יום שני, 26 במאי 2014

Cheesecake Factory

ירח הדבש של בעלי ושלי היה טיול של חודש וחצי בקנדה וארה"ב. 
זה היה בעיקר טיול טבע וסבב סביב פארקים לאומיים, אבל בדרך עברנו גם כמה ערים גדולות, שבהן שהינו מספר ימים.
אחת מהן היתה לאס וגאס. 

מה אוכל להגיד על לאס וגאס, לטובת אלו מביניכם שטרם ביקרו שם? 
ללא ספק, אחת הערים ההזויות בהן ביקרתי מימי...

דמיינו את המחזה הבא – 
אתם נוסעים לכם במשך שעות במדינת נבדה. מדבר שממה. חום של 40 מעלות ומעלה. הכל מסביב רק חול (וחולירע).
לפתע נגלה לעיניכם מרחוק, מחזה מוזר...גוש מבנים עצום באמצע השממה. אם הגעתם בלילה, תראו את גוש המבנים הזה זוהר במיליוני אורות...
זוהי איננה פאטה מורגנה...זוהי לאס וגאס!

לאס וגאס היא עיר חדשה יחסית. היא נוסדה רק בשנת 1910 ורק ב-1931 הפכו ההימורים בה לחוקיים. 
הופתעתי לגלות שמי שעמדו מאחורי פיתוח העיר, היו לא פחות מאשר המאפיונרים היהודים, באגסי סיגל ומאיר לנסקי. מזל שהראש היהודי ממציא לנו פטנטים...

לאס וגאס ידועה בכינויה "עיר החטאים" ולא בכדי. בכל שעות היממה תוכלו להמר, לשתות אלכוהול ולחטוא בכל חטא שיעלה בדעתכם (במסגרת החוק, כן?) לאף אחד זה לא יפריע...
אבל בין אם הנכם נמנים על זן התייר הממוצע או על זן המהמר הכבד, האטרקציה המרכזית בעיר היא כמובן רצועת בתי המלון העצומה, הנקראת "הסטריפ" (The Strip). 

ברחוב הזה מרוכזים רוב מלונות הענק, בתי הקזינו ומקומות הבילוי של העיר. 
הנה רשימה של כל בתי המלון המרוכזים ב"סטריפ", מדובר בלא פחות מ-46! (וזה לא כולל את שאר בתי המלון שיש בעיר ואינם ממוקמים ב"סטריפ...")
בניגוד למקובל, בו מלון הוא מבנה המיועד בעיקר לשינה, מקסימום גם ארוחת בוקר ואיזה ספא, בלאס וגאס מלון הוא אטרקציה אחת גדולה. 
לכל מלון יש "Theme" משלו והוא מציע שלל אטרקציות לכל המשפחה, כגון: מופעי ענק, פעילויות לילדים, מסעדות, פאבים, מרכזי קניות, קאזינו כמובן ומה לא...

ולמה אני בכלל מקשקשת לכם על לאס וגאס בבלוג שעוסק באוכל?
אז טוב ששאלתם...

הסיבה לכך היא שבלאס וגאס בקרנו לראשונה בסניף של Cheesecake Factory
ה- Cheesecake Factory היא רשת מסעדות מצליחה הפרוסה בכ-170 (!) סניפים ברחבי ארה"ב.
ההתמחות שלהם היא כמובן עוגות גבינה, למרות שיש להם תפריט עצום, הכולל מנות ראשונות ועקריות, בנוסף לקינוחים. 

אבל מי שבא לשם, בא במטרה אחת – לאכול עוגת גבינה!
וכשאני אומרת עוגת גבינה, אני מתכוונת למבחר של לא פחות מ- 36 עוגות גבינה שונות (וזה לא כולל עוגות שאינן עוגות גבינה וקינוחים אחרים...) 
לא מאמינים שזה אפשרי, הנה הרשימה...
בתור חובבת מושבעת של עוגות גבינה, מסעדה שכזאת זה לא מקום שאסכים לפספס ולכן כשנודע לי שיש להם סניף בלאס וגאס, אצנו רצנו לשם. 

הגענו למקום אחרי שיטוט אינסופי במלונות השונים של לאס וגאס.
המסעדה ממוקמת בשדרת הקניות של מלון ה- Caesar Palace (שהוא אטרקציה בפני עצמו).
הגענו לשם מותשים, עייפים ובעיקר רעבים...
זו היתה טעות להגיע לשם רעבים...

כשמגיעים רעבים, יש נטייה לתופעת "העיניים הגדולות" ולכן כל אחד מאיתנו הזמין לעצמו פרוסת עוגה ובנוסף, שני קפוצ'ינו גדולים.
כפי שאמרתי, טעות! 
הגיעו לשולחן שתי פרוסות עוגה ע-צ-ו-מ-ו-ת. 
כל פרוסה מספיקה בקלות לשני אנשים רעבים. לכל עוגה מתווספים, כמיטב המסורת האמריקאית, הררי קצפת וכמובן שגם הקפה הגיע בכוסות ענק, מלווה במלא קצף...
בקיצור, סיימנו את הארוחה עם בחילה קשה שלא עברה עד הערב. 

אני לא זוכרת מה בעלי הזמין באותו ארוע, אבל אני הזמנתי Pineapple Upside-Down Cheesecake.
השילוב בין עוגת גבינה לאננס (שהוא הפרי האהוב עלי), נשמע לי חלומי. 
בדיעבד, זו לא היתה בחירה כל כך מוצלחת. בעיקר כי האננס היה משומר ולא טרי וכידוע, הקשר בין אננס משומר לזה הטרי, מקרי בהחלט.  
אפילו מצאתי תמונה שלי עם העוגה...

?מה יותר גדול? העוגה או הקפה

מכיוון שהחוויה לא היתה כל כך מוצלחת עבורי, אך היה לי ברור שלא מציתי את פוטנציאל עוגות הגבינה האמיתי של המסעדה, הוחלט שכאשר נגיע לסן פרנסיסקו, נקדיש גם זמן לדגימת הסניף שלהם שם.

בסן פרנסיסקו כבר היינו חכמים יותר.
הזמנו פרוסת עוגה אחת, ויתרנו על קפה ועל הטעמים המתחכמים והזמנו עוגה שנקראת Snickers® Bar Chunks and Cheesecake. 
מדובר על שכבה קראנצ'ית של עוגיות שוקולד טחונות, מעליה עוגת גבינה עשירה עם חתיכות חטיפי סניקרס (החטיף המושלם בעולם...) שנאפות יחד איתה. ומעל הכל- חטיפי סניקרס קצוצים עם רוטב פאדג' וקרמל. אה, וגם הר קצפת כמובן...
אם בא לכם להזיל ריר, היא נראית כך...

מה אומר ומה אוסיף?
שלמות אמריקאית מושחתת, כמו שרק האמריקאים יודעים לעשות...

והנה חלפו עברו להן כ-4 שנים. 
חג שבועות מתקרב ואני שוברת את ראשי מה להכין לכם לכבוד החג.
ואז חוזר אלי אותו טעם ישן ואהוב של גבינת שמנת וחטיפי סניקרס...
אז קבלו את הגרסא שלי לעוגה המושלמת של ה-Cheesecake Factory. 
אם אתם בארה"ב, עשו לעצמכם טובה ולכו לדגום אותה (או כל אחד אחר מ-36 הטעמים הנוספים, חוץ מעוגת האננס...)
חג מאושר שיהיה לכם!

נ.ב.
אם אתם מאלו שפוחדים מעוגות גבינה כי הן קפריזיות ותמיד מתנפחות בתנור ואז קורסות אל תוך עצמן, הסירו דאגה מלבכם!
עשיתי את העוגות האלו לא מעט פעמים והן תמיד יצאו ישרות כמו פלס וללא סדקים!
זה קורה בזכות אחוזי השומן הגבוהים של הגבינה, אז אל תעשו ניסויים עם גבינות רזות יותר, כי על זה אני כבר לא לוקחת אחריות...




עוגות גבינה אישיות עם חטיפי סניקרס

התבססתי בצורה חופשית על המתכון Cookies and Cream Cheesecakes, מהספר הנפלא Cupcakes של מרת'ה סטיוארט.

חומרים לכ-30 קאפקייקס:
24 עוגיות אוריאו
50 גר' חמאה מומסת
875 גר' גבינת שמנת פילדלפיה 32% שומן (זה יוצא 5 חבילות של 175 גר'), בטמפ' החדר (אפשר גם גבינת שמנת אחרת, למשל "נפוליאון" עם אחוזי שומן גבוהים)
3/4 כוס סוכר 
1 כפית תמצית וניל איכותית
4 ביצים, בטמפ' החדר, טרופות קלות
1 כוס שמנת חמוצה (כ-250 גר')
קורט מלח
26 חטיפי מיני סניקרס, קצוצים לחתיכות גדולות (אני קניתי 2 חבילות, בהן 13 יחידות בכל חבילה. אינני יודעת מה גודל החבילות בארץ)
אופציה: חטיפי סניקרס נוספים לקישוט (אני השתמשתי ב-2 חבילות של סניקרס מיניאטורים. זה נראה כך.
אפשר כמובן לקנות סניקרס בגודל רגיל ולחתוך אותם לקוביות).

הכנה:

  1. מחממים תנור ל-140 מעלות (חום נמוך). מרפדים 3 תבניות שקעים (בכל תבנית 12 שקעים) בעטרות נייר (חשוב לשים עטרות נייר, אחרת יהיה קשה לחלץ את העוגות מהתבנית). 
  2. במעבד מזון, טוחנים את עוגיות האוריאו לפירורים קטנים. מוסיפים את החמאה המומסת ומעבדים עד שפירורי העוגיות הופכים להיות לחים מהחמאה (אם אין לכם מעבד מזון, ניתן להכניס את העוגיות לשקית ולכתוש אותן בעזרת מערוך. לאחר מכן, להעביר לקערה ולערבב עם החמאה המומסת). 
  3. שמים כפית גדושה של פירורי עוגיות בכל עטרת נייר. בעזרת גב הכפית, לוחצים ומהדקים את הפירורים לתחתית, כך שתיווצר תחתית קשיחה יחסית. 
  4. במיקסר, מקציפים את גבינת השמנת במהירות בינונית-גבוהה, עד שהתערובת חלקה (מגרפים מידי פעם את דפנות הקערה, כדי שלא יווצרו גושי גבינה בדפנות). 
  5. מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים לערבל. מוסיפים את תמצית הוניל ומערבלים. 
  6. מטפטפים בהדרגה את הביצים הטרופות, בכל פעם קצת, ומערבלים. מגרפים מידי פעם את דפנות הקערה.
  7. מוסיפים את השמנת החמוצה והמלח ומערבלים עד איחוד. 
  8. מוסיפים את חתיכות חטיפי הסניקרס ומערבבים ידנית, בעזרת מרית. 
  9. בעזרת מצקת קטנה או כף עמוקה, מחלקים את הבלילה באופן שווה בין השקעים בתבניות. ממלאים כל שקע כמעט עד הסוף (הבלילה אינה תופחת באפייה). 
  10. אופים 22 דק', עד שהבלילה יציבה כאשר מנענעים קלות את התבנית. 
  11. מוציאים מהתנור ונותנים למגש להצטנן באופן מוחלט. לא מוציאים את עטרות הנייר מהשקעים! מעבירים את העוגות, כשהן עדיין בתבניות, למקרר ל-4 שעות לפחות (עדיף לכל הלילה). 
  12. רק לאחר הקירור, ולפני ההגשה, מוציאים את עטרות הנייר מהתבניות. יש לעשות זאת בזהירות כדי לא לפגוע בעוגות. 
  13. אם רוצים, מקשטים בחטיפי סניקרס קצוצים. 

הערות:

  • אני השתמשתי בגבינת פילדלפיה כי בעיני היא גבינת השמנת הטובה ביותר ובגרמניה היא גם מאוד זולה. בארץ היא יקרה מידי, אז אתם בהחלט מוזמנים להשתמש בגבינת שמנת אחרת (למשל "נפולאון"), אבל חשוב כמובן שתהיה עם אחוזי שומן גבוהים.
  • רוצים לחסוך בקלוריות? (למרות שעל מי אתם עובדים? העוגות האלו ממש לא דלות בקלוריות), אתם יכולים לוותר על חטיפי הסניקרס לקישוט ולהשאיר רק את אלו שבתוך הבלילה. 
  • אם ממש לא אכפת לכם מהקלוריות, אפשר לקשט גם עם קצפת ורוטב פאדג' ו/או קרמל, כמו בעוגה המקורית.
  • לא אוהבים חטיפי סניקרס? אפשר להכין את העוגות עם כל חטיף שוקולד אחר: מארס, טוויקס, עוגיות אוריאו וכל חטיף אחר העולה על דעתכם...
  • לא רוצים עוגות אישיות? אפשר לאפות עוגה אחת בתבנית עגולה בקוטר 24 או 26 ס"מ. זמן האפייה יתארך ל-55-60 דק'. מנסיוני, בעוגה גדולה, יש סיכוי שיווצר חריץ/ חריצים על פני העוגה אבל העוגה לא צונחת ונשארת גבוהה ויפה. 

גרסא להדפסה






יום שלישי, 13 במאי 2014

מה זה לעזאזל רברבר?

מכיוון שאני קונה את כל הירקות והפירות שלי בסופר, רוב הזמן, אני לא באמת יודעת איזה ירק או פרי הוא עונתי ואיזה לא.
עם כל אמצעי השימור, הקירור וההנדסה הגנטית שיש היום, ניתן להשיג המון ירקות ופירות לאורך כל השנה וכל עניין העונתיות מאבד קצת מהרלוונטיות שלו.
עם זאת, בשנים האחרונות, מגלה העולם המערבי עניין הולך וגובר בתזונה בריאה יותר, גידולים אורגניים, חקלאות בת-קיימא, איכות הסביבה וכו' והדרישה לירקות ופירות בעונתם הולכת בגוברת.

כבר כתבתי בעבר על היחס המיוחד של הגרמנים לעונות השנה ויחס זה מתבטא גם בחגיגה של הפירות והירקות האופיינים לכל עונה.
למשל עכשיו, הכוכב התורן בתחום הירקות הוא האספרגוס (Spargel) – בעיקר הלבן (Weißer Spargel), שאינו נמכר בארץ (אבל מוכרים גם את זה הירוק). 
העונה שלו קצרה מאוד ולכן, כל עוד הוא נמצא על המדפים, הגרמנים עושים סביבו פסטיבל שלם. 
כל מסעדה מכינה תפריט אספרגוס מיוחד הכולל מנות ראשונות, עקריות ואפילו קינוחים (כן, זה מגעיל כמו שזה נשמע) מהאספרגוס הלבן. 
מלבד מכירתו בסופרים ובשווקים, מקימים גם דוכנים מיוחדים שמוכרים רק אותו. ישנו ציוד בישול מיוחד שמיועד רק לו, כגון: קולפנים מיוחדים, מסננות, מלקחיים להוצאתו מהמים הרותחים ועוד. בקיצור- שישו ושמחו בשמחת האספרגוס.

בתחום הפירות, הפרי העונתי הוא הרַבַּרבֶּר (Rhabarber)... 
בטח חלקכם לפחות הרים כרגע גבה. 
אולי אתם מכירים אותו בשם אחר- ריבס או רובארב?
גם לא? אל תרגישו לא בנוח. הוא לא ממש מוכר בארץ. 
לרוב, מי שמכיר אותו, מכיר אותו מבית אמא/ אבא כי הוא נפוץ בעיקר אצל יוצאי ארה"ב, אנגליה ודרום אפריקה וגם יוצאי מערב אירופה (אני למשל הכרתי את שמו מאמא שלי, ששורשיה בגרמניה).
בנוסף, הוא פופולארי גם אצל יוצאי איראן וכורדיסטן. 

אז מה זה רברבר, אתם שואלים?
זהו בעצם ירק, אבל מתייחסים אליו כמו אל פרי. הוא נראה כמו גבעולי סלרי, אבל בצבע אדום-ורוד מהמם. 
הטעם שלו חמצמץ ולכן מוסיפים לו בדרך כלל סוכר ומשלבים אותו בעיקר בקינוחים. כמו כן, מכינים ממנו ריבות, לפתנים ורטבים.
מכיוון שהוא חמוץ, נוהגים לשדך לו פירות אדומים מתוקים כמו תותים ופטל (שאף הם נמכרים באותה עונה). 
יש המשלבים אותו גם בתבשילי בשר, בגלל טעמו החמצמץ.
חשוב לדעת – משתמשים רק בגבעולים ולא בעלים. הגבעולים קשים מאוד ולכן אכילים רק לאחר בישול או אפייה.  

בארץ לא פשוט להשיג אותו. אם יש לכם מזל, תוכלו אולי לאתר אותו בסופרים הגדולים.
קראתי גם שיש דוכן בשוק ה"כרמל" שמוכר אותו וגם בשוק נתניה ניתן למצוא. שווה לנסות גם את שוק האיכרים בנמל ת"א. 

אם הצלחתם להשיג, תדאגו שהוא יהיה מוצק וקשיח ורצוי שהגבעולים יהיו כמה שיותר אדומים כי אז הם מתוקים יותר. 
(ותודה לכתבה הזאת על המידע)

הפעם, רציתי להכין מתכון שמשתמש בירק או פרי עונתי. 
מכיוון שאינני נמנית על חובבי האספרגוס הלבן (וסליחה להורי ואחותי שחושבים שהוא מעדן), ומכיוון שלאחרונה טעמתי שטרוייזל מעולה עם תותים ורברבר שהגננת של בתי הכינה, החלטתי לנסות לעבוד עם הרברבר, לראשונה בחיי. 

יש אינספור מתכונים עם רברבר, אבל רובם סובבים סביב עוגות, מאפינס, קראמבל/ שטרוייזל, טארטים וכו' או ריבות ומרקחות למיניהן. 
לי התחשק להכין משהו קצת אחר. ואז נזכרתי במתכון שהכנתי מזמן ומעלה אבק בקלסר המתכונים האמתני שלי. 

מדובר בלחם קוקוס. זה לא בדיוק לחם, יותר על קו התפר בין לחם לעוגה. 
חשבתי שהלחם-עוגה הזה יכול להשתלב מצוין עם רברבר ותותים, כי קוקוס נשמע לי מתאים מאוד לשניהם.
עשיתי ניסוי והניסוי צלח, אז הרי הוא לפניכם. 
אם אתם לא משיגים רברבר, אל דאגה! גם אם תכינו אותו רק עם תותים, זה יצא מצוין...

ולסיום, קישור משעשע הקשור לרברבר וצוחק קצת על המילים הארוכות באופן לא הגיוני שיש בשפה הגרמנית (לא צריך להבין גרמנית בשביל זה).



לחם קוקוס, רברבר ותותים

המתכון ללחם קוקוס שייך לשף האוסטרלי החביב עלי - ביל גריינג'ר, ולקוח מפה.
השידרוגים הם שלי.

חומרים ל-2 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ
2 ביצים
1/4 1 כוסות (300 מ"ל) חלב
1 כפית תמצית וניל
1/2 2 כוסות (350 גרם) קמח רגיל
2 כוסות (150 גרם) קוקוס טחון
1 כוס (200 גרם) סוכר
2 כפיות אבקת אפייה
2 כפיות קינמון
75 גרם חמאה מומסת
1 כוס תותים, שטופים וחתוכים לקוביות גדולות
1 כוס רברבר – שוטפים את הגבעולים, קוטמים קצוות וחותכים לפרוסות בעובי כ-1 ס"מ

הכנה:
  1. ממיסים את החמאה במיקרו (בזהירות, שלא תישרף). מניחים בצד להצטננות.
  2. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבניות.
  3. בקערה בינונית, טורפים ביצים, חלב ותמצית וניל.
  4. בקערה גדולה, מערבבים קמח, קוקוס, סוכר, אבקת אפייה וקינמון. 
  5. יוצרים גומה במרכז קערת הקמח ויוצקים אליה את תערובת הביצים. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה. 
  6. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים רק עד הטמעות. 
  7. מוסיפים את התותים והרברבר הקצוצים ומערבבים.
  8. יוצקים לתבניות ואופים 45-55 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז המאפה יוצא יבש.
  9. שומרים עטוף בטמפ' החדר, במשך 2-3 ימים. אפשר לשים במקרר ואז ישמר יותר זמן. פשוט חממו מעט לפני ההגשה.

הערות:
  • אם אתם לא מוצאים רברבר, ניתן להכין רק עם תותים או לוותר על הפירות בכלל.
  • מומלץ להגיש עם חמאה וריבה טובה.
  • קראתי בבלוג "מתכוניישן", שזה משדרג מאוד לקלות פרוסה בטוסטר-אובן או על מחבת פסים, אז שווה לנסות.
  • ממליצה לאפות בתבניות אינגליש קייק חד-פעמיות (אלו מהקרטון חביבות עלי במיוחד), כי אז לא צריך לשמן אותן. אם אתם אופים באינגליש קייק רגילות, שמנו אותן היטב כדי שהלחם-עוגה יצא בקלות. 
  • אפשר גם לאפות בתבנית מאפינס או בתבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ.

גרסא להדפסה






יום שישי, 2 במאי 2014

על שינקין ועצמאות

כבר סיפרתי בפוסט הזה על ילדותי ברמת אביב.
למי שלא מכיר, רמת אביב היא שכונה צפונית של תל-אביב. היא לא באמת מרוחקת ממרכז העיר (שום דבר לא ממש רחוק במדינה הקטנה שלנו), 
אבל בתור ילדה, תל-אביב ה"אמיתית" נראתה לי מעבר להרי החושך. כל נסיעה ל"שם", היתה בשבילי חוויה אקזוטית ומלאה התרגשות.

ואז בכיתה ה' או ו', החליטו ההורים שאנחנו מספיק גדולות ועצמאיות בשביל לנסוע לבד באוטובוס והחלה מסורת של חבורת בנות מהכיתה, לנסוע בכל יום שישי, אחרי בית הספר, בקו 24 של "דן", למדרחוב בנחלת בנימין.
שוב, למי של מכיר, המדרחוב ברחוב נחלת בנימין פותח את שעריו בכל יום שלישי ושישי (כבר 20 שנה!) ליריד אומנים המוכרים עבודות יד מכל סוג ומין - תכשיטים, ציורים, עבודות קרמיקה וזכוכית, סבונים וכל מה שתוכלו לעלות על הדעת (למידע נוסף).

לנו היו כמה "להיטים" שכל הבנות היו פשוט חייבות לרכוש, ומה שלא יאומן זה שאת חלקם מוכרים עד עצם היום הזה ביריד. לדוגמא:
שרשרת עם גרגר אורז עליו נכתב שמנו (לא מצאתי תיעוד אבל יש מצב שהדוכן עוד קיים).
שלט לחדר או לוח שעם מצויר.
תכשיטים מעץ, שיותר משאהבנו אותם, אהבנו את המוכר האסייתי החביב- הוגו. הופתעתי לגלות שהדוכן עדיין פעיל.
והלהיט המוזר ביותר, שלא ברור לי מדוע אנחנו או מישהו אחר קנה או עדיין קונה; משקף-אף! אלו משקפיים קטנטנים שעשויים מחוט ברזל, אותם שמים על קצה האף כקישוט. מעולם לא ראיתי מישהו שבאמת הולך עם זה על האף, אבל זכור לי שאנחנו רכשנו, ואם תרצו – זה יכול להיות גם שלכם...

כשגדלנו קצת, התרחבו שיטוטנו גם לרחוב שינקין הסמוך.
שינקין היה אז ה-רחוב להסתובב בו. לחברה שלי ולי היה מנהג מטופש אך משעשע, לזהות ולרשום שמות של אנשים מפורסמים שהיינו רואות ברחבי העיר.
היה מספיק שיטוט של חצי שעה בשינקין כדי להגדיל את הרשימה ב-5-10 שמות לפחות.

בזמנו, היו כמה בתי קפה מאוד מפורסמים בשינקין.
"קפה כזה" (שעבר לפני כמה שנים להרצליה והיום הוא ביסטרו), "סוס עץ" שעדיין קיים ובית הקפה שהפך למוסד - "אורנה ואלה".

"אורנה ואלה" היה המקום האהוב עלינו ביותר.
תמיד היו תורים בכניסה והיינו צריכות לחכות שעות, המלצרים (תמיד גברים, עד היום), היו מתייחסים אלינו בהתנשאות שינקינאית קלה, אבל אנחנו היינו ממוקדות מטרה –
לביבות בטטה!
היו עוד מנות מיתולוגיות שאהבנו, כמו: "סלט הכל", סנדוויצ'ים מעולים (שכבר אינם בתפריט) וטארט השוקולד האלמותי, אבל לביבות הבטטה היו "Must" ועד היום שמורה להן פינה חמה בליבי.

אך מעבר לאוכל הנפלא, היתה זו תחושת העצמאות של בנות מתבגרות שיושבות בבית קפה עם כל הברנז'ה התל-אביבית ומרגישות נורא גדולות וחשובות. 
עד היום, כשאני עומדת שם בתור ומחכה למארחת שתרשום את שמי, מתגנבת לליבי תחושת העצמאות ההיא...

אתם רק יכולים לתאר לעצמכם מה גדולה הייתה שמחתי, כשבשנת 2006 הוציאו אורנה ואלה את ספר המתכונים שלהן, עם כל אותם מתכונים שכל-כך אהבתי.
כמובן שלא היתה שום ברירה ואני הייתי בין הראשונות שרכשו את הספר.
עד היום, על אף שברשותי עשרות רבות של ספרי בישול, זהו ספר הבישול האהוב עלי ביותר!
דפיו כבר מלאים בכתמי שמן ובהערות שאני תמיד כותבת ליד מתכונים שהכנתי, אך אני תמיד חוזרת אליו שוב ושוב.

אני באמת יכולה לחתום (ואף אחד לא משלם לי על זה), שאין מתכון שהכנתי מהספר הזה ולא היה פחות ממעולה.
במקרים בהם משהו לא הצליח לי, תמיד התברר שזו היתה טעות שלי ולא בעיה במתכון.
מעולם לא נתקלתי בספר כל כך מוקפד, מפורט ומדוייק, שמצליח לתת תחושה של שיק מארץ רחוקה אבל עדיין להיות הכי ישראלי שיש. 
בדיוק כמו בית הקפה (שהיום הוא כבר יותר מסעדה), שאותו הוא מייצג.

אז לכבוד חג העצמאות, הבאתי בפניכם את סיפור העצמאות האישי שלי.
את המקום שמסמל עבורי את תהליך ההתבגרות שלי, את התשוקה שלי לאוכל ואת האהבה שלי לתל-אביב.

ועכשיו, אך מתבקש, שאביא בפניכם מתכון מתוך הספר של אורנה ואלה, שיתאים גם ליום העצמאות.
בחרתי במתכון אהוב עלי במיוחד שכבר אינו קיים בתפריט הקבוע, אך עדיין מוגש מידי פעם כחלק מ"מנות היום".

המנה המקורית נקראת "אורז עם ירקות". זוהי מנה צמחונית המורכבת מתבשיל עשיר של ירקות, המוגש על אורז בסמטי עם אורז בר ומעליו מפוזרים גרעיני דלעת קלויים.
אם הייתי צריכה לבחור מנה שלא תהיה לי בעיה לאכול כל יום בחיי, הייתי בוחרת במנה הזאת.
עד כדי כך היא טעימה לי!

מכיוון שרציתי מנה שתתאים לליווי המנגל של יום העצמאות, החלטתי לוותר על האורז ולהתמקד רק בתבשיל הירקות.
התבשיל הזה ילך נפלא עם שלל בשרי המנגל. הוא יכול להוות אלטרנטיבה נהדרת לצמחונים/ טבעונים שבחבורה.
אפשר לאכול אותו חם, קר או פושר ולכן הוא כל כך מתאים לפיקניק.

לרוב, אינני מפרסמת מתכונים כפי שהם, אלא מכניסה בהם שינויים משלי.
במקרה הזה החלטתי שעם שלמות לא מתווכחים...
ההכנה לוקחת קצת זמן, אבל אינה מסובכת כלל. אפשר גם לשנות את הירקות שבמתכון, אבל אני מציעה לנסות אותו כמו שהוא.
אפשר ואף רצוי להכין מראש ואז תהיו פנויים מהכנות ביום העצמאות.

חג עצמאות שמח! ואל תגזימו עם הבשר – שישאר מקום לירקות...



תבשיל ירקות של אורנה ואלה

המתכון לקוח מהספר " אורנה ואלה - ספר המתכונים", הוצאת אחוזת בית. והנה הוא בגרסתו המקורית 

חומרים ל-6 מנות:
1/2 כוס (120 מ"ל) שמן
2-3 בצלים, חתוכים לקוביות גדולות
250 גרם שעועית ירוקה טרייה ללא קצוות, או קפואה וחלוטה במים רותחים כדקה
2 פלפלים אדומים, חתוכים לחתיכות בגודל 4X3 ס"מ
פלפל ירוק חריף, קצוץ (להוציא את הגרעינים אם לא רוצים חריף)
5 שיני שום, פרוסות
1/2 דלורית (כ-1/2 ק"ג), חתוכה לקוביות של  3 ס"מ
2 זוקיני בינוניים, חתוכים לאורכם ל-4 כל אחד, ואחר כך חצויים
1/2 חציל גדול או 1 חציל קטן, חתוך לחתיכות בגודל 4X3 ס"מ
2 תפוחי אדמה, חתוכים לקוביות בגודל 3 ס"מ
2 עגבניות, קלופות וחתוכות לקוביות קטנות (בעזרת סכין חדה, יש לחרוץ X בתחתית כל עגבניה ולחלוט אותן כמה דקות במים רותחים. לאחר מכן, מסננים את המים וממתינים כמה דקות ואז מקלפים את הקליפה מהעגבניות)
3 כפיות מלח
1 כף סוכר
פלפל שחור טחון טרי
1 כף רסק עגבניות
1/2 1 כוסות (360 מ"ל) מים

הכנה:

  1. מסדרים את הירקות החתוכים בערמות על משטח העבודה או בקערות, כך שערמות הבצל, השעועית, הפלפלים, הדלורית, הזוקיני והחציל יהיו בערך שוות בגודלן.
  2. מחממים את השמן היטב בסיר רחב ושטוח (בקוטר כ-30 ס"מ). מוסיפים את הירקות, זה אחר זה על פי הסדר: בצל, שעועית ירוקה, פלפלים ושום, דלורית, זוקיני וחציל, במרווחי זמן של 4-5 דקות בין ירק לירק, כך שכל ירק בתורו מקבל טיגון קל. 
  3. מוסיפים את תפוחי האדמה ואת העגבניות, המלח, הסוכר ופלפל שחור ומערבבים. 
  4. מבשלים עוד דקה או שתיים ומערבבים פנימה את רסק העגבניות. מבשלים עד שהרסק מתאחד עם השמן והירקות.
  5. מוסיפים את המים (כך שיגיעו לשלושת רבעי גובה הירקות). מביאים לרתיחה, מנמיכים את הלהבה כך שייווצר בסיר בעבוע עדין, ומכסים את הסיר. 
  6. מבשלים כ-30 דקות. טועמים את הרוטב ומתקנים תיבול. אם הרוטב חמוץ מדי, מוסיפים מעט סוכר. 
  7. בזמן שהתבשיל על האש, מחממים את התנור לחום בינוני-גבוה (190 מעלות).
  8. מעבירים את הירקות בעדינות לתבנית רחבה, שתכיל אותם כמעט בשכבה אחת, ויוצקים עליהם את הרוטב. 
  9. מכניסים לתנור ואופים כ-40 דקות, עד שהירקות משחימים.

הערות:

  • במתכון הזה כדאי מאוד לעבוד בצורה מסודרת ולקצוץ את כל הירקות מראש. כך תהליך הטיגון ילך מהר ובקלות. אפשר לשים כל ירק בקערה נפרדת אבל זה מצריך שטיפה של הרבה כלים. אני שמתי את הירקות הקצוצים בצלחות גדולות - 2 סוגי ירק בכל צלחת, ע"פ סדר הכנסתם לטיגון וכך חסכתי בכלים. 
  • לדעתי, הדלורית היא החלק הטעים ביותר בתבשיל, אבל אם אתם במקרה לא מוצאים, אפשר להשתמש בדלעת או בבטטה. 
  • אם אין זוקיני, השתמשו בקישואים. 
  • כמובן שאפשר להגיש את התבשיל על אורז (כמו במתכון המקורי), או כל תוספת אחרת, כגון: קוסקוס, פתיתים, קינואה, פסטה, פירה וכו'. תוספת של גרעיני דלעת קלויים תוסיף עוד קראנץ' מעניין (ראו הכנה במתכון המקורי). 
  • כאמור, ניתן לאכול בכל מצב צבירה: חם, פושר או קר. 

גרסא להדפסה