יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

Santa Claus Is Back In Town

לא יאומן שכבר עברה שנה ושוב מגיע כריסמס...
בשנה שעברה כתבתי על שווקי הכריסמס בגרמניה (עם מתכון ממש שווה לשוקו, למי שהספיק לשכוח)
והפעם רציתי לכתוב על סנטה קלאוס.

אז מיהו אותו זקן חביב, עם כרס, זקן לבן ומצנפת אדומה, המחלק מתנות לילדים הטובים (והנוצרים) ברחבי העולם כולו?
כנראה שאת הדמות המסורתית הזו, הביאו המתיישבים ההולנדים שהגיעו לאמריקה.
דמותו נקראה במקור סינטרקלאס (Sinterklass), שזה בהולנדית - ניקולאוס הקדוש.
ניקולאוס היה הבישוף של מירה (היום חלק מטורקיה), והוכרז לאחר מותו כקדוש של הכנסיה הנוצרית ופטרונם של הילדים.

עד היום חוגגים בגרמניה, לפני כריסמס, את "יום ניקולאוס הקדוש" ב-6 בדצמבר.
מקובל, כי בערב משאירים הילדים את נעליהם מחוץ לחדר או לבית ובבוקר הם מוצאים בתוכן מתנות קטנות שהשאיר להם ניקולאוס, אך כמובן, רק אם היו ילדים טובים...

מסתבר, שיש באלסקה, עיירה קטנטונת בשם North Pole, שבכל ימות השנה היא לא יותר מאשר חור קטן בסוף העולם.
אך לקראת כריסמס, בית הדואר שלה הופך לבית הדואר העסוק בעולם.
אל בית הדואר הזה מגיעים מכתבים בכל קצוות תבל, של ילדים המבקשים בקשות שונות מסנטה קלאוס, מתוך אמונה ששם מתגורר סנטה הקשיש.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת, החליט איזה תאגיד כושל לרכוש עיירה בצפון אלסקה ולקרוא לה North Pole, במטרה לפתות יצרני צעצועים להשקיע במקום.
בפועל, התחזית לא התממשה, אך המקום הפך לסוג של אטרקציה תיירותית, לילדים חמודים שעדיין מאמינים בקסמו של סנטה קלאוס.

האם סנטה באמת קיים? שואל עצמו כל ילד בשלב כלשהו בחייו...

אענה על כך בסיפור יפה על ילדה מניו-יורק, בשם וירג'יניה, שכתבה ב-1897, מכתב לעיתון "ניו-יורק סאן",
בו שאלה את עורך העיתון האם סנטה קלאוס אכן קיים.
העורך, פנסיס פ. צ'רץ', ענה לה את התשובה היפה הזאת:
"אף אחד אינו רואה את סנטה קלאוס, אבל זה לא סימן שהוא לא קיים. 
הדברים האמיתיים ביותר בעולם הם אלה שאינם נראים לעיני איש או ילד. 
מסך סוגר על העולם הבלתי נראה, ואפילו כל האנשים החזקים ביותר בעולם ביחד לא יוכלו להסירו. 
רק אמונה, דמיון, שירה, אהבה ורומנטיקה יכולים לפתוח את המסך ולחשוף את היופי האל-טבעי שמאחוריו.
האם כל זה קיים? כן, וירג'יניה, בכל העולם כולו אין משהו יותר קיים מזה".
אז בתקופה היפה הזו של השנה, אני בוחרת להאמין שסנטה קלאוס אכן קיים ולהתמסר לקסם של כריסמס.
ולכבוד החג המקסים הזה, הכנתי גרסה "כריסמסית" לעוגיות שוקולד "מושלגות".
העוגיות שלי מלאות בתבליני כריסמס המסורתיים: קינמון, מוסקט, ג'ינג'ר, גרידת תפוז וכמובן קצת אלכוהול (כי אי אפשר בלי...) ומצופות במעטה "שלג" של אבקת סוכר.
הן כל כך רכות מבפנים, שהן ממש נמסות בפה.
לדעתי סנטה קלאוס היה מחסל את העוגיות האלו בשניה...

רוצים קצת אווירת חג? הכנסו ל"גרוב" עם אלביס פרסלי

המידע נלקח מהמקורות הבאים:
Wikipedia 1
Wikipedia 2
zpc
haaretz






עוגיות שוקולד מתובלות ומושלגות

מבוסס על המתכון הזה של קרין גורן, עם שינויים שלי

חומרים לכ-50 עוגיות:

350 גר' שוקולד מריר
50 גר' חמאה
3 ביצים
1/2 כוס (100 גר') סוכר דמררה (חום בהיר)
1 כף ברנדי (ראו אופציות אחרות ב"הערות")
2 כפות חלב (לטעם ממש אלכוהולי, אפשר להחליף את החלב בברנדי)
3/4 כוס גדושה (120 גר') קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כוס (100 גר') שקדים טחונים
קליפה מגוררת מתפוז אחד
1 כפית קינמון
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון (התבלין, לא השורש הטרי)
1/2 כפית אגוז מוסקט 
1/4 כפית מלח
סוכר לבן לציפוי
אבקת סוכר לציפוי (כ-80-90 גר')

הכנה:



  1. ממיסים יחד במיקרו את השוקולד והחמאה. 
  2. בקערת המיקסר עם וו הבלון, מקציפים את הביצים עם הסוכר במהירות גבוהה, 5 דק', עד שהתערובת תפוחה ובהירה. 
  3. מקפלים את קצף הביצים אל תערובת השוקולד המומס ומוסיפים את הברנדי והחלב. 
  4. מנפים מעל את הקמח ואבקת האפייה. מערבבים פנימה את השקדים הטחונים, קליפת התפוז, התבלינים והמלח. 
  5. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומעבירים למקרר ל-4 שעות לפחות (אפשר גם למשך הלילה), עד שהתערובת מתקשה ונהיית נוחה לעבודה. 
  6. מגלגלים את התערובת לעיגולים בקוטר כ-4 ס"מ. 
  7. מכינים כלי אחד עם סוכר וכלי שני עם אבקת סוכר. 
  8. מרפדים 3 תבניות תנור בנייר אפייה ומחממים תנור לחום של 190 מעלות. 
  9. מגלגלים כל כדור בסוכר ואז באבקת סוכר. אחרי כמה דקות, מגלגלים שוב באבקת סוכר (הטבילה הכפולה באבקת סוכר יוצרת ציפוי עבה יותר ומראה יותר "מושלג" של העוגיות). אפשר לוותר על הטבילה השניה באבקת הסוכר, אם לא מעוניינים בשכבה עבה של אבקת סוכר.
  10. מניחים באופן מרווח על תבניות האפייה (יצאו לכם שתי תבניות של 20 עוגיות כ"א ובתבנית השלישית יצאו כ-10 עוגיות. 
  11. אופים 7-8 דקות בלבד! העוגיות ישתטחו וייסדקו מאוד והן צריכות להישאר רכות מאוד למגע. אל דאגה, אחרי הצינון הן יתקשו. אנא אל תתפתו לאפות יותר זמן! הן אמורות להיות עסיסיות מבפנים ולהינמס בפה. אפייה יתר תיצור עוגיות יבשות. 
  12. לאחר כמה דקות מחוץ לתנור, מעבירים את העוגיות בזהירות לרשת צינון ומצננים לחלוטין. מעבירים לכלי אטום ושומרים בטמפ' החדר. שימו לב שאבקת הסוכר נספגת בהן בהדרגה ולכן אם אתם רוצים להגיש אותן כשהן נראות במיטבן, הגישו ביום ההכנה. 

הערות:



  • אפשר להוסיף / להחליף תבלינים ע"פ טעמכם, למשל: ציפורן טחון, הל טחון, אפילו פלפל שחור טחון.
  • אפשר להחליף את הברנדי בכל אלכוהול אחר שאוהבים. למשל: ויסקי, שרי, ליקרים שונים (קפה, שוקולד, תפוזים, אמרטו...)
  • אם לא רוצים את הטעם המתובל, אפשר לוותר על התבלינים וקליפת התפוז. הסתכלו במתכון של קרין גורן לגיוונים נוספים. 

גרסה להדפסה






יום שני, 15 בדצמבר 2014

מעשה בלביבות

חנוכה הוא כנראה החג האהוב עלי ביותר.
דווקא משום שהוא חג נחבא אל הכלים שכזה.
אין בו סעודות מפוארות או מתנות גדולות ומאז שאני לא בבית ספר, אפילו חופש אין בו...
אבל משהו בפשטות ובמשפחתיות שלו, כובש אותי כל שנה מחדש.

זה מן חג חורפי וחמים כזה.
כי מה עוד צריך בנאדם ביום חורף קר, אם לא אור נרות צבעוניים ואיזו סופגניה או לביבה שמנונית וטעימה?
דווקא סופגניות לא ממש עושות לי את זה. במשך שנים לא נגעתי בהן בכלל.
אבל אז הגיעו הסופגניות המיוחדות של "רולדין", על שלל המילויים והציפויים המגניבים שלהם,
אז התחלתי לחטוא באיזו אחת או שתיים במהלך החג (הכנסו לקישור לראות את "הקולקציה" השנה והבו לי "קראנצ'י באנצ'י" או "ביסקוטלה" עכשיו!!!)

לביבות, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר...
איזה דבר טעים זה לביבות! גאון מי שהמציא את זה...
אני צריכה לשנן לעצמי בכל שנה מחדש שהן משמינות לא פחות מסופגניות, אחרת יכולתי לאכול מגשים על מגשים...

אז רציתי לפרסם השנה מתכון ללביבות שיהיה קצת אחר מכל המוכרות (תפוחי אדמה, בטטה, קישואים וכו').
ניסיתי למצוא חומר גלם שלא מקושר בדרך כלל ללביבות ואז עלו בדעתי – פתיתים!
למה לא לעשות לביבות מפתיתים? גם ככה פתיתים זה דבר כל כך טעים, אז פתיתים מטוגנים? מה יכול להיות רע?
אז אם בא לכם לביבות קצת אחרות השנה, נסו את אלו...

ולסיום, שיר חנוכה על לביבות. לא הכי מוכר, אבל אהוב מאוד עלי ועל בתי בת השנתיים פלוס, שחובבת במיוחד שירי חגים ומאלצת אותנו להקשיב להם כל ימות השנה.
השיר נקרא "מעשה בלביבות" והוא מבוצע במקור, בצורה משעשעת מאוד, ע"י צילה ועזרא דגן.

חג אורים שמח! 




לביבות פתיתים

חומרים (כ-20 לביבות קטנות):
1 כוס פתיתים (השתמשתי בסוג "קוסקוס")
1 גזר גדול או 2 קטנים
1 בצל בינוני
1 ביצה
2 כפות קמח רגיל
מלח ופלפל
שמן לטיגון

הכנה:

  1. מבשלים את הפתיתים לפי ההוראות שעל האריזה. מצננים לטמפ' החדר ומעבירים לקערה. מפוררים עם מזלג את הגושים שנוצרו.
  2. מגררים דק בפומפיה או בבלנדר עם דיסקית הגירור, את הגזר והבצל. סוחטים היטב עם הידיים ומעבירים לקערה עם הפתיתים.
  3. מוסיפים ביצה, קמח, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  4. בידיים רטובות, יוצרים לביבות שטוחות (משתדלים להדק אותן ככל האפשר) ושמים על קרש חיתוך או משטח עבודה אחר. נותנים להן לנוח כמה דקות (זה עוזר להן להתגבש).
  5. בינתיים מחממים שמן לטיגון במחבת. בעזרת תרבד, מעבירים בעדינות את הלביבות למחבת. מטגנים עד שרואים סימני הזהבה בשולי הלביבה והופכים בעדינות לצד השני. חשוב לא להפוך לפני שרואים סימני הזהבה כי אז הלביבה עדיין לא יציבה. מטגנים גם את הצד השני עד ששחום.
  6. מעבירים לצלחת עם נייר סופג וזורים על הלביבות מלח בעודן חמות. מומלץ לאכול מייד.

הערות:

  • הכנתי את הלביבות בגרסה הכי בסיסית שלהן. אפשר כמובן לשדרג מכל הבא ליד: תבלינים, עשבי תיבול, בצל ירוק, גבינה צהובה מגוררת וכל דבר אחר שעולה בדעתכם. 
  • אם רוצים לביבות צבעוניות יותר - אפשר להכין מ"פתיתים בשלושה צבעים" של אסם.

גרסה להדפסה


יום חמישי, 4 בדצמבר 2014

מילקה

עברו חודשיים מאז האתגר האחרון בו השתתפתי של "כחומר ביד הבלוגר".
ואם אתם שואלים את עצמכם למה לא השתתפתי באתגר הקודם, אני מודה ומתוודה שפשוט כשלתי.
חומר הגלם בחודש שעבר היה אורז.
להזכירכם, מדובר באתגר קונדיטוריה ולכן הדרישה היתה להכין קינוח/ מאפה עם אורז.
באופן כללי, אני מתה על אורז.
למעשה, אם הייתי צריכה לבחור מאכל אחד שאני מוכנה לאכול מידי יום, זה כנראה היה אורז.
אבל אורז מתוק?! בשום פנים ואופן לא...לא סובלת את זה...

אז מה עושים? ניסיתי להכין שני דברים עם קמח אורז.
שניהם נחלו כישלון חרוץ והלכו, אחר כבוד, לפח האשפה.
החלטתי לוותר על השתתפותי באתגר באותו חודש ולחכות לחומר הגלם של החודש הבא.
ואכן, היה שווה לחכות!

הפעם, חומר הגלם הוא חטיפי שוקולד! ואם להיות ספציפיים יותר – שימוש בחטיפי שוקולד קיימים או המצאת גרסה אישית לחטיף שוקולד מוכר.
טוב, לאתגר כזה אני לא יכולה לסרב...

האמת שאפילו יש כבר בבלוג שלי שני מתכונים שעונים להגדרה הזאת – עוגות גבינה אישיות עם חטיפי סניקרס, ועוגיות ביצי קינדר (וואו, כנראה שאני ממש אוהבת חטיפי שוקולד...)
אבל מכיוון שאני צריכה לכתוב פוסט חדש, אז יהיה כאן היום מתכון נוסף למשהו שקשור בחטיף שוקולד.
האמת, שהאתגר הזה "נפל" ממש טוב על רעיון שאני מחכה כבר כמה חודשים לבצע.
אבל לפני שאסביר מה הכנתי – קצת רקע...

מכירים את מותג הממתקים Milka
אתם בטוח מכירים את האריזות הכה אופייניות שלהם, עם העטיפה הסגולה והציור של הפרה.
מוכרים מוצרים שלהם בארץ, כמעט בכל רשתות השיווק ובפיצוציות, אבל באירופה הם חזקים עוד יותר.
בגרמניה, יש מבחר עצום של מוצרים שלהם, החל מחפיסות וחטיפי שוקולד, דרך סוגי עוגיות ועוגות ועד גלידות ואפילו דונטס.

מה שאני הכי אוהבת במותג הזה הוא שהם לא מפסיקים לחדש.
אין כמעט פעם שאהיה בסופר ולא אראה מוצר חדש של מילקה. ואם יש דבר שאני אוהבת, זה לנסות מוצרים חדשים (בטח בתחום המתוקים...)
אין מצב שיהיה מוצר חדש של מותג אהוב עלי, שלא אקנה לפחות פעם אחת כדי לנסות.
ואם מוצמד אליו התואר "מהדורה מוגבלת"...אוהו...זה קונה אותי בשניה...
שיהיה משהו שנמצא על המדפים לתקופה קצרה בלבד ואני לא אנסה אותו?! לא יעלה על הדעת...

אז מילקה אלופים בדברים האלו וזה מה שעושה אותם, בעיני, למותג ממש כייפי.
יום אחד, באחד משיטוטי בסופר, נתקלתי במוצר המסקרן הבא – Milka Crunchy Corn
ועל האריזה כתוב באופן בולט על רקע אדום – Neu – Nur für kurze zeitשזה בעברית: "חדש – לזמן קצר בלבד".
מממ..."לזמן קצר בלבד"? אני חייבת לנסות...
וזה לא שאני סתם קונה "חתול בשק", על המוצר היה ציור של מה שיש בפנים; קוביות שוקולד,שמתוכן מבצבצים חטיפי תירס קלוי!!!

מה זה תירס קלוי?
מדובר בגרגירי תירס שלמים, שעברו תהליך קלייה והמלחה. הם קראנצ'יים מאוד, מלוחים וממכרים.
מוכרים אותם כ"מאנצ'יז" בפיצוציות והם נראים ככה.
אז חישבו על כל הטוב הזה, אבל בשילוב עם שוקולד!
אני מתה על שילוב של שוקולד עם דברים מלוחים (בוטנים, בייגלה, במבה, סתם מלח...הכל הולך!)
אז קניתי חפיסה ומה אומר לכם, חברים? לא התאכזבתי...

המתיקות של השוקולד, המליחות והקראנצ'יות של התירס הקלוי...פיצוץ! 
איך לא חשבו על זה קודם?
ואז חשבתי לעצמי, למה שלא אכין משהו כזה בעצמי?

אבל איפה מוצאים תירס קלוי בגרמניה?
אז מסתבר שבכל סופר טורקי (ויש לא מעט כאלה כאן), יש כמות אדירה של החטיף הזה.
מי ידע שטורקים אוהבים כל כך תירס קלוי? כל יום לומדים משהו חדש...
התירס הקלוי נרכש ומאז ישב אצלי במזווה וחיכה לתורו.
והנה, תורו הגיע...

אז הנה הוא לפניכם – חטיף שוקולד ותירס קלוי! המחווה שלי למוצר המעולה של מילקה...
בסה"כ 6 מרכיבים (ואני עוד מחשיבה מלח כמרכיב), 5 דקות של עבודה, ללא אפייה, ללא הקצפה (נראה לי שאפילו ללא גלוטן, אבל לא סגורה על מה יש בתירס הקלוי). 


רוצים עוד מתכונים אדירים עם חטיפי שוקולד? הכנסו לאתר של "מנטקה" ולא תצטערו...


חטיף שוקולד ותירס קלוי

מבוסס על המתכון הזה של עוגיו.נט

חומרים לכ-60 יחידות:
פחית חלב מרוכז ממותק (400 גר')
350 גר' שוקולד מריר 53%, קצוץ גס
קורט מלח
50 גר' חמאה רכה
1 כף חלב
150 גר' תירס קלוי (קונים בפיצוציות, כך זה נראה)

הכנה:
  1. מרפדים תבנית מרובעת בגודל 20*20 בנייר אפייה (כדאי שהשוליים של נייר האפייה יבצבצו מחוץ לתבנית. כך יהיה קל יותר לחלץ את החטיף מהתבנית, לאחר הקירור).  
  2. בסיר בינוני עם תחתית עבה, שמים את החלב המרוכז, השוקולד המריר וקורט מלח. מחממים, תוך בחישה, עד שהשוקולד נמס לחלוטין והתערובת אחידה.
  3. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה, החלב והתירס הקלוי. מערבבים עד שהתירס הקלוי מצופה לחלוטין בשוקולד. 
  4. מעבירים את תערובת השוקולד לתבנית ומיישרים בעזרת פלטה.
  5. מצננים כשעתיים במקרר. חותכים לקוביות קטנות ומגישים קר. 
  6. יש לאכול באותו יום או מקסימום למחרת, כי התירס הקלוי סופח לחות במקרר ומאבד מפריכותו.

גרסה להדפסה