יום חמישי, 5 בנובמבר 2015

איזה מן חיה זה שבלול קינמון?

בשירותי הצבאי הייתי "מדריכת שר-אל".
אתם בטח מרימים עכשיו גבה כי לא שמעתם על זה בחיים...
אז אסביר - 
מדובר בהדרכה של אזרחים מחו"ל שמגיעים לארץ לתקופה של מספר שבועות ומתנדבים בבסיסים של צה"ל ברחבי הארץ, בביצוע עבודות תחזוקה שונות, בהתאם לצרכי הבסיס.

כמדריכה, לא היה לי בסיס קבוע.
הייתי עוברת מבסיס לבסיס על פי הצורך, אך יצא שבמשך תקופה ממושכת הייתי בבסיס "תל-נוף" של חיל האויר.

המתנדבים שלי עבדו במקומות שונים ברחבי הבסיס, כגון: אפסנאות, נשקיה, מחסני ציוד שונים וגם במטבח. 

מכיוון שהמתנדבים שלי עבדו שם, הכרתי היטב את המטבח של "תל-נוף" מבפנים...

מה אגיד לכם על היכרות עם מטבח צבאי מבפנים?
זו החוויה הכי הפוכה ממעוררת תיאבון שיכולה להיות לכם.

אני לא רוצה להכביר במילים כדי לא להוציא גם לכם את התאבון, 
אבל בואו נאמר שתנאי הסניטציה במקום ו"חיות המחמד" שהתגוררו בו דרך קבע, גרמו לי להדיר את רגלי מהארוחות בחדר האוכל.

אך מכיוון שהייתי בקשרים טובים עם עובדי המטבח, היו מצ'פרים אותי, מידי פעם, בשני מאפים שאותם דווקא אהבתי.
האחד - בורקס תפוחי אדמה, ממולאים בפירה זרחני מרוב אבקת מרק.
לא פסגת הקולינריה, אך כשזה יוצא חם מהתנור, זה טעים.

והשני (והאהוב עלי מבין השניים) - שבלולי קינמון!

אינני יודעת כיצד היו מכינים אותם.
אני רק יכולה להניח שלא היה מדובר בבצק שמרים, כי למי יש זמן לחכות לתפיחה של בצק שמרים, כשיש אלפי פיות של חיילים רעבים להאכיל?
אני משערת שזה היה בצק בסגנון "בצק שק"מ" (לא על שם הקנטינה הצבאית, אלא ראשי תיבות של סך מרכיביו - שמנת חמוצה, קמח ומרגרינה) ועליו מלית של סוכר וקינמון.
כמה פשוט, ככה טעים.
בטח למדריכת "שר-אל" מורעבת שלא מתקרבת לארוחות בבסיס...

אז כמחווה לאותם שבלולי קינמון שניחמו את ליבי בשעותי הקשות (והיו לא מעט כאלה),
החלטתי להקדיש את "חודש הקינמון" של "מנטקה" לזכרונות הרחוקים שלי מבסיס "תל-נוף".
אם מישהו מכיר את הבסיס היום ויודע אם עדיין מכינים את זה שם, אשמח לשמוע!

כאמור, אינני יודעת כיצד היו מכינים את אותם שבלולי קינמון ולכן החלטתי לשחזר אותם באמצעות בצק שהוא אחד המתכונים הראשונים שהכנתי בחיי.

כבר הזכרתי אותו בפוסט הראשון שכתבתי בבלוג (!), כשספרתי על שיעור "כלכלת בית" שהיה לי בחטיבת הביניים ובו הכנו רוגלעך עם בצק על בסיס גבינת קוטג'!
לא הכנתי את המתכון הזה מאז החטיבה (בסביבות 20 שנה!!!) ונראה לי שזה זמן ראוי להחיות אותו.

הנה צילום שלו מקלסר המתכונים שלי, מהימים טרום המחשב, כשעוד היו כותבים בכתב יד ומצלמים לתלמידים במכונת צילום...חתיכת היסטוריה...




הפכתי את צורת הרוגלעך לשבלולים, שיניתי מינונים במילוי והמרתי את המרגרינה בחמאה (בכל זאת התקדמנו קצת בעשרים שנה האחרונות).
כנראה שזה לא באמת דומה לשבלולי הקינמון של "תל-נוף", כי אני לא ממש זוכרת את הטעם שלהם, 
אבל הם סופר-קלים להכנה וטעימים נורא נורא - 6 מרכיבים בלבד והם שלכם!

למתכונים נוספים וריחניים עם התבלין הכי הכי, הכנסו לכאן לראות מה הכינו הבלוגרים היצירתיים. 

שבלולי קינמון מ-6 מרכיבים בלבד

חומרים לכ-10 שבלולים:
לבצק:
1/4 2 כוסות קמח לבן רגיל
250 גר' גבינת קוטג' (לא חשוב כמה אחוזי שומן)
200 גר' חמאה קרה, חתוכה לקוביות

למלית:
1/4 כוס סוכר לבן
1/4 כוס סוכר חום כהה
1/2 כף קינמון

הכנה:
לבצק:
  1. שמים את כל חומרי הבצק במעבד מזון (בלנדר) עם להב המתכת ומערבלים עד שנוצר בצק אחיד. 
  2. מצננים במקפיא כ-45 דק', עד שהבצק קר ונוח לרידוד. 
בינתיים מכינים את המלית:
  1. מערבבים בקערה את שני סוגי הסוכר והקינמון. אם יש גושים של סוכר חום, מפוררים אותם בידיים. 
להרכבה:
  1. מרפדים תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ בנייר אפייה. מחממים תנור ל-180 מעלות .
  2. על נייר אפייה מקומח קלות, מרדדים את הבצק למלבן בעובי כ-4 מ"מ. חותכים את השוליים, כך שתיווצר צורה של מלבן מדויק. 
  3. שמים את המלית על הבצק ובעזרת הידיים, מפזרים בצורה אחידה על כל הבצק.
  4. מגלגלים את הבצק מכם והלאה, בצורה מהודקת, כך שיווצר גליל.
  5. בעזרת סכין חדה, חותכים את הגליל לפרוסות בעובי 3 ס"מ כל אחת. 
  6. מניחים את שבלולי הבצק בתבנית האפייה, כך שהפתח שלהם צמוד לדפנות התבנית (כך השבלולים לא יפתחו בזמן האפייה). מניחים אותם צמודים זה לזה אבל לא דחוסים, כדי לתת להם מקום לתפוח באפייה. 
  7. אופים כ-30-35 דקות, עד שהשבלולים מזהיבים מעט והבצק נראה אפוי. מומלץ לאכול מיד או באותו יום. ככל שעוברים הימים, הבצק מאבד מפריכותו. 
לפני
אחרי
הערות:
  • את שאריות הבצק ניתן לרדד ולמרוח בכל מלית שרוצים - ממרח שוקולד, חמאת בוטנים, ממרח לוטוס, ממרח תמרים וכו'.
  • מכיוון שהבצק ניטרלי, אפשר למלא גם במלית מלוחה, של גבינות למשל. 
  • לקוראי בגרמניה - נכון שהקוטג' פה לא טעים, אבל בבצק הזה הוא לא מורגש ועושה את העבודה. 

גרסה להדפסה





אין תגובות:

פרסום תגובה