יום שישי, 24 בינואר 2014

סלט ביתא

מאחורי בית הספר היסודי בו למדתי, היה מרכז מסחרי מהסוג הישן.

כזה שהזקנים ישבו בו ב"פרלמנט" עוד לפני ש"ארץ נהדרת" הפכו את זה למושג, כזה עם חנות לקליית קפה ופיצוחים שהריח שלהם היה נישא למרחוק, כזה עם חנות סידקית (הכי מילה של פעם) שכל הילדים היו קונים בה תלבושת אחידה לבית הספר או מדים לצופים.
היה בו סניף בורגר-ראנץ' שהילדים תמיד היו לוקחים ממנו כמויות עצומות של שקיות רטבים והולכים החוצה כדי לדרוך עליהן כי נורא משעשע לראות אותן מתפוצצות. וכמו בכל מרכז מסחרי מהסוג הזה, הסתובבו בו טיפוסים הזויים, שהזכורה לי ביותר הייתה מוכרת פרחים מסכנה שקראנו לה "אדומה" כי הפנים שלה היו תמיד נורא אדומים ולמרבה החלחלה גם היה לה זקן (!)
אנחנו היינו הולכים למרכז הזה אחרי הלימודים (טוב, חלק גם התפלחו באמצע היום אבל אני הייתי חננה...) וקונים שם אצל מורא ואהרון (אלו מהחנות פיצוחים) מסטיק פס ו"קפוא" (יש לקרוא במילעיל) או איזה שוקו-פאי בבורגר ראנץ'.

מי שלא מכיר אותי, בטח מדמיין עכשיו שגדלתי באיזו עיירת פיתוח או שיכון עולים, אבל האמת היא שגדלתי ברמת אביב.
המרכז שעליו אני מדברת נקרא "מרכז ברודצקי" והוא נשאר קצת כזה עד היום.
נכון, את חנות הפיצוחים של מורא ואהרון החליף איזה בית קפה ואת הבורגר-ראנץ' המיתולוגי החליף סניף של AM:PM וגם את "אדומה" מוכרת הפרחים שהסתובבה שם פעם, החליפו יאפים צעירים עם ילדיהם הנוסעים להם בבטחה על "בימבות" שכנראה עולות כמו האוטו שלכם.
אבל האופי המיוחד והניחוח המיושן (במובן הטוב של המילה) עדיין קיים שם (לפחות בעיניי).

לפני כמה שנים (כבר דיי הרבה, אני לא זוכרת כמה), נפתח שם בית קפה שכונתי בשם "ביתא קפה".
אני חושבת שבזמנו, אף אחד לא ממש האמין שהוא ישרוד. רבים נפתחו ונסגרו לפניו, קניון רמת אביב שנבנה לא רחוק, "גנב" לקוחות רבים מהמרכז המסחרי הישן וזה היה נראה קצת חסר סיכוי.
אבל בניגוד לכל התחזיות, בית הקפה הזה תפס תאוצה והיום הוא הומה כמעט בכל שעה של היום (וגם פתח עוד שני סניפים מצליחים בשכונת צהלה ובהרצליה).

בבוקר יושבים שם פנסיונרים ואמהות בחופשת לידה (ועוד מלא אנשים שלא ברור למה הם לא עובדים), בצהריים יושבים שם כל מיני אנשי עסקים שיצאו מהמשרד לשאוף קצת אוויר, אחר הצהריים יושבות שם תיכוניסטיות מפונפנות מ"אליאנס" - התיכון הצמוד ובערב יושב שם בליל שמח של תושבי השכונה שבאו להתאוורר עם או בלי הילדים, סטודנטים מאוניברסיטת ת"א הסמוכה וכל מי שהזדמן במקרה או שלא במקרה למקום.

קשה לי להסביר מה סוד הקסם של המקום ואיך הוא מצליח במקום שכל כך הרבה עסקים לפניו נכשלו. כנראה שהשכילו שם להבין את הצורך של תושבי השכונה בקפה שכונתי אמיתי. לא עוד סניף מאוס של "ארומה" או "ארקפה" אלא מקום עם אווירה נעימה, אוכל פשוט וטרי וקצת ניחוח של רמת אביב הישנה, עוד לפני שקראו לה "הירוקה" ומכרו בה וילות בעשרות מיליוני שקלים. 

ולמה אני כותבת את כל ההקדמה הארוכה והנוסטלגית הזאת?
כי רציתי לספר לכם על המנה האהובה עלי בבית הקפה הזה. באופן מפתיע זה סלט...
למה מפתיע? כי אני לא ממש טיפוס של סלטים. כלומר, אני אוהבת לאכול סלטים, אבל זה לא משהו שממש מרגש אותי. מבחינתי זה תמיד תוספת למשהו מעניין יותר (רצוי פחמימה מסוג כלשהו) ולא ממש המנה העיקרית. גם להכין סלטים אני לא ממש אוהבת. קצת משעמם אותי כל הקיצוץ הזה...תמיד כשאחרים מתנדבים להביא לארוחה סלט, אני מבקשת שיתנו לי להכין כל דבר מלבד סלט. מעדיפה להכין משהו יותר מאתגר מסתם לעמוד ולקצוץ...

אז מה ההצדקה לדבר איתכם על סלט? כי הסלט הזה הוא משהו מיוחד...
כשאני טעמתי אותו לראשונה, קראו לו "סלט ביתא" (היום הוא מופיע בתפריט שלהם בשם "סלט alpha-beta", למה?!) והוא נשמע, לכאורה, לא מיוחד: ירקות קצוצים (עגבניה, מלפפון, פלפל, בצל סגול), אורז ועדשים שחורות אורגניות. מוגש עם רוטב יוגורט-טחינה. במקור, אני דיי בטוחה שהיו בו גם גזר ופטרוזיליה והרוטב היה רק יוגורט, בלי טחינה.
אז למה אני מטריחה אתכם בדיבורים על סלט ירקות קצוץ? כי משהו בסלט הזה ממש עובד! משהו בשילוב בין הירקות לעדשים השחורות והאורז, בתוספת היוגורט החמצמץ יוצר שלם שעולה על סכום חלקיו (וסליחה שיצא לי אייל שני...)

בקיצור, אני מתה על הסלט הזה! אם אני שם ובא לי סלט, תמיד אזמין רק אותו (ואני בדרך כלל לא אוהבת להזמין במסעדה מנה שאני כבר מכירה, מעדיפה לנסות משהו חדש).
אין לי את המתכון לסלט הזה. שחזרתי את הסלט מהזיכרון ואני מביאה אותו בפניכם כמו שאני זוכרת אותו (אז אל תלכו ל"ביתא קפה" ותתלוננו שזה לא אותו דבר) אבל הוא באמת אחלה סלט: טרי, משביע ולא כבד. בדיוק כמו שסלט צריך להיות. אפילו אני מוכנה להתגבר על השיעמום ולהתחיל לקצוץ...

*** למי שזה מעניין אותו, מצאתי סרטון נורא מצחיק ב-youtube על מרכז ברודצקי. חובה למי שגדל ברמת אביב ויודע על מה אני מדברת 
*** בזמן שכתבתי את הפוסט, התנגן לי כל הזמן בראש השיר הנפלא של שלמה ארצי "ליד הבית שגרתי בו", אז אם בא לכם לשמוע, הנה הוא בביצוע מקסים של שלמה ארצי עם פיטר רוט.


סלט ביתא

חומרים ל-2 מנות נדיבות
1 כוס אורז בסמטי (או אורז אחר שאתם אוהבים) – מהכמות הזו נשאר דיי הרבה אורז. אתם יכולים להכין גם 1/2 כוס, אני פשוט אוהבת שנשאר לי אורז (ראו בהערות בסוף מה ניתן לעשות עם שארית האורז)
1/2 כוס עדשים שחורות
1/2 בצל סגול
2 מלפפונים (אם אתם בגרמניה, אז רק 1/2 מלפפון מהזן הענק)
1 גזר
1/2 פלפל אדום
1 עגבניה גדולה או 2 עגבניות קטנות
צרור פטרוזיליה (גודל הצרור על פי טעמכם)
מיץ מחצי לימון
1 כפית שמן זית
1/4 כפית מלח
קורט פלפל שחור

אופן ההכנה:
לאורז:
  1. מחממים כפית שמן בסיר קטן עם תחתית עבה. מוסיפים את האורז ו-1/2 כפית מלח ומערבבים. מטגנים מעט עד שהאורז מתחמם ונהיה שקוף. מוסיפים 2 כוסות מים ומביאים לרתיחה.
  2. מעבירים ללהבה נמוכה ומבשלים 20 דק'. מורידים מהאש ומצננים.
לעדשים:
  1. שמים את העדשים בתוך מסננת ושוטפים אותן היטב. מעבירים לסיר קטן עם הרבה מים (לפחות 5 ס"מ מעל גובה העדשים).
  2. מביאים לרתיחה ואז מעבירים את הסיר ללהבה הנמוכה ומבשלים עוד 15-20 דק' עד שהעדשים רכות, אך עדיין נגיסות. מורידים מהאש ומצננים.
לסלט:
  1. קוצצים דק את כל הירקות (עדיף דק כי כך הטעמים משתלבים טוב יותר) ושמים בקערה בינונית.
  2. מוסיפים 5 כפות מהאורז ו-5 כפות מהעדשים.
  3. מוסיפים את מיץ הלימון, שמן הזית, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  4. מגישים עם יוגורט טבעי (אני אוהבת יוגורט יווני, אבל השתמשו באיזה סוג שבא לכם).  
הערות:
  • מהאורז והעדשים שנשארו לכם, ניתן להכין מג'דרה מהירה: טגנו בצל עד שמשחים (אבל זהירות, לא לשרוף). הוסיפו לו כמון (ע"פ טעמכם, אבל שימו לב שמדובר בתבלין דומיננטי). ערבבו בקערה את האורז והעדשים. הוסיפו את הבצל המטוגן ותבלו במלח ופלפל.
  • אם אתם בגרמניה, ניתן למצוא עדשים שחורות ברשת DM באגף הקטניות (זה נקרא Beluga Linsen  וזה מגיע באריזה שקופה אז לא תהיה לכם בעיה לזהות את זה). בארץ אין שום בעיה להשיג עדשים שחורות בכל סופר או בחנויות הטבע למיניהן.
  • התיבול לסלט הוא על פי טעמי האישי. תרגישו חופשי לשחק איתו על פי המידה שאתם אוהבים.
  • אפשר להוסיף לסלט גם נענע קצוצה אם אתם מהחובבים.
  • אל תוותרו על היוגורט, הוא מוסיף בטירוף!

גרסא להדפסה




16 תגובות:

  1. לעיתים, לעיתים נדירות, מתכון מניע אותי לפעולה. הפעם הפוסט לופת אותי. אני בדרכי לביתא קפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. מטרת המתכון היתה להניע אותך להכין אותו, אבל אסתפק גם בזה (:

      מחק
  2. חבל שלא קראתי את הפוסט הבוקר, לפני שיצאתי לקניות בסופר. לא נורא, ביום ראשון אקנה את המרכיבים וזה יהיה סלט מושלם לארוחת הערב שלנו.

    וגם - כל פעם שאני קוראת את הפוסטים שלך אני נמלאת געגוע כזה שמכווץ את הבטן ומחניק בגרון. מתגעגעת לבישולים שלך....
    נשיקות ושבת שלום מהדרורים בחיפה.

    השבמחק
    תשובות
    1. חדווה, אני מכתירה אותך רשמית כיקירת הבלוג! התרגשתי מהתגובה, תודה...
      געגועים ונשיקות

      מחק
  3. עשית לי חשק מטורף, אבל לגרסה שלהם כמו של פעם (אז אני שמחה שחקרת את המתכון ההוא). בהחלט ינוסה

    השבמחק
    תשובות
    1. צריך לברר למה הם בכלל שינו את גירסת המקור, עם הצלחה לא מתווכחים...

      מחק
  4. אחלה פוסט! מתכון מפתה במיוחד. אנסה אותו השבוע.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! אם אתה מכין, תשלח תמונה...

      מחק
  5. גילי גם אחרי ארוחת שבת זה מעורר תאבון !
    נראה מעולה :)

    השבמחק
    תשובות
    1. ואחרי ארוחת שבת מפוארת אצלכם, זה לא טריוויאלי (;

      מחק
  6. גילי שלום,
    אולי תפענחי לנו את החידה למה קפה ביתא כל כך מצליחים והמסעדה של מיכל, בצד השני של המרכז ושאנחנו כל כך אוהבים, עומדת ריקה.
    אמנם בקפה ביתא יש "שפית", אבל למיכל יש מנות הרבה יותר מתוחכמות ומעניינות ולמרות זאת הקהל מדיר את רגליו ממנה.
    ספי ליפקין

    השבמחק
    תשובות
    1. לא נעים להודות, אבל אכלתי בביתא קפה עשרות פעמים ואף פעם לא בקפה מיכל. אין לי שום הסבר מוצדק לכך.
      מבטיחה לתקן את העוול בביקורי הקרוב בארץ...

      מחק
  7. אין ספק שסלט ביתא היווה את אחת הפסגות הקולינריות של השבוע שלי כשהייתי סטודנטית, ממש כמו שהארוחה השבועית שלנו בבורגר ראנץ' במרכז בברודצקי הייתה כשהיינו ילדות (ארוחה במסגרתה מדי יום רביעי אני הייתי תוקעת המבורגר גדול עם צ'יפס וכל התוספות וגילי הייתה אוכלת צ'יפס קטן בלי כלום). מאיפה הבאת את סרטון הקאלט הזה ולמה הוא בשחור לבן?! לפי מיטב זכרוני בשנת 99' כבר הגיעה הטלוויזיה הצבעונית לארץ. היה תענוג לראות בעיקר את מורא ואהרון. לטענת אמא של עידו מורא עדיין חיה ובועטת ואף מכינה ומוכרת קרפלעך תוצרת בית. אין ספק שהסלט ינוסה עוד השבוע בגרסתו המקורית והמוצלחת הרבה יותר. נשיקות וגעגועים.

    השבמחק
    תשובות
    1. הרשי לי למחות! אני הייתי היחידה בארץ שהיתה מזמינה בבורגר ראנץ' נקניקיה!
      ואם יש משהו שהייתי רוצה לאכול עכשיו יותר מכל, זה קרפעלך תוצרת בית של מורא...או מסטיק פס... (:

      מחק
  8. תודה רבה!
    יצא מדהים, המתכן כתוב בצורה קלה ומזמינה..

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף לשמוע! תודה רבה (:

      מחק