבירים לתבנית ואופים כ-35-40 דק' עד שקיסם שמוכנס למרכז העוגה יוצא יבש והשכבה העליונה מרגישה מוצקה.
  6. מניחים להצטננות בטמפ' החדר (לא לדאוג אם העוגה צונחת מעט במרכזה. הציפוי יכסה על כך). יש לצפות את העוגה לאחר שהצטננה לגמרי.
לציפוי:
  1. קוצצים את השוקולד לחתיכות קטנות ושמים בקערה חסינת חום.
  2. שמים את השמנת בסיר קטן על להבה נמוכה-בינונית ומביאים לסף רתיחה (מורידים מהאש כשמתחילות להיווצר בועיות קטנות בשולי הסיר).
  3. שופכים את השמנת על השוקולד הקצוץ ומחכים כדקה. טורפים בעזרת מטרפה עד שהתערובת אחידה וללא גושים.
  4. מחכים כ-10 דק' שהתערובת תצטנן קצת. נותנים ערבוב קל ושופכים על העוגה באופן אחיד.
הערות:
  • מומלץ לאכול את העוגה בטמפרטורת החדר כי אז היא עסיסית ביותר. היא נשמרת כ-3 ימים מחוץ למקרר, כאשר היא מכוסה היטב.
  • ניתן כמובן לשמור אותה גם במקרר. בעיני היא טעימה מאוד גם ככה אבל המרקם שלה הופך יותר דחוס וקצת יותר יבש (ככה זה עם עוגות בחושות במקרר...)
  • ניתן גם לתת לה חימום קצר במיקרו אם אתם אוהבים את עוגת השוקולד שלכם חמה (אבל אל תחממו יותר מידי, זה מייבש אותה).
  • אם שאלתם את עצמכם למה במתכון המקורי יש 400 גר' סוכר ואני שמתי רק 200, אז התשובה היא שזה ממש מספיק! ואם שאלתם את עצמכם מדוע מימדי האחוריים של נייג'לה לוסון התרחבו משמעותית בשנים האחרונות, ייתכן שהתשובה טמונה בכמויות הסוכר האדירות שהיא מכניסה למתכוניה (; סתם, נייג'לה...אין עליך!
  • אם אתם רוצים להכין את העוגה ליום הולדת של ילדים, מומלץ להוריד את הקפה ולשים במקום 1/4 כוס חלב. כמו כן, ניתן להמיר את השוקולד המריר בציפוי לשוקולד חלב.
  • אם אתם רוצים לקצץ קצת בכמות החמאה, אתם יכולים להשתמש ב-100 גר' חמאה (במקום 150 גר') ו-100 גר' שמן (במקום 50 גר'). העוגה יוצאת מצוין גם כך. בעיניי עם יותר חמאה היא יותר טעימה אז תחליטו מה אתם מעדיפים.
  • את הציפוי הכנתי פעמיים; פעם אחת עם שוקולד מריר 64% מוצקי קקאו ופעם שנייה עם שילוב של 85% ו-72%. בעיניי השני היה יותר מוצלח אבל אני אוהבת מאוד שוקולד מריר וכמה שיותר מריר. גם כאן, תחליטו אתם מה אתם מעדיפים. 

גרסא להדפסה