היער השחור

אי שם בעיצומה של חופשת הלידה שלי לפני כשנתיים, קבלתי מייל מבית הספר לקונדיטוריה בו למדתי.

המייל הודיע על תחרות משותפת לבית הקפה "לנדוור" ו"אסטלה – כיתת אומן לקונדיטוריה" של מתכונים מחודשים לעוגות קלאסיות. 

המתכון הזוכה, כך נאמר, ישולב בתפריט הקינוחים ברשת בתי הקפה "לנדוור" ויזכה גם בפרס יקר ערך.

מיותר לציין שבזמן חופשת הלידה, העוגה המתוחכמת ביותר שהצלחתי לייצר היתה עוגה בחושה ב-5 דקות,

כיוון שכל תנומה של בתי היתה מסתכמת ב-40 דקות בלבד וגם מידת העייפות שלי לא אפשרה לי להכנס לפרויקטים שאפתניים יותר.

עם זאת, משהו בתחרות הזו קרץ לי והחלטתי שאני מגישה מתכון.

התקנון אמר שלתחרות יכנסו עוגות קלאסיות בלבד, מאחת הקטגוריות הבאות:

קטגורית עוגות קצפת: זאכר טורט, טורט "היער השחור" או טראפל טורט (אל תשאלו אותי מה זה ומה קלאסי בזה...)

קטגורית  עוגות על בסיס פריך: טארט  שזיפים, טארט תפוחים, טארט דובדבנים, טארט אגוזים אנגדין או לינזר טורט.

אחרי התלבטויות רבות, החלטתי להכין גרסא משלי לעוגת "היער השחור". 

למי שלא מכיר, מדובר בעוגה גרמנית במקורה (שמה בגרמנית: Schwarzwälder Kirschtorte) המבוססת על שכבות של טורט שוקולד, המוספג בכמויות נכבדות של קירש (ליקר דובדבנים) וביניהן קצפת ודובדבנים.

העוגה גם מעוטרת בקצפת, פתיתי שוקולד ודובדבנים מסוכרים.

לעניות דעתי, מדובר בעוגה יפה אך לא טעימה במיוחד ולכן חשבתי שיהיה מעניין ליצור לה גרסא משלי שתשאר יפה, אבל באותה הזדמנות גם יותר טעימה.

ישבתי על המחשב שעות ארוכות, קוראת אין ספור מתכונים לעוגת "היער השחור" ומנסה למצוא גרסא משלי, תוך תמרון בין החלפות חיתולים, האכלות, אמבטיות וכו'.

לאחר שעות של חשיבה ושלל רעיונות שהעליתי ופסלתי, הגיתי גרסא משלי, אפילו ללא גלוטן!

הגדלתי לעשות ואף פתחתי חשבון פייסבוק, שלא היה לי עד אז, רק כדי שאוכל להירשם לתחרות.

לאחר מכן, הייתי צריכה להכין את המתכון שפיתחתי ולוודא שהוא אכן עומד בקרטריונים של התחרות.

אמא שלי הוקפצה לבייביסיטר ואני עמלתי שעות רבות במטבח.

ערבבתי, המסתי, טרפתי, הקצפתי, קצצתי, אפיתי, קררתי, הקפאתי...

עד שלבסוף זה קרה – עוגת "היער השחור" בגרסא שלי.

המתכון הראשון לעוגה שפיתחתי לבד מההתחלה ועד הסוף!

העליתי לפייסבוק את המתכון ותמונה של העוגה וחיכיתי לתשובה האם המתכון שלי עלה לשלב הגמר.

לאחר זמן רב יותר מהצפוי (כי מסתבר שלא היו מספיק "קופצים" על התחרות), קיבלתי תשובה שהמתכון שלי אכן עלה לשלב הגמר.

זה אומר שעלי להכין את העוגה ולהגיע איתה במועד שנקבע, אל בית הספר לקונדיטוריה "אסטלה", שם יעמדו העוגות למבחן טעימה ע"י מספר שופטים והמתכון הזוכה יכנס, כמובטח, לתפריט הקינוחים של "לנדוור".

כמובן שהייתי צריכה להכין את העוגה פעם נוספת.

שוב הוקפצה אמי לבייביסיטר, שוב עמלתי שעות במטבח, אך לבסוף היתה העוגה שלי מוכנה והוכנסה אחר כבוד אל המקפיא (שכן אחד הקריטריונים היה שתשרוד היטב הקפאה).

ביום התחרות, הוצאתי את העוגה מהמקפיא ונסעתי נרגשת אל בית הספר לקונדיטוריה "אסטלה".

אחותי החמודה, הציעה להתלוות אלי (בואו נודה שזה בעיקר כדי לטעום עוגות, אבל עדיין יפה מצידה) ושתינו נכנסנו אל החדר בו התקיימה התחרות.

במקום כבר היו מספר אנשים שהיו עסוקים בפריסת העוגות שלהם על שולחן התצוגה.

הופתעתי לגלות שרובם הכינו גרסא כלשהי לעוגת היער השחור...הידד למקוריות שלי!

הופתעתי עוד יותר לגלות שהשף שאול בן-אדרת הוא אחד השופטים וגם השפית-קונדיטורית של רשת "מתוקה". בשלב זה כבר התחלתי להתרגש באמת.

הנחתי את העוגה שלי על שולחן התצוגה וגליתי, לחרדתי, שלמרות שהוצאתי אותה מהמקפיא כמה שעות קודם לכן, העוגה עדיין קפואה ביותר.

למזלי, מכיוון שלמדתי ב"אסטלה", ידעתי היכן נמצא כל ציוד המטבח ומצאתי במהירות "ברנר" שאיתו אוכל להפשיר את העוגה. 

ה"ברנר"  עשה את שלו, לפחות למראית עין. העוגה נראתה פחות קפואה והתחרות החלה.

השופטים עברו בין העוגות וטעמו. אני מתפדחת לספר שממש רעדתי מהתרגשות.

לא ברור לי מדוע התחרות הזניחה הזאת כל כך עניינה אותי, אבל ממש פנטזתי איך לקוחות ישבו בקפה "לנדוור" ברחבי הארץ ויזמינו את העוגה שלי.

בינתיים השופטים סיימו את הטעימות והלכו להתייעץ.

שאול בן-אדרת הודיע שאנחנו מוזמנים בינתיים לטעום מהעוגות שעל השולחן.

כמובן שלא פספסנו את ההזדמנות לבחון מה עשו המתחרים...

מה אומר לכם? באמת שהיו שם עוגות יפות וטעימות, אבל הרגשתי שהעוגה שלי בהחלט מתמודדת ראויה, הן מבחינת מראה והן מבחינת טעם.

התחלתי להאמין שאולי יש לי סיכוי...

השופטים חזרו מהתייעצותם ובלי להתמהמה, הכריזו על הזוכים.

מכיוון שאני מרגישה שאנחנו כבר קרובים מספיק, לא אחסוך מכם את האמת המביכה...

לא זכיתי באף מקום...

כן, כן, העוגה היפה והטעימה שלי לא זכתה בשום הוקרה וחלומי שתמכר ברשת "לנדוור", נופץ באחת...

אגב, העוגה הזוכה היתה פאי דובדבנים שמעולם לא נכנס לתפריט של "לנדוור". כנראה שבהכנת קפה הם טובים, אבל בעמידה בהבטחות, קצת פחות...

כשירדתי עם אחותי במעלית לכיוון החניה, אבלה וחפויית ראש, הצטרף אלינו אחד השופטים שהיה בעבר אחד המורים שלי בקורס.

ניסיתי לגשש מה היה לא טוב בעוגה, כדי שאוכל ללמוד להבא.

הוא אמר שלדעתו זה היה עניין של טמפרטורה; העוגה הייתה קפואה מידי ):

אז למרות שהעוגה שלי לא זכתה בכלום, כל מי שטעם אותה אהב (או לפחות אמר שאהב) 

ועכשיו יש לי בלוג ועונת הדובדבנים החלה במלוא הדרה, אז יש לי את כל הסיבות לפרסם את המתכון. 

אני יודעת שהיא קצת יותר מורכבת מרוב המתכונים שפרסמתי עד כה, אבל באמת שאיננה קשה להכנה ואני בטוחה שהיא תקצור מחמאות לרוב.

נ.ב.

תודה לאבא שלי שצילם את התמונות

טורט "היער השחור" בגרסא שלי וללא גלוטן

חומרים לעוגה בקוטר 24 ס"מ:

לשכבת בראוניז ללא גלוטן:

110 גר' שוקולד מריר

110 גר' חמאה

1 כפית רום

1/2 כפית תמצית וניל

100 גר' סוכר

2 ביצים, טרופות קלות

75 גר' שקדים טחונים

50 גר' אגוזי מלך קצוצים

לשכבת מוס שוקולד לבן:

7 גר' ג'לטין

1/4 כוס מים

400 גר' שוקולד לבן משובח, קצוץ גס

500 גר' שמנת מתוקה להקצפה

לשכבת ג'לי דובדבנים:

דובדבנים חמוצים משומרים לפיזור על פני העוגה (נמצא בדרך כלל באזור השימורים בכל סופר) חשוב: בדקו שמדובר בדובדבנים ללא חרצנים! 

186 גר' מנוזלי השימור של הדובדבנים

70 גר' סוכר

5 גר' אבקת ג'לטין

1/4 כוס מים

הכנה:

שכבת בראוניז ללא גלוטן:

1. מחממים תנור ל-170 מעלות. משמנים תבנית בקוטר 24 ס"מ ומרפדים את תחתיתה בנייר אפייה. 
2. ממיסים במיקרוגל, בפולסים קצרים, את השוקולד והחמאה.
3. מוסיפים רום, תמצית וניל וסוכר ומערבבים. מצננים מעט.
4. מוסיפים את הביצים הטרופות, השקדים הטחונים והאגוזים הקצוצים ומערבבים עד איחוד.
5. מעבירים את המסה לתבנית. אופים כ-15-20 דק', עד שהמסה יציבה אך נשארת מעט לחה במרכזה.
6. מצננים לטמפ' החדר. מעבירים למקרר או למקפיא עד השימוש. 

מוס שוקולד לבן:

1. מפזרים את הג'לטין על פני המים ומניחים בצד ל-15 דק'.
2. שמים את השוקולד הלבן במעבד המזון וטוחנים לחתיכות קטנות.
3. מכינים קערה עם מי קרח ומניחים בצד.
4. בסיר קטן, שמים 187 גר' מהשמנת המתוקה (שימו לב לא להשתמש בשלב זה בכל כמות השמנת במתכון) ומביאים לסף רתיחה. מסירים מהאש. בוחשים פנימה את הג'לטין ומערבבים עד שנמס לגמרי.
5. מפעילים את מעבד המזון בו נמצאות חתיכות השוקולד הלבן. מוסיפים את תערובת השמנת והג'לטין אל השוקולד ומערבלים עד שהתערובת חלקה לגמרי, ללא גושים.
6. מעבירים את המסה לקערה בינונית ומניחים אותה בתוך הקערה הגדולה עם מי הקרח שהכנו קודם. מצננים עד שהתערובת מסמיכה מעט (כאשר נוצרים פסים שנוזלים באיטיות מהכף). 
7. מקציפים את יתרת השמנת המתוקה (313 גר') כך שיווצרו "גבעות רכות". מקפלים לתוך תערובת השוקולד.
8. שופכים את המסה על תחתית הבראוניז האפויה ומכניסים למקפיא להתייצבות. 

ג'לי דובדבנים:

1. מפזרים את הג'לטין על פני המים ומשהים בצד 15 דק'.
2. בינתיים, מחממים בסיר קטן על אש נמוכה את נוזלי השימור של הדובדבנים יחד עם הסוכר עד שהסוכר נמס לגמרי. מורידים מהאש.
3. מוסיפים את הג'לטין ומערבבים עד שהוא נמס לגמרי בתערובת. מצננים את התערובת לטמפ' החדר.
4. מפזרים את הדובדבנים השלמים על שכבת מוס השוקולד הלבן. שופכים מעליהם את הג'לי בזהירות רבה, כדי שהדובדבנים השלמים לא יזוזו ממקומם. מכניסים למקפיא להתייצבות.
5. שומרים את העוגה במקרר או בהקפאה. אם מקפיאים, מפשירים במקרר כשעתיים לפני ההגשה. 

הערות:

• למי מביניכם שלא אוהב מוסים עם ג'לטין – גם אני נמנעת מעבודה עם ג'לטין בדרך כלל, כי אני לא אוהבת את המרקם שהוא נותן למוס. מבטיחה לכם שהמינון כאן אינו מוגזם והעוגה לא יוצאת "רוטטת". גם אופן השימוש פה בג'לטין אינו מסובך בכלל, אז תנו צ'אנס לג'לטין!
• אגב, גם למי שלא אוהב ג'לי – פה הג'לי שונה. מכיוון שהוא עשוי ממיץ של פרי ולא מאבקה כלשהי, הוא יוצא ממש טעים. חוץ מזה, מדובר בשכבה דיי דקה שנותנת חמצמצות, המאזנת את המתיקות של מוס השוקולד הלבן. נסו ותראו שאני צודקת. 
• יש שתי סיבות לכך שהשתמשתי בדובדבנים משומרים ולא בטריים. אחת, המיץ של הדובדבנים המשומרים שימש להכנת הג'לי ולכן חבל לא לנצל גם את הדובדבנים עצמם. שתיים, העוגה היתה צריכה לשרוד הקפאה וחשבתי שדובדבנים משומרים ישרדו טוב יותר. אם בא לכם להכין עם דובדבנים טריים, אתם מוזמנים בהחלט. אשמח לשמוע איך יצא...
• אפשר להכין את הבראוניז ללא גלוטן כקינוח בפני עצמו. פשוט אפו את הבלילה בתבנית מרובעת 24X24 ולאחר צינון הבראוניז במקרר, חיתכו לקוביות. 

גרסא להדפסה

גביע העולם

יש לי יחסים די מורכבים עם ספורט.

בתור ילדה, הייתי ספורטאית טובה, בעיקר באתלטיקה קלה.

הבעיה היתה שלא סבלתי תחרויות. הייתי נלחצת מכל סיטואציה ספורטיבית בה הוכנסה צורה כלשהי של מדידה ומשתדלת להימנע מכך בכל דרך אפשרית.

אולם, מכיוון שהייתי טובה, המורה לספורט, רצתה מאוד שאשתתף בתחרויות שונות כדי לייצג את בית הספר.

יום אחד נערכה תחרות אתלטיקה קלה של כל מחוז תל-אביב והמורה ביקשה שאצא לתחרות.

התחננתי על נפשי כדי שתוותר לי על התענוג המפוקפק, אך אז היא אמרה משפט שחרות בזכרוני עד היום: "אין בעיה, אבל אם לא תצאי, זה יתבטא בציון..."

אני, שהייתי ילדה חננה בכיתה ה' או ו', לא יכולתי לשאת את המחשבה שמשהו יפגע בציון שלי ובלית ברירה נכנעתי לאיום והסכמתי לצאת.

מיותר לציין שרק המחשבה על התחרות, הדירה שינה מעיניי במשך שבועות.

בכל פעם שהייתי מדמיינת את שריקת הזינוק, ליבי היה מתמלא באימה וזיעה קרה היתה מכסה את גופי.

לבסוף, הגיע יום התחרות ואני גררתי את עצמי, בחוסר חשק רב, אל איצטדיון האתלטיקה הקלה בהדר יוסף.

האיצטדיון היה מפוצץ בילדים מכל מחוז תל-אביב. כולם שמחים ונרגשים להשתתף בתחרויות ורק אני מחפשת דרכי מילוט מהסיוט הנוראי הזה.

מכיוון שהייתי חננה מידי בשביל להמציא תירוץ או לביים איזו פציעה, עשיתי את המוטל עלי ואפילו זכיתי במקום שלישי בריצת 60 מטר.

שלא תחשבו לרגע שההישג גרם לי לרצות להשתתף בתחרויות הבאות.

לא ולא! שנאתי לתחרויות לא פחתה ולו במעט.

ביום הספורט הבא, הגעתי שוב לאיצטדיון וראיתי שאף אחד לא בודק נוכחות.

במהלך "אנטי-חנני" בלתי טיפוסי בעליל, הבטתי ימינה ושמאלה לוודא שאף אחד לא רואה ופשוט הסתלקתי הביתה. 

מאז לא נראה פרצופי יותר באף יום ספורט...

למעשה, מאז הפסקתי לעשות ספורט כמעט לחלוטין (טוב, על מי אני עובדת, ממש לחלוטין...)

עם זאת, עד היום אני רוחשת אהדה רבה לאנשים שספורט מלהיב אותם ותחרויות ספורטיביות נחשבות בעיניהם לכיף גדול.  

אז לכבוד פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל, שכמובן אינם מלהיבים אותי באופן אישי, אבל כן מלהיבים את בעלי, השייך לזן המוזר שאוהב תחרויות וחושב שספורט זה כיף,

החלטתי להכין נשנוש מרשים אך פשוט להכנה, שילך טוב עם הבירות והפיצוחים.

מכיוון שמדובר בתחרות גביע, החלטתי להכין מאפה מלוח המורכב מגביעי בצק עלים, ממולאים במוס גבינה, פלפלים קלויים ובזיליקום.

אפשר לקרוא לזה סוג של בורקס, אבל בניגוד לבורקס, כאן לא אופים את מלית הגבינה אלא ממלאים את הבצק במוס הגבינה לאחר אפייתו.

זה חוסך את כל הקטע המעצבן בו הגבינה מתפרצת במהלך האפייה מחוץ לבורקס וגם הצורה של המאפה מגניבה בהרבה, לדעתי...

אז מונדיאל שמח למי שבעניין, ולמי שלא- אפשר לאכול את המאפה הזה בלי שום קשר ולהנות לא פחות...

גביעי בצק עלים במילוי מוס גבינה, פלפלים קלויים ובזיליקום

הרעיון למתכון מבוסס על המתכון הזה, מהבלוג המצוין Just a Taste, כל השאר שלי...

חומרים ל-10 גביעים:

לגביעי בצק עלים:

10 גביעי גלידה מוכנים (יש כמעט בכל סופר)

נייר אלומיניום

ספריי שמן

450 גר' בצק עלים מופשר (רצוי על בסיס חמאה, אבל לא חובה)

שומשום לפיזור

למוס הגבינה:

1 שמנת מתוקה להקצפה (250 מ"ל)

1 גבינת שמנת 250 גר' (אפשר גם דלת שומן), בטמפ' החדר

125 גר' גבינה לבנה 5% (בגרמניה אין כזאת, אני השתמשתי ב-Speisequark שזה המוצר הכי קרוב לזה)

2-3 פלפלים קלויים משומרים, קצוצים לקוביות קטנות

חופן עלי בזיליקום, קצוצים דק

מלח ופלפל שחור

הכנה:

לגביעי בצק עלים:

1. מחממים תנור ל-200 מעלות. 
2. מרססים את הגביעים המכוסים בנייר אלומיניום בספריי שמן ומניחים על תבנית התנור, כשהקצה שלהם פונה כלפי מטה (על מנת שלא יפתחו במהלך האפייה).
3. חותכים את בצק העלים לרצועות בעובי 2 ס"מ ואורך של כ-20 ס"מ. 
4. לוקחים רצועות בצק ומלפפים אותן סביב הגביע, מלמטה למעלה. לא צריכים להגיע עד לסוף הגביע, מספיק עד 3/4 גובה. חשוב שרצועות הבצק יהיו צמודות זו לזו ולא יהיו רווחים ביניהן. לכל גביע מספיקות 3 רצועות בצק. הסתכלו בסרטון הזה להדגמה.
5. משמנים את גביעי הבצק בספריי שמן ומפזרים מעט שומשום. 
6. אופים כ-20-25 דק' עד הזהבה. מצננים לגמרי ורק אז מוציאים את גביע הגלידה ונשארים עם גביעי בצק עלים.
7. עוטפים כל גביע גלידה בנייר אלומיניום. יש לעטוף היטב ואת עודפי נייר האלומיניום לדחוף לתוך חלל הגביע. חשוב שלא יהיה שום חלק בגביע הגלידה שאינו מכוסה בנייר אלומיניום. 

למוס גבינה:

1. במיקסר עם וו הבלון, מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה.
2. מוסיפים את גבינת השמנת ומערבלים במהירות בינונית-איטית, עד שכל גושי הגבינה נעלמים.
3. מוסיפים את הגבינה הלבנה ומערבלים שוב עד איחוד.
4. מוסיפים את הפלפלים הקלויים והבזיליקום הקצוץ ומערבבים ידנית, בעזרת מרית. מוסיפים מלח ופלפל שחור ע"פ הטעם.
5. מכניסים את מוס הגבינה לשקית זילוף וגוזרים במספריים את קצה השקית, כך שהמוס יוכל לצאת מהשקית בקלות (אפשר גם למלא ידנית בעזרת כפית, אבל זה יראה קצת פחות יפה).
6. ממלאים את גביעי הבצק במוס הגבינה ומגישים מייד. ניתן להכין את גביעי הבצק ואת מוס הגבינה כמה שעות לפני ההגשה, אך למלא רק לפני ההגשה, על מנת שמוס הגבינה לא ירכך את הבצק. מומלץ מאוד לאכול באותו יום, בצק עלים לא שומר על טריותו לאורך זמן.

הערות:

• בגרמניה (או לפחות איפה שאני גרה) אין מבחר גדול של בצקי עלים. האריזה שמצאתי היא של 450 גר' בלבד ולכן הכנתי רק 10 יחידות. בארץ, האריזות גדולות יותר ולכן אתם מוזמנים להכפיל כמויות או להכין עם שאריות הבצק משהו אחר.

• ניתן לגוון את התוספות לגבינה לפי העדפתכם: עשבי תיבול קצוצים / קוביות עגבניה / עגבניות מיובשות קצוצות / זיתים וכו' וכו'...

• לא רוצים גבינה? אפשר למלא בפירה בתוספת בצל מטוגן ו/או פטריות מוקפצות או כל מלית אחרת העולה בדעתכם.

• רוצים את המאפה בגרסא מתוקה? במקום שומשום, פזרו על גביעי הבצק סוכר או סוכר גבישי ומלאו בכל מוס מתוק שאתם אוהבים, בקצפת ו/או בפירות.

• אין שום בעיה להשתמש בגביעי הגלידה לאחר האפייה, אז כשאתם בסופר כדי לקנות את המצרכים למתכון, קנו גם גלידה וכך יהיה לכם גם קינוח בזמן הצפייה במונדיאל. 

 גרסא להדפסה 

Cheesecake Factory

ירח הדבש של בעלי ושלי היה טיול של חודש וחצי בקנדה וארה"ב. 

זה היה בעיקר טיול טבע וסבב סביב פארקים לאומיים, אבל בדרך עברנו גם כמה ערים גדולות, שבהן שהינו מספר ימים.

אחת מהן היתה לאס וגאס. 

מה אוכל להגיד על לאס וגאס, לטובת אלו מביניכם שטרם ביקרו שם? 

ללא ספק, אחת הערים ההזויות בהן ביקרתי מימי...

דמיינו את המחזה הבא – 

אתם נוסעים לכם במשך שעות במדינת נבדה. מדבר שממה. חום של 40 מעלות ומעלה. הכל מסביב רק חול (וחולירע).

לפתע נגלה לעיניכם מרחוק, מחזה מוזר...גוש מבנים עצום באמצע השממה. אם הגעתם בלילה, תראו את גוש המבנים הזה זוהר במיליוני אורות...

זוהי איננה פאטה מורגנה...זוהי לאס וגאס!

לאס וגאס היא עיר חדשה יחסית. היא נוסדה רק בשנת 1910 ורק ב-1931 הפכו ההימורים בה לחוקיים. 

הופתעתי לגלות שמי שעמדו מאחורי פיתוח העיר, היו לא פחות מאשר המאפיונרים היהודים, באגסי סיגל ומאיר לנסקי. מזל שהראש היהודי ממציא לנו פטנטים...

לאס וגאס ידועה בכינויה "עיר החטאים" ולא בכדי. בכל שעות היממה תוכלו להמר, לשתות אלכוהול ולחטוא בכל חטא שיעלה בדעתכם (במסגרת החוק, כן?) לאף אחד זה לא יפריע...

אבל בין אם הנכם נמנים על זן התייר הממוצע או על זן המהמר הכבד, האטרקציה המרכזית בעיר היא כמובן רצועת בתי המלון העצומה, הנקראת "הסטריפ" (The Strip). 

ברחוב הזה מרוכזים רוב מלונות הענק, בתי הקזינו ומקומות הבילוי של העיר. 

הנה רשימה של כל בתי המלון המרוכזים ב"סטריפ", מדובר בלא פחות מ-46! (וזה לא כולל את שאר בתי המלון שיש בעיר ואינם ממוקמים ב"סטריפ...")

בניגוד למקובל, בו מלון הוא מבנה המיועד בעיקר לשינה, מקסימום גם ארוחת בוקר ואיזה ספא, בלאס וגאס מלון הוא אטרקציה אחת גדולה. 

לכל מלון יש "Theme" משלו והוא מציע שלל אטרקציות לכל המשפחה, כגון: מופעי ענק, פעילויות לילדים, מסעדות, פאבים, מרכזי קניות, קאזינו כמובן ומה לא...

ולמה אני בכלל מקשקשת לכם על לאס וגאס בבלוג שעוסק באוכל?

אז טוב ששאלתם...

הסיבה לכך היא שבלאס וגאס בקרנו לראשונה בסניף של Cheesecake Factory. 

ה- Cheesecake Factory היא רשת מסעדות מצליחה הפרוסה בכ-170 (!) סניפים ברחבי ארה"ב.

ההתמחות שלהם היא כמובן עוגות גבינה, למרות שיש להם תפריט עצום, הכולל מנות ראשונות ועקריות, בנוסף לקינוחים. 

אבל מי שבא לשם, בא במטרה אחת – לאכול עוגת גבינה!

וכשאני אומרת עוגת גבינה, אני מתכוונת למבחר של לא פחות מ- 36 עוגות גבינה שונות (וזה לא כולל עוגות שאינן עוגות גבינה וקינוחים אחרים...) 

לא מאמינים שזה אפשרי, הנה הרשימה...

בתור חובבת מושבעת של עוגות גבינה, מסעדה שכזאת זה לא מקום שאסכים לפספס ולכן כשנודע לי שיש להם סניף בלאס וגאס, אצנו רצנו לשם. 

הגענו למקום אחרי שיטוט אינסופי במלונות השונים של לאס וגאס.

המסעדה ממוקמת בשדרת הקניות של מלון ה- Caesar Palace (שהוא אטרקציה בפני עצמו).

הגענו לשם מותשים, עייפים ובעיקר רעבים...

זו היתה טעות להגיע לשם רעבים...

כשמגיעים רעבים, יש נטייה לתופעת "העיניים הגדולות" ולכן כל אחד מאיתנו הזמין לעצמו פרוסת עוגה ובנוסף, שני קפוצ'ינו גדולים.

כפי שאמרתי, טעות! 

הגיעו לשולחן שתי פרוסות עוגה ע-צ-ו-מ-ו-ת. 

כל פרוסה מספיקה בקלות לשני אנשים רעבים. לכל עוגה מתווספים, כמיטב המסורת האמריקאית, הררי קצפת וכמובן שגם הקפה הגיע בכוסות ענק, מלווה במלא קצף...

בקיצור, סיימנו את הארוחה עם בחילה קשה שלא עברה עד הערב. 

אני לא זוכרת מה בעלי הזמין באותו ארוע, אבל אני הזמנתי Pineapple Upside-Down Cheesecake.

השילוב בין עוגת גבינה לאננס (שהוא הפרי האהוב עלי), נשמע לי חלומי. 

בדיעבד, זו לא היתה בחירה כל כך מוצלחת. בעיקר כי האננס היה משומר ולא טרי וכידוע, הקשר בין אננס משומר לזה הטרי, מקרי בהחלט.  

אפילו מצאתי תמונה שלי עם העוגה...

?מה יותר גדול? העוגה או הקפה

מכיוון שהחוויה לא היתה כל כך מוצלחת עבורי, אך היה לי ברור שלא מציתי את פוטנציאל עוגות הגבינה האמיתי של המסעדה, הוחלט שכאשר נגיע לסן פרנסיסקו, נקדיש גם זמן לדגימת הסניף שלהם שם.

בסן פרנסיסקו כבר היינו חכמים יותר.

הזמנו פרוסת עוגה אחת, ויתרנו על קפה ועל הטעמים המתחכמים והזמנו עוגה שנקראת Snickers® Bar Chunks and Cheesecake. 

מדובר על שכבה קראנצ'ית של עוגיות שוקולד טחונות, מעליה עוגת גבינה עשירה עם חתיכות חטיפי סניקרס (החטיף המושלם בעולם...) שנאפות יחד איתה. ומעל הכל- חטיפי סניקרס קצוצים עם רוטב פאדג' וקרמל. אה, וגם הר קצפת כמובן...

אם בא לכם להזיל ריר, היא נראית כך...

מה אומר ומה אוסיף?

שלמות אמריקאית מושחתת, כמו שרק האמריקאים יודעים לעשות...

והנה חלפו עברו להן כ-4 שנים. 

חג שבועות מתקרב ואני שוברת את ראשי מה להכין לכם לכבוד החג.

ואז חוזר אלי אותו טעם ישן ואהוב של גבינת שמנת וחטיפי סניקרס...

אז קבלו את הגרסא שלי לעוגה המושלמת של ה-Cheesecake Factory. 

אם אתם בארה"ב, עשו לעצמכם טובה ולכו לדגום אותה (או כל אחד אחר מ-36 הטעמים הנוספים, חוץ מעוגת האננס...)
חג מאושר שיהיה לכם!

נ.ב.
אם אתם מאלו שפוחדים מעוגות גבינה כי הן קפריזיות ותמיד מתנפחות בתנור ואז קורסות אל תוך עצמן, הסירו דאגה מלבכם!
עשיתי את העוגות האלו לא מעט פעמים והן תמיד יצאו ישרות כמו פלס וללא סדקים!
זה קורה בזכות אחוזי השומן הגבוהים של הגבינה, אז אל תעשו ניסויים עם גבינות רזות יותר, כי על זה אני כבר לא לוקחת אחריות...

עוגות גבינה אישיות עם חטיפי סניקרס

התבססתי בצורה חופשית על המתכון Cookies and Cream Cheesecakes, מהספר הנפלא Cupcakes של מרת'ה סטיוארט.

חומרים לכ-30 קאפקייקס:
24 עוגיות אוריאו
50 גר' חמאה מומסת
875 גר' גבינת שמנת פילדלפיה 32% שומן (זה יוצא 5 חבילות של 175 גר'), בטמפ' החדר (אפשר גם גבינת שמנת אחרת, למשל "נפוליאון" עם אחוזי שומן גבוהים)
3/4 כוס סוכר 
1 כפית תמצית וניל איכותית
4 ביצים, בטמפ' החדר, טרופות קלות
1 כוס שמנת חמוצה (כ-250 גר')
קורט מלח
26 חטיפי מיני סניקרס, קצוצים לחתיכות גדולות (אני קניתי 2 חבילות, בהן 13 יחידות בכל חבילה. אינני יודעת מה גודל החבילות בארץ)
אופציה: חטיפי סניקרס נוספים לקישוט (אני השתמשתי ב-2 חבילות של סניקרס מיניאטורים. זה נראה כך.
אפשר כמובן לקנות סניקרס בגודל רגיל ולחתוך אותם לקוביות).

הכנה:

1. מחממים תנור ל-140 מעלות (חום נמוך). מרפדים 3 תבניות שקעים (בכל תבנית 12 שקעים) בעטרות נייר (חשוב לשים עטרות נייר, אחרת יהיה קשה לחלץ את העוגות מהתבנית). 
2. במעבד מזון, טוחנים את עוגיות האוריאו לפירורים קטנים. מוסיפים את החמאה המומסת ומעבדים עד שפירורי העוגיות הופכים להיות לחים מהחמאה (אם אין לכם מעבד מזון, ניתן להכניס את העוגיות לשקית ולכתוש אותן בעזרת מערוך. לאחר מכן, להעביר לקערה ולערבב עם החמאה המומסת). 
3. שמים כפית גדושה של פירורי עוגיות בכל עטרת נייר. בעזרת גב הכפית, לוחצים ומהדקים את הפירורים לתחתית, כך שתיווצר תחתית קשיחה יחסית. 
4. במיקסר, מקציפים את גבינת השמנת במהירות בינונית-גבוהה, עד שהתערובת חלקה (מגרפים מידי פעם את דפנות הקערה, כדי שלא יווצרו גושי גבינה בדפנות). 
5. מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים לערבל. מוסיפים את תמצית הוניל ומערבלים. 
6. מטפטפים בהדרגה את הביצים הטרופות, בכל פעם קצת, ומערבלים. מגרפים מידי פעם את דפנות הקערה.
7. מוסיפים את השמנת החמוצה והמלח ומערבלים עד איחוד. 
8. מוסיפים את חתיכות חטיפי הסניקרס ומערבבים ידנית, בעזרת מרית. 
9. בעזרת מצקת קטנה או כף עמוקה, מחלקים את הבלילה באופן שווה בין השקעים בתבניות. ממלאים כל שקע כמעט עד הסוף (הבלילה אינה תופחת באפייה). 
10. אופים 22 דק', עד שהבלילה יציבה כאשר מנענעים קלות את התבנית. 
11. מוציאים מהתנור ונותנים למגש להצטנן באופן מוחלט. לא מוציאים את עטרות הנייר מהשקעים! מעבירים את העוגות, כשהן עדיין בתבניות, למקרר ל-4 שעות לפחות (עדיף לכל הלילה). 
12. רק לאחר הקירור, ולפני ההגשה, מוציאים את עטרות הנייר מהתבניות. יש לעשות זאת בזהירות כדי לא לפגוע בעוגות. 
13. אם רוצים, מקשטים בחטיפי סניקרס קצוצים. 

הערות:

• אני השתמשתי בגבינת פילדלפיה כי בעיני היא גבינת השמנת הטובה ביותר ובגרמניה היא גם מאוד זולה. בארץ היא יקרה מידי, אז אתם בהחלט מוזמנים להשתמש בגבינת שמנת אחרת (למשל "נפולאון"), אבל חשוב כמובן שתהיה עם אחוזי שומן גבוהים.
• רוצים לחסוך בקלוריות? (למרות שעל מי אתם עובדים? העוגות האלו ממש לא דלות בקלוריות), אתם יכולים לוותר על חטיפי הסניקרס לקישוט ולהשאיר רק את אלו שבתוך הבלילה. 
• אם ממש לא אכפת לכם מהקלוריות, אפשר לקשט גם עם קצפת ורוטב פאדג' ו/או קרמל, כמו בעוגה המקורית.
• לא אוהבים חטיפי סניקרס? אפשר להכין את העוגות עם כל חטיף שוקולד אחר: מארס, טוויקס, עוגיות אוריאו וכל חטיף אחר העולה על דעתכם...
• לא רוצים עוגות אישיות? אפשר לאפות עוגה אחת בתבנית עגולה בקוטר 24 או 26 ס"מ. זמן האפייה יתארך ל-55-60 דק'. מנסיוני, בעוגה גדולה, יש סיכוי שיווצר חריץ/ חריצים על פני העוגה אבל העוגה לא צונחת ונשארת גבוהה ויפה. 

גרסא להדפסה

מה זה לעזאזל רברבר?

מכיוון שאני קונה את כל הירקות והפירות שלי בסופר, רוב הזמן, אני לא באמת יודעת איזה ירק או פרי הוא עונתי ואיזה לא.

עם כל אמצעי השימור, הקירור וההנדסה הגנטית שיש היום, ניתן להשיג המון ירקות ופירות לאורך כל השנה וכל עניין העונתיות מאבד קצת מהרלוונטיות שלו.

עם זאת, בשנים האחרונות, מגלה העולם המערבי עניין הולך וגובר בתזונה בריאה יותר, גידולים אורגניים, חקלאות בת-קיימא, איכות הסביבה וכו' והדרישה לירקות ופירות בעונתם הולכת בגוברת.

כבר כתבתי בעבר על היחס המיוחד של הגרמנים לעונות השנה ויחס זה מתבטא גם בחגיגה של הפירות והירקות האופיינים לכל עונה.

למשל עכשיו, הכוכב התורן בתחום הירקות הוא האספרגוס (Spargel) – בעיקר הלבן (Weißer Spargel), שאינו נמכר בארץ (אבל מוכרים גם את זה הירוק). 

העונה שלו קצרה מאוד ולכן, כל עוד הוא נמצא על המדפים, הגרמנים עושים סביבו פסטיבל שלם. 

כל מסעדה מכינה תפריט אספרגוס מיוחד הכולל מנות ראשונות, עקריות ואפילו קינוחים (כן, זה מגעיל כמו שזה נשמע) מהאספרגוס הלבן. 

מלבד מכירתו בסופרים ובשווקים, מקימים גם דוכנים מיוחדים שמוכרים רק אותו. ישנו ציוד בישול מיוחד שמיועד רק לו, כגון: קולפנים מיוחדים, מסננות, מלקחיים להוצאתו מהמים הרותחים ועוד. בקיצור- שישו ושמחו בשמחת האספרגוס.

בתחום הפירות, הפרי העונתי הוא הרַבַּרבֶּר (Rhabarber)... 

בטח חלקכם לפחות הרים כרגע גבה. 

אולי אתם מכירים אותו בשם אחר- ריבס או רובארב?

גם לא? אל תרגישו לא בנוח. הוא לא ממש מוכר בארץ. 

לרוב, מי שמכיר אותו, מכיר אותו מבית אמא/ אבא כי הוא נפוץ בעיקר אצל יוצאי ארה"ב, אנגליה ודרום אפריקה וגם יוצאי מערב אירופה (אני למשל הכרתי את שמו מאמא שלי, ששורשיה בגרמניה).
בנוסף, הוא פופולארי גם אצל יוצאי איראן וכורדיסטן. 

אז מה זה רברבר, אתם שואלים?

זהו בעצם ירק, אבל מתייחסים אליו כמו אל פרי. הוא נראה כמו גבעולי סלרי, אבל בצבע אדום-ורוד מהמם. 

הטעם שלו חמצמץ ולכן מוסיפים לו בדרך כלל סוכר ומשלבים אותו בעיקר בקינוחים. כמו כן, מכינים ממנו ריבות, לפתנים ורטבים.
מכיוון שהוא חמוץ, נוהגים לשדך לו פירות אדומים מתוקים כמו תותים ופטל (שאף הם נמכרים באותה עונה). 

יש המשלבים אותו גם בתבשילי בשר, בגלל טעמו החמצמץ.

חשוב לדעת – משתמשים רק בגבעולים ולא בעלים. הגבעולים קשים מאוד ולכן אכילים רק לאחר בישול או אפייה.  

בארץ לא פשוט להשיג אותו. אם יש לכם מזל, תוכלו אולי לאתר אותו בסופרים הגדולים.

קראתי גם שיש דוכן בשוק ה"כרמל" שמוכר אותו וגם בשוק נתניה ניתן למצוא. שווה לנסות גם את שוק האיכרים בנמל ת"א. 

אם הצלחתם להשיג, תדאגו שהוא יהיה מוצק וקשיח ורצוי שהגבעולים יהיו כמה שיותר אדומים כי אז הם מתוקים יותר. 

(ותודה לכתבה הזאת על המידע)

הפעם, רציתי להכין מתכון שמשתמש בירק או פרי עונתי. 

מכיוון שאינני נמנית על חובבי האספרגוס הלבן (וסליחה להורי ואחותי שחושבים שהוא מעדן), ומכיוון שלאחרונה טעמתי שטרוייזל מעולה עם תותים ורברבר שהגננת של בתי הכינה, החלטתי לנסות לעבוד עם הרברבר, לראשונה בחיי. 

יש אינספור מתכונים עם רברבר, אבל רובם סובבים סביב עוגות, מאפינס, קראמבל/ שטרוייזל, טארטים וכו' או ריבות ומרקחות למיניהן. 

לי התחשק להכין משהו קצת אחר. ואז נזכרתי במתכון שהכנתי מזמן ומעלה אבק בקלסר המתכונים האמתני שלי. 

מדובר בלחם קוקוס. זה לא בדיוק לחם, יותר על קו התפר בין לחם לעוגה. 

חשבתי שהלחם-עוגה הזה יכול להשתלב מצוין עם רברבר ותותים, כי קוקוס נשמע לי מתאים מאוד לשניהם.

עשיתי ניסוי והניסוי צלח, אז הרי הוא לפניכם. 

אם אתם לא משיגים רברבר, אל דאגה! גם אם תכינו אותו רק עם תותים, זה יצא מצוין...

ולסיום, קישור משעשע הקשור לרברבר וצוחק קצת על המילים הארוכות באופן לא הגיוני שיש בשפה הגרמנית (לא צריך להבין גרמנית בשביל זה).

לחם קוקוס, רברבר ותותים

המתכון ללחם קוקוס שייך לשף האוסטרלי החביב עלי - ביל גריינג'ר, ולקוח מפה.

השידרוגים הם שלי.

חומרים ל-2 תבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ

2 ביצים

1/4 1 כוסות (300 מ"ל) חלב

1 כפית תמצית וניל

1/2 2 כוסות (350 גרם) קמח רגיל

2 כוסות (150 גרם) קוקוס טחון

1 כוס (200 גרם) סוכר

2 כפיות אבקת אפייה

2 כפיות קינמון

75 גרם חמאה מומסת

1 כוס תותים, שטופים וחתוכים לקוביות גדולות

1 כוס רברבר – שוטפים את הגבעולים, קוטמים קצוות וחותכים לפרוסות בעובי כ-1 ס"מ

הכנה:

1. ממיסים את החמאה במיקרו (בזהירות, שלא תישרף). מניחים בצד להצטננות.
2. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים את התבניות.
3. בקערה בינונית, טורפים ביצים, חלב ותמצית וניל.
4. בקערה גדולה, מערבבים קמח, קוקוס, סוכר, אבקת אפייה וקינמון. 
5. יוצרים גומה במרכז קערת הקמח ויוצקים אליה את תערובת הביצים. מערבבים רק עד לקבלת תערובת אחידה. 
6. מוסיפים את החמאה המומסת ומערבבים רק עד הטמעות. 
7. מוסיפים את התותים והרברבר הקצוצים ומערבבים.
8. יוצקים לתבניות ואופים 45-55 דקות, או עד שקיסם הננעץ במרכז המאפה יוצא יבש.
9. שומרים עטוף בטמפ' החדר, במשך 2-3 ימים. אפשר לשים במקרר ואז ישמר יותר זמן. פשוט חממו מעט לפני ההגשה.

הערות:

• אם אתם לא מוצאים רברבר, ניתן להכין רק עם תותים או לוותר על הפירות בכלל.
• מומלץ להגיש עם חמאה וריבה טובה.
• קראתי בבלוג "מתכוניישן", שזה משדרג מאוד לקלות פרוסה בטוסטר-אובן או על מחבת פסים, אז שווה לנסות.
• ממליצה לאפות בתבניות אינגליש קייק חד-פעמיות (אלו מהקרטון חביבות עלי במיוחד), כי אז לא צריך לשמן אותן. אם אתם אופים באינגליש קייק רגילות, שמנו אותן היטב כדי שהלחם-עוגה יצא בקלות. 
• אפשר גם לאפות בתבנית מאפינס או בתבנית עגולה בקוטר 22 ס"מ.

גרסא להדפסה