יום שני, 7 באוגוסט 2017

פרידה (?)

את הפוסט הזה אני לא כותבת מהמחשב בדירתי, עליו נכתבו כל הפוסטים הקודמים בארבע השנים האחרונות. 
אני כותבת אותו מחדר במלון (שאפילו משקיף על ביתי הקודם).
הסיבה לכך היא שאנחנו מסיימים את השליחות בגרמניה והגיע זמננו לחזור לישראל. 
כל חפצינו נארזו ונשלחו זה מכבר במכולה גדולה ששטה כרגע במרחבי האוקיינוס האטלנטי.

איך מסכמים את ארבע השנים האלה?
כל כך הרבה דברים קרו לנו כאן...
הגענו עם תינוקת בת שנה שהיום היא ילדה בת חמש. 
בננו הקטן נולד כאן והיום הוא כבר כמעט בן שלוש.
"חרשנו" את אירופה לאורכה ולרוחבה.
למדנו (או לפחות ניסינו ללמוד) גרמנית.
התמודדנו וצלחנו אינספור קשיים של אנשים בארץ זרה (שלא נדבר על הנושא הטעון של יהודים על אדמת גרמניה).
עברנו חורפים ארוכים וקרים וקיצים קצרים ומלאים טבע ויופי. 
התמודדנו עם בדידות וריחוק ממשפחה וחברים, אך גם יצרנו חברויות חדשות והתחזקנו כמשפחה גרעינית.

ואני?
מציאות מורכבת היתה לי כאן...
מצד אחד, חודשים רבים בהם הייתי לבד עם הילדים והכלבה, כשבעלי עבד הרחק מהבית.
מצד שני, הרבה זמן לעצמי ולפיתוח התחביבים שלי.
הבלוג הזה כנראה לא היה נברא, אלמלא הזמן הזה שקבלתי במתנה.

הבלוג שלי היה עבורי הרבה יותר ממקום לשתף בו מתכונים.
הוא היה מקום לחלוק את החוויות שעברתי כאן, להתנסות בדברים חדשים לי כמו צילום, סטיילינג, עריכה דיגיטלית, רשתות חברתיות ועוד...
ומעל הכל - הוא עזר לי להיות פעילה, לשמור על יצירתיות, להתפתח קולינארית ולתקשר עם העולם דרך הדבר שאני הכי אוהבת - אוכל!

אני גאה בעצמי על ההתמדה וההתעקשות לפרסם פוסט לפחות אחת לשבועיים (ולעיתים פחות), 
אפילו כשילדתי או בתקופות עמוסות אחרות.
לא תמיד זה היה קל.
לעיתים הרגשתי שאני יוצרת רק עבור עצמי ואף אחד לא קורא.
אבל אז היתה מגיעה לפתע איזו תמונה או הודעה ממישהו שקרא או הכין מתכון וכל תגובה שכזאת היתה מחזירה את המוטיבציה להמשיך.

שואלים אותי אם אמשיך את הבלוג גם בארץ? 
לא יודעת, מקווה שכן...
אבל מי יודע אם יהיה לי זמן לכתוב?
האם אשאב ל"טרפת" העבודה, ילדים, מטלות וחוסר זמן תמידי?
האם תהיה לי השראה או שיגמרו לי הרעיונות?
הרבה שאלות, הרבה חששות ותשובות לי אין.
אך בין אם אמשיך ובין אם לא, הבלוג הזה היה אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי עבור עצמי.
הוא היה ועודנו ה"בייבי" שלי, הפרעצל שלי...

חשבתי וחשבתי מה לעשות בפוסט הפרידה מגרמניה.
ואז הציע בעלי רעיון מצוין -
לעשות סיכום של מה שהיה עד כה, כמו שעושים בכל סיכומי השנה למיניהם.

אז קבלו במחיאות כפיים סוערות את...

סיכום ארבע השנים של "פרעצל עם שומשום":

סך כל הפוסטים שהועלו: 97 (!)
סך המתכונים שהועלו: 91
סך מתכוני הקינוחים שהועלו: 44 (!!!)
סך פוסטים המלצות חו"ל:

הפוסט עם הצילומים האהובים עלי:


הפוסט שהכי ריגש אותי:


הפוסט הכי משעשע:




המתכון האהוב על הילדים שלי (שאינו קינוח...):


המתכון שהכנתי הכי הרבה פעמים:


המתכון שקיבל הכי הרבה תגובות:


המתכון הכי מהיר:



המתכון הכי מורכב:


יכולתי להמשיך ולסכם עוד ועוד, אבל בעוד יומיים אני עולה על מטוס לישראל וסוגרת את פרק גרמניה של חיי.
כולי תקווה שהבלוג ימשיך גם בארץ, אבל אם לא -
אנצל את ההזדמנות להודות לכל מי שקרא, הכין, שאל שאלות, הגיב, פירגן ותמך.
היה לי כיף גדול לאורך כל הדרך, כולי תקווה שנמשיך להיפגש... 
שלכם באהבה גדולה, 
גילי.

4 תגובות:

  1. גילים אהובים.
    מתה מגעגועים שאוטוטו נגמרים.
    מודה על חטאי שלא הכל ניסיתי. פה ושם...הכנתי את המלצותייך...אין 0. התענגתי על השיתופים שלך בחוויותיכם המרובות ועל השיתוף הכן.
    מחכה לכם כאן!(עם הפריסמק של סבתא)

    לצידכם ואתכם במסלול החדש!

    השבמחק
    תשובות
    1. אין צורך להצטנע, את בהחלט אחת מיקירות הבלוג ויקרה לליבי באופן מיוחד! מחכה כבר לאיחוד המחודש (ולפריסמק של סבתא!!!)

      מחק
  2. לא מכירה אותך או את הבלוג אבל הדמיון ביננו כל כך גדול שהייתי חייבת לכתוב לך. גם אני בדיוק חוזרת משליחות של שלוש שנים בצ׳ילה. עוד יומיים נוחתת בישראל וגם אני פתחתי בלוג שבו כתבתי בעיקר על האוכל המקומי והטיולים שעשינו. שיהיה לך הרבה בהצלחה בארץ ומקווה שתמשיכי לכתוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ויקי! אכן דימיון מדהים!
      מה שם הבלוג שלך? אשמח מאוד לקרוא...
      מאחלת גם לך המון הצלחה בארץ והמשך הנאה מאוכל וכתיבה (:

      מחק