יום שלישי, 31 במרץ 2015

לאכול, או לא לאכול? זאת השאלה...

דיאלוג אופייני ביני לבין בתי בת השנתיים וחצי:
אני (בקול נלהב): את יודעת מה הכנתי לך לארוחת הערב היום?
היא: מה?
אני (בקול נלהב עוד יותר): לביבות קישואים / פשטידת פטריות / לזניה עם פלפלים / מרק ירקות וכו' וכו' וכו' (השלימו את החסר...)
היא: לא רוצה!
אני (בקול מיואש): למה???
היא: לא אוהבת!
אני (בקול נרגז): אבל אף פעם לא טעמת את זה!
היא: לא אוהבת!
אני (בקול תחנונים): אבל בבקשה רק תטעמי. את לא חייבת לאכול אם את לא אוהבת, רק תטעמי...
היא: אבל אני לא אוהבת!!!
אני (לאחר אינספור ניסיונות שכנוע שעלו בתוהו): אז מה את כן רוצה לאכול?
היא: פתיתים!

שירים את ידו, מי שלא ניהל מעולם דיאלוג מסוג זה עם הילדים שלו...
מממ...אף אחד לא מרים יד...תארתי לעצמי...נו טוב, לפחות אני בחברה טובה...
אז מה אפשר לעשות כשהילדים שלנו לא מוכנים לטעום שום דבר ש"מריח" להם כמו משהו בריא?
נכון! לרמות אותם!
סתם...אני ממש לא דוגלת ברמאות כלפי ילדים, אבל תודו שאם אתם מוצאים דרך להכניס משהו "בריא" לתוך אוכל שהם אוהבים, בלי שהם ישימו לב לכך
ובסוף הם מלקקים את האצבעות, אתם חשים טיפ-טיפה של גאווה...

כל המחשבות הללו עלו לי, כאשר הכריזו ב"מנטקה" שחומר הגלם החודש הוא אבוקדו.
קינוח עם אבוקדו???!!! מודה שזה עורר בי רפלקס הקאה מיידי.
בעוונותי, אינני חובבת אבוקדו, בלשון המעטה.
זה לא בדיוק הטעם שלו, הרי יש לו טעם דיי ניטראלי.
יש לי בעיקר בעיה עם המרקם והצבע...
שניהם דיי מגעילים אותי ואני לא יודעת מה מביניהם גרוע יותר (אם, במקרה, תהיתם ממי ירשה בתי את הבררנות באוכל...)

בכל אופן, אני דיי נמנעת מאכילת אבוקדו ובטח שלא יעלה על הדעת שאוכל קינוחים מאבוקדו.
התגובה הראשונה שלי היתה שבאתגר החודש, לא אשתתף...
ואז בעלי, חובב אבוקדו מושבע, שכנע אותי שכל החוכמה היא להכין משהו מחומר גלם שאני לא אוהבת, כאן בדיוק טמון האתגר...
אז החלטתי להתמודד עם הפוביה שלי מאבוקדו ולהכין קינוח שהבת שלי תשמח לאכול, בלי לדעת שהכנסתי בו אבוקדו, שהיא כמובן "לא אוהבת".

אז מה ילדים הכי אוהבים לאכול?
התלבטתי בין שתי תשובות: פנקייקים או שוקולד.
בסוף החלטתי לא להתלבט - פנקייקים עם שוקולד!
וכן, יש בהם גם אבוקדו, אבל הוא לא מורגש - לא בצבע ו(כמעט) לא בטעם.
הוא רק נותן את ערכו התזונתי ומעניק לפנקייקים עסיסיות...ממש להיות עם ולהרגיש בלי!
מיותר לציין שהבת שלי טרפה אותם, מבלי להניד עפעף...Score!!! 

רוצים עוד מתכונים אדירים, על אף שיש בהם אבוקדו? הכנסו לאתר של "מנטקה". חברי הבלוגרים "הפציצו" החודש במתכונים יצירתיים במיוחד...

פנקייק שוקו - אבוקדו (!)

מבוסס על המתכון הזה, מהבלוג Nom Eat Nom, עם קצת שינויים שלי:

חומרים ל-7-8 פנקייקים עבים בקוטר כ-11 ס"מ:
1 כוס קמח רגיל
1/2 כוס אבקת קקאו
1 כפית קינמון טחון (אופציונלי)
1/4 כוס סוכר דמררה (חום בהיר)
קורט מלח
3 כפיות אבקת אפייה
1 כוס רוויון (אפשר גם חלב, אבל עדיף רוויון)
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל איכותית
1 אבוקדו בשל, מעוך היטב
50 גר' שוקולד צ'יפס מריר או חלב
מעט חמאה לשימון המחבת
להגשה: סירופ מייפל/ קצפת ותותים/ סירופ שוקולד/ נוטלה או כל תוספת אחרת שאוהבים

הכנה:
  1. מנפים את הקמח והקקאו לקערה. מוסיפים את הקינמון, הסוכר, המלח ואבקת האפייה.
  2. בקערה נפרדת, טורפים יחד את הרוויון, הביצה, ותמצית הוניל.
  3. שופכים את החומרים הרטובים לקערת החומרים היבשים. מוסיפים את האבוקדו המעוך ומערבבים רק עד שהחומרים היבשים נטמעים ברטובים (המנעו מערבוב יתר). מוסיפים את השוקולד צ'יפס ומערבבים קלות.
  4. מחממים מחבת קטנה על להבה קטנה. שמים מעט חמאה ומחכים שתימס.
  5. בעזרת מצקת, יוצקים מהבלילה למחבת. מטגנים כ-2 דק', עד שהפנקייק מתייצב מעט בשוליים. הופכים ומטגנים כ-1.5- 2 דק' נוספות. ממשיכים כך עם שאר הבלילה. מידי פעם מוסיפים קצת חמאה למחבת, כדי שהבלילה לא תדבק.
  6. עורמים את הפנקייקים בערמה, כדי לשמור על חומם. מגישים חם. 
הערות:
  • בגלל האבוקדו, הבלילה של הפנקייקים הללו, יותר סמיכה מבלילה של פנקייקים רגילים. מאותה סיבה, לא יופיעו בועיות אוויר על הפנקייק, בזמן ההכנה, כמו שקורה בפנקייקים רגילים. אל דאגה, הם עדיין יצאו תפוחים ואווריריים. 
  • יש הרבה ניסוי וטעיה בהכנת פנקייקים, כיוון שחום המחבת משפיע מאוד על התוצאה הסופית וכל להבה מתנהגת בצורה שונה. אני ממליצה לעבוד עם להבה נמוכה, כיוון שלהבה גבוהה שורפת את הפנקייק מבחוץ ומשאירה אותו "נא" מבפנים. עשו ניסוי על הפנקייק הראשון, חיתכו אותו באמצע ותראו אם נאפה מספיק מבפנים. אם לא, הנמיכו את הלהבה ונסו שוב.  
  • לא ניסיתי, אך נראה לי שאפשר להכין את הפנקייקים גם ללא קקאו, אך אז יראו את החתיכות הקטנות והירוקות של האבוקדו. אם זה לא מפריע לכם, אתם יכולים לנסות. הוסיפו 1/2 כוס קמח נוספת, במקום הקקאו.

גרסה להדפסה




יום רביעי, 25 במרץ 2015

פסח, מצה ומרור

לאחרונה, יצא לי לחשוב, איזה חג מוזר הוא פסח.
יותר נכון, כמה מוזר להסביר על החג הזה, למי שלא מכיר אותו.
ניסינו להסביר לגננת הגרמניה של בתי את מנהגי החג: מה זה חמץ? למה לא אוכלים אותו בפסח? סיפור יציאת מצריים וכו'...
בחיי, זה נשמע כל כך מוזר... היא ניסתה להיראות כאילו היא מבינה, אבל בטח חשבה שאנחנו לא נורמאלים...

ובכלל, בואו נודה בזה - החג הזה מוזר גם מבחינה קולינארית.
תחשבו למשל על קערת הסדר:
מרור - אם אתם מעדות המזרח, נדונתם לאכול עלים מרים או חסרי טעם מסוג כלשהו. אם אתם מעדות אשכנז, תאלצו לאכול גם מרור וגם חזרת ששורפת את הסינוסים.
מקסימום, יוסיפו לכם קצת סלק לסיפור. לפחות ישפר קצת את הצבע...
כרפס - לרוב, סלרי או תפוח אדמה. כמובן חסרי טעם. אמנם טובלים אותם במי מלח, אבל זה עדיין נשאר תפל ביותר. 
שלא נדבר על זה שתפוח האדמה לרוב קר ואין דבר מבאס יותר מתפוח אדמה תפל וקר...
ביצה - שוב, קרה וחסרת טעם. נטבלת במי מלח רק כדי שמישהו יוכל לספר בפעם המי יודע כמה,
כי המנהג של טבילת ביצים במי מלח, מסמל את הליכתם של בני ישראל בים סוף, כאשר המים הגיעו להם עד ה...
זרוע - לרוב מדובר ברגל של בקר, עוף או כבש. לשמחת כולנו, את התענוג הזה לא אוכלים...
חרוסת - אחרונה ולא הכי חביבה, החרוסת...על פניו, נחשבת ל"היי-לייט" של צלחת הסדר, אבל כמו שאומרים: "באין ציפור שיר..."
בפועל, גם זה לא הכי טעים. נכון, זה יותר טעים ממרור, אבל ביננו, נוטלה על מצה זה יותר טעים...
והצבע והמרקם...נו, אין מה להוסיף. מספיק לדעת שהחרוסת מסמלת את הטיט שהדביק את הלבנים במצרים. יש כאן מישהו בקהל שאוהב לאכול טיט?!

ואם כבר במוזר עסקינן, מה תגידו על מצה? חתיכת דיקט חסרת טעם וחוסמת מעיים שכמותה.
אולי נחמד לאכול אותה בפעם הראשונה, אחרי שנה שלא נראתה במחוזותינו.
אבל, כמה ימים של מצות, גורמים אפילו לפיתה בת שבוע להשמע אטרקטיבית.  

ועל הקינוחים של פסח באמת שאין מה להרחיב את הדיבור.
השילוב בין פרווה לכשר לפסח, משאיר מעט מאוד מקום לדמיון, בטח שלא לטעם
(למרות שאם בכל זאת בא לכם, הכנתי בשנה שעברה קינוח שהוא גם כשר לפסח, גם פרווה, גם ללא גלוטן וגם טעים. בחיי, נס חג הפסח...הכנסו לכאן)

יכולתי להמשיך ולהפליג בתאורי האוכל המוזר של פסח, אך בכל זאת, ארוחת החג מתקרבת ואני לא רוצה להוציא לכם את התיאבון מראש. 
עדיף שתגיעו לארוחה ותאבדו אותו שם (;

לאור כל הנאמר לעיל, השנה החלטתי למרוד!
אין לי כוח לחשוב על מרק או מנה עיקרית או קינוח שיתאים לפסח. יותר מידי מגבלות, יותר מידי כאב ראש...
מצד שני, בתור בעלת בלוג בישול, אני חשה מחויבות לספק מתכון שיוכל להתאים לארוחת החג.

אז החלטתי להתחכם -
אתן מתכון שאינו "פסחי" קלאסי, אבל יכול להתאים גם לפסח.
הוא נראה מאוד יפה וחגיגי, אבל לוקח כמה דקות הכנה ולכן יכול להיות גם יומיומי.
ניתן להכין את רובו מראש (פלוס ענק בארוחת חג ובאירוח בכלל...)
יש בו כמה מרכיבים שמאפיינים מאוד את פסח (רמז: סלק, אגוזים...), אבל הוא יכול להתאים לכל ארוחה באשר היא.
הוא יכול להיות גם חלבי וגם פרווה.                                               
הוא צמחוני ויכול להיות גם טבעוני...

אז אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, קבלו אותו -
סלט ירוק ואביבי עם סלק מוחמץ וגבינת עיזים (או בלי גבינה, אם תרצו).
יש בו עוד המון דברים טובים - בצל מטוגן, תפוח ירוק, אגוזי מלך ורוטב קליל שמכינים בשניה.
למי מכם שאינו חובב סלק - גם אני לא חובבת ומבטיחה לכם שבסלט הזה אתם תאהבו אותו.
העובדה שהוא מוחמץ, משנה ומעדנת מאוד את טעמו ה"אדמתי" והצבע הבוהק שלו, עושה את כל הסלט.

אז חג שמח לכולם! מקווה שלא ביאסתי עם תיאורי האוכל הכה-לא-אטרקטיבי.
נו מילא, לפחות יש קניידלעך (:

סלט ירוק עם סלק מוחמץ וגבינת עיזים

המתכון נלקח מחוברת מתכונים של סופרמרקט גרמני, השראה נמצאת לפעמים במקומות לא צפויים (:

חומרים ל-4 מנות:
1 בצל סגול / רגיל גדול, מקולף וחתוך לפרוסות דקות
3/4 כוס סלק אדום מוחמץ קנוי – חתוך לרצועות או חצאי עיגולים
1 תפוח ירוק, לא מקולף, חתוך לקוביות
150 גר' גבינת עיזים רכה (כמו "פרומעז"), חתוכה לפרוסות
100 גר' חסה או עלים ירוקים מכל סוג שאוהבים, או תערובת של שניהם, שטופים, יבשים וקרועים לפיסות בגודל נוח לאכילה
60 גר' אגוזי מלך, קצוצים גס (אפשר לקלות במחבת יבשה, אך לא חובה)
לרוטב:
2 כפות שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי
1 כפית סוכר
מלח ופלפל שחור

הכנה:
  1. מחממים מעט שמן זית במחבת קטנה. מטגנים את רצועות הבצל, על אש נמוכה, עד שהן מתרככות מאוד ומזהיבות. מניחים בצד להתקרר.
  2. מכניסים את כל חומרי הרוטב לצנצנת קטנה ומשקשקים היטב, עד שנוצר רוטב אחיד.
  3. שמים את כל מרכיבי הסלט בקערה, למעט אגוזי המלך והרוטב.
  4. לפני ההגשה, שופכים את הרוטב ומערבבים. מפזרים מעל את אגוזי המלך הקלויים.
הערות:
  • אפשר כמובן לוותר על גבינת העיזים. זה יהיה טעים גם בלי (למרות שקצת פחות...)
  • אפשר להכין את הסלט במנות אישיות (כמו בתמונות שלי). אז, מסדרים עלי חסה שלמים בתחתית הצלחת ומפזרים מעליהם את שאר מרכיבי הסלט.
  • אם אתם בגרמניה ומעוניינים להכין את הסלט הזה, תמצאו את הסלק המוחמץ במחלקת החמוצים והשימורים של כל סופר. זה נקרא Rote Bete in Scheiben (אני השתמשתי בזה). 

גרסה להדפסה 



יום שישי, 13 במרץ 2015

צהוב זה הסגול החדש

מי שמכיר אותי יודע, שסגול הוא הצבע האהוב עלי.
כבר שנים, שכמעט כל דבר שיש ברשותי, הוא סגול.
מבגדים ונעליים, דרך הקומקום החשמלי והמיקסר ועד הספה בסלון. הכל סגול- סגול.

אבל, בשנה-שנתיים האחרונות, התגנב לחיי צבע חדש.
הוא אמנם לא מתקרב לקרסוליו של הסגול, אבל הוא מתחבב עלי, בהדרגה, יותר ויותר...
אני מדברת על צהוב.
איזה צבע מקסים הוא צהוב!





האמת שבמשך שנים, הייתי בטראומה מצהוב.
כשהייתי בת ארבע, היה לי אוברול מקסים בצבע צהוב בוהק. צהוב של חרצית.
פעם אחת, היינו באירוע משפחתי בקיבוץ, על הדשא. אני לבשתי את האוברול הצהוב שלי.
לא עברו חמש דקות בשמש והאוברול הצהוב, התמלא בכל סוגי הברחשים, היבחושים, החיפושיות ושלל מרעין בישין, שהיו באותה העת בסביבה.
כולם חשבו שהאוברול שלי הוא חרצית או סביון ולא עזבו אותי במנוחה.
אני נבהלתי נורא, רצתי בבעתה לחדר האוכל של הקיבוץ וסירבתי לצאת, עד שהפשיטו אותי מהאוברול הצהוב הארור.
מאז לא לבשתי צהוב במשך שנים.

אבל לאחרונה, כאמור, חזרתי לחבב צהוב.
הוא כל כך שמח וממלא את העיניים והלב באור.
והשילוב שלו עם סגול, הוא בכלל שילוב מנצח...







בתקופה הזו של השנה בגרמניה, מתחיל האביב לבצבץ לו מתוך אדמת החורף האפורה וניצנים צהובים מתחילים לנקד את הקרקע ואת העצים.
כל ניצן צהוב שכזה, ממלא את ליבי שמחה.
זה היה חורף קשה. אמנם לא מאוד מושלג, אך כן מאוד גשום ובעיקר אפור ואפור ואפור...
ולפתע הצהוב הזה בעיניים - אושר!













אז לכבוד אהבתי החדשה לצהוב, רציתי לבשל משהו צהוב. 
מכיוון שלאחרונה, צפיתי ברצף, בשתי העונות המוצלחות של הסדרה "פלפלים צהובים", התחשק לי להכין משהו עם פלפלים צהובים, שחביבים עלי בטעמם ובצבעם. 
איכשהו, עלה במוחי הרעיון להכין לזניה צהובה, שבה יחליף רוטב פלפלים צהובים את רוטב העגבניות המסורתי.

הניסוי הוכתר בהצלחה!

הלזניה לא רק צהובה, אלא מאוד מאוד טעימה ומיוחדת.
הצמחונים ביניכם, ישמחו לשמוע שהיא גם ללא בשר.
אז אם קצת נמאס לכם מלזניות סטנדרטיות, תנו צ'אנס לצהובה שלי. 

תחילת אביב שמח וצהוב לכולם!





לזניה צהובה – עם פלפלים צהובים קלויים וגבינות

מילוי הגבינות לקוח מלזניה הזאת, מהבלוג החביב עלי "ביסים". כל השאר שלי:

חומרים לתבנית פיירקס / קרמיקה בגודל 20*33 ס"מ:
כ-12 עלי לזניה ללא צורך בבישול מוקדם (אני השתמשתי באלו של "ברילה")
לרוטב פלפלים צהובים:
6 פלפלים צהובים
3-4 שיני שום גדולות, קלופות וחצויות
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה לבישול 15% שומן 
1 כפית מלח 
פלפל שחור גרוס
למילוי גבינות:
750 גר' גבינת ריקוטה לא מלוחה (אני משתמשת בריקוטה איטלקית של חברת Galbani והיא נפלאה ממש) 
100 גר' גבינת פרמזן מגוררת (או גבינה צהובה קשה אחרת) 
בנוסף, כ-40 גר' גבינת פרמזן מגוררת או גבינה צהובה קשה אחרת, לפיזור מלמעלה
כ-1/2 כפית מלח 
פלפל שחור גרוס (אם מפריע לכם הצבע השחור על הרקע הלבן, אפשר גם פלפל לבן)
קורט אגוז מוסקט מגורר
1 ביצה

הכנה:

לרוטב פלפלים צהובים:
  1. קולים את הפלפלים בתנור: מרפדים את תבנית התנור בנייר אפייה. מחממים את התנור ל-200 מעלות. מניחים את הפלפלים על התבנית וקולים כ-40 דק', עד שהפלפלים מתקמטים ומשחימים מבחוץ. מומלץ להפוך את הפלפלים על צידם השני לאחר כ-20 דק' ולהמשיך באפייה. מכניסים את הפלפלים לשקית ניילון וסוגרים מייד. מניחים בצד לחצי שעה לפחות. לאחר כחצי שעה, הקליפה תרד בקלות. 
  2. מקלפים את הפלפלים מקליפתם ומוציאים את כל הגרעינים. שומרים בקופסה אטומה במקרר, עד השימוש (יכול להחזיק יום-יומיים במקרר). 
  3. שמים במעבד המזון את הפלפלים (ללא הנוזלים שלהם), השום, השמנת המתוקה, המלח והפלפל השחור וטוחנים לרוטב אחיד.
לתערובת גבינות:
  1. מערבבים בקערה את הגבינות. מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט. טועמים ומתקנים תיבול ורק אז מוסיפים את הביצה ומערבבים לתערובת אחידה. 
להרכבת הלזניה:
  1. שומרים בצד כ-1 כוס מרוטב הפלפלים, עבור השכבה העליונה של הלזניה.
  2. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  3. מפזרים מעט רוטב פלפלים בתחתית התבנית, כך שכל התחתית תהיה מכוסה ברוטב, אבל לא "טובעת" בו.
  4. מניחים מעל שכבה ראשונה של עלי לזניה, אחד ליד השני (זה בסדר אם הדפים קצת עולים אחד על השני). 
  5. מורחים מעל מחצית מתערובת הגבינות ושופכים מעליה כמחצית מכמות רוטב הפלפלים. 
  6. חוזרים על הפעולה: שכבת דפי לזניה, תערובת הגבינות שנותרה ורוטב הפלפלים שנותר.
  7. מכסים בשכבת אחרונה של דפי לזניה, מעליהם יתרת הרוטב ששמרנו בצד ומפזרים מעל את גבינת הפרמזן המגוררת. 
  8. אופים כ-40 דק', עד שהלזניה מבעבעת וזהובה. 
  9. מוציאים מהתנור ומצננים. מומלץ להכין יום לפני ההגשה. כך הלזניה תספוג טעמים ותהיה נוחה לחיתוך. מוטב לחתוך את הלזניה בעודה קרה ורק אז לחמם ולהגיש. ניתן לשמור במקרר כ-3-4 ימים. 
הערות:
  • החוק החשוב ביותר בלזניה, הוא לוודא שכל דפי הלזניה מכוסים ברוטב והרבה ממנו. כל דף שישאר חשוף, לא יתרכך מספיק באפייה וישאר קשה ויבש. זו הסיבה שחשוב לשים רוטב גם בתחתית התבנית, כדי שעלי הלזניה בשכבה התחתונה יתרככו גם הם. אם תשמרו על "כלל הרטיבות", יצאו לכם תמיד לזניות רכות ועסיסיות!
  • אפשר, כמובן, להכין את הלזניה עם פלפלים אדומים או כתומים או שילוב של כמה צבעים. 
  • אפשר לאפות בתבנית קטנה יותר ואז תצא לזניה עם יותר שכבות. 

גרסה להדפסה





יום שני, 2 במרץ 2015

משה והאורנג'דה

תפוז. כנראה הפרי הכי ישראלי שיש.
כשאני חושבת על חורף בארץ, מיד עולה לנגד עיני תמונה של פרדסים הנפרשים עד האופק וריח תפוזים משכר עולה באפי.

בכל חורף, אני נתקפת ב"קרייבינג" מטורף למיץ תפוזים.
במשך תקופה דיי ארוכה, עבדתי ברחוב אלנבי בת"א. מתחת למקום עבודתי, היה דוכן מיצים טריים.
אני חושבת שבמהלך עונת התפוזים, לא היה כמעט יום שלא הייתי עוצרת בדוכן הזה וקונה לי כוס מיץ תפוזים, סחוט טרי.
המוכר כבר הכיר אותי וידע שלעולם לא אזמין מיץ אחר. רק תפוזים.

אבל אם יש משהו שאני באמת אוהבת, זה השילוב של תפוזים עם שוקולד.
כבר כתבתי כאןשהשילוב בין שוקולד לתפוז, הוא לא פחות ממתנת האל לאנושות, ואני עומדת מאחורי האמירה הזו.
כל כך עומדת, שאין סיכוי שיצא מוצר כלשהו בטעם שוקולד-תפוז, שלא ארוץ לקנות.

במהלך השנים, יצאו מוצרים רבים ב"מהדורה מוגבלת" של שוקולד-תפוז.
תמיד "מהדורה מוגבלת", כי לא מספיק אנשים אוהבים את שילוב הטעמים הזה (וכה חבל שכך...)

מספר מוצרי עבר, הזכורים לי לטוב ואני מבכה עד היום את לכתם בטרם עת:

  • גלידת "שוקולד-תפוז" של "מונקו" ("שטראוס" הורידו את המותג המצוין "מונקו" מהדפים לפני שנים רבות ומאז אין, לדעתי, גלידה בסופר המשתווה לה...)
  • "מעדן הגולן" שוקולד- תפוז (גם את מעדן החלב הזה, הורידה "שטראוס" מהמדפים. אולי זה הזמן לפנות להנהלת "שטראוס" ולברר מדוע מורידים מהמדפים את כל המוצרים האהובים עלי? זה משהו אישי?!)
  • חטיף "פסק זמן" שוקולד-תפוז, שיצא במהדורה מוגבלת והיה לא פחות מאלוהי...
  • ביסקוויט השוקולד "עד חצות" של "עלית", שיצא אף הוא במהדורת שוקולד-תפוז שאינה קיימת יותר.
וזוהי רק רשימה חלקית. 
סביר להניח שרובכם לא זוכרים או לא הייתם מודעים מעולם לקיומם.
רק חובבי שוקולד-תפוז אמיתיים ידעו להעריך אותם.
אני שוקלת לפתוח קבוצה בפייסבוק של חובבי שוקולד-תפוז, אבל חוששת שאהיה היחידה בקבוצה (;

אז לאחר כל ההקדמה הארוכה הזאת, אתם יכולים רק לדמיין כמה גדולה היתה שמחתי, כאשר הוכרז כי חומר הגלם החודשי בפרויקט "כחומר ביד הבלוגר" של האתר "מנטקה", הוא תפוז!
כמובן שהיה לי ברור שאכין משהו עם שוקולד ותפוז, אך מכיוון שחומר הגלם הוא תפוז ולא שוקולד,
היה עלי לשמור שמינון התפוז במתכון, יעלה על מינון השוקולד (וזה לא פשוט לחובבת שוקולד שכמותי).

לא אלאה אתכם בתהליך החשיבה הארוך שעברתי.
רק אומר שהתחלתי בחשיבה על שימוש בתפוז טרי וגלשתי למחשבות על שימוש במוצרים בטעם תפוז, כמו למשל...פנטה!
כן, אותו משקה מוגז בטעם תפוז. האח הקצת פחות מקובל של הקולה והספרייט.

ברור שחיפוש קצר ברחבי הרשת, הוכיח לי כרגיל, שהאמריקאים חושבים על הכל לפני.
באמת חשבתם שיש מוצר צריכה כלשהו, שהם עוד לא השתמשו בו גם לאפייה?
אז כמובן שהם כבר הספיקו לחשוב על מאפים שונים שיש בהם שימוש במשקאות מוגזים.
בעיקר, שימוש בספרייט או באחיו התאום – 7Up. אבל גם בפנטה כבר נעשה שימוש.

חשבתי שיהיה מעניין מאוד לאפות משהו עם פנטה. הוספתי קצת חיזוק של קליפת תפוז וגם, איך לא, קצת שוקולד.
יצאה עוגה ממש טעימה ועסיסית וכמובן תפוזית. 

ואם בא לכם (וברור שבא לכם), עוד מהכתום-הכתום הזה, הכנסו ל"מנטקה" לראות אלו הפתעות הכינו הבלוגרים המוכשרים.

נ.ב.
כל החשיבה הזאת על פנטה, הזכירה לי את המערכון האלמותי של דודו טופז (בימיו היפים יותר) – "משה והאורנג'דה".
אז לסיום, קצת נוסטלגיה, עם המערכון המצחיק הזה ומחווה לאורנג'דה, שהיא בעצם ה"פנטה" של היום...




עוגת אורנג'דה

מבוסס על המתכון הזה מהבלוג My Baking Addiction, עם שינויים שלי:

חומרים לתבנית אינגליש קייק באורך 25 ס"מ:
180 גר' חמאה, בטמפ' החדר
1 כוס סוכר
קליפה מגוררת מתפוז אחד
3 ביצים גודל M
1/2 כפית תמצית וניל
2 כפיות חלב
1/2 1 כוסות קמח לבן רגיל
1/2 כוס משקה מוגז בטעם תפוזים, לא דיאט (פנטה/ מירנדה וכיוב')
100 גר' שוקולד מריר איכותי, קצוץ (אני השתמשתי בשוקולד עם 70% מוצקי קקאו)

הכנה:

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים היטב תבנית אינגליש קייק (אפשר גם לצפות את התבנית בנייר אפייה). 
  2. בקערת המיקסר, בעזרת וו הגיטרה, טורפים את החמאה והסוכר היטב במהירות גבוהה, עד קבלת תערובת בהירה ואוורירית (כ-8 דק'). מוסיפים את גרידת התפוז ומערבלים כמה שניות.
  3. מוסיפים את הביצים, אחת אחרי השניה. מערבלים כל ביצה עד הטמעות מוחלטת בתערובת ורק אז מוסיפים את הביצה הבאה.
  4. מוסיפים את תמצית הוניל והחלב ומערבלים עד הטמעות.
  5. מורידים את מהירות המיקסר למהירות נמוכה ומוסיפים בהדרגה ולסירוגין את הקמח והמיץ המוגז - מתחילים בקמח ומסיימים בקמח.
  6. מוסיפים את השוקולד הקצוץ ומערבבים ידנית בעזרת מרית.
  7. מעבירים את התערובת לתבנית ומיישרים. 
  8. אופים כ-30-35 דק', עד שהעוגה מזהיבה וקיסם המוחדר למרכז העוגה יוצא יבש. מוציאים מהתנור ומצננים.
  9. להגשה – ניתן לפזר אבקת סוכר או להגיש בליווי קצפת/ קרם פרש ופלחי תפוז. 
  10. העוגה במיטבה ביום הכנתה, אבל מוצלחת גם כמה ימים אחרי. נשמרת טוב גם בהקפאה.
הערות:
  • למי שלא אוהב את השילוב של שוקולד עם תפוז, אפשר כמובן לוותר על השוקולד, למרות שבעיני הוא מאוד מוסיף. 
  • אפשר כמובן לוותר על הטוויסט התפוזי ולהכין את העוגה עם ספרייט או 7UP כמו במתכון המקורי ולהחליף את קליפת התפוז בקליפת לימון. אם למישהו יש אומץ לנסות את העוגה עם קוקה- קולה, שידווח איך יצא...

גרסה להדפסה