לאכול, או לא לאכול? זאת השאלה...

דיאלוג אופייני ביני לבין בתי בת השנתיים וחצי:

אני (בקול נלהב): את יודעת מה הכנתי לך לארוחת הערב היום?

היא: מה?

אני (בקול נלהב עוד יותר): לביבות קישואים / פשטידת פטריות / לזניה עם פלפלים / מרק ירקות וכו' וכו' וכו' (השלימו את החסר...)

היא: לא רוצה!

אני (בקול מיואש): למה???

היא: לא אוהבת!

אני (בקול נרגז): אבל אף פעם לא טעמת את זה!

היא: לא אוהבת!

אני (בקול תחנונים): אבל בבקשה רק תטעמי. את לא חייבת לאכול אם את לא אוהבת, רק תטעמי...

היא: אבל אני לא אוהבת!!!

אני (לאחר אינספור ניסיונות שכנוע שעלו בתוהו): אז מה את כן רוצה לאכול?

היא: פתיתים!

שירים את ידו, מי שלא ניהל מעולם דיאלוג מסוג זה עם הילדים שלו...

מממ...אף אחד לא מרים יד...תארתי לעצמי...נו טוב, לפחות אני בחברה טובה...

אז מה אפשר לעשות כשהילדים שלנו לא מוכנים לטעום שום דבר ש"מריח" להם כמו משהו בריא?

נכון! לרמות אותם!

סתם...אני ממש לא דוגלת ברמאות כלפי ילדים, אבל תודו שאם אתם מוצאים דרך להכניס משהו "בריא" לתוך אוכל שהם אוהבים, בלי שהם ישימו לב לכך

ובסוף הם מלקקים את האצבעות, אתם חשים טיפ-טיפה של גאווה...

כל המחשבות הללו עלו לי, כאשר הכריזו ב"מנטקה" שחומר הגלם החודש הוא אבוקדו.

קינוח עם אבוקדו???!!! מודה שזה עורר בי רפלקס הקאה מיידי.

בעוונותי, אינני חובבת אבוקדו, בלשון המעטה.

זה לא בדיוק הטעם שלו, הרי יש לו טעם דיי ניטראלי.

יש לי בעיקר בעיה עם המרקם והצבע...

שניהם דיי מגעילים אותי ואני לא יודעת מה מביניהם גרוע יותר (אם, במקרה, תהיתם ממי ירשה בתי את הבררנות באוכל...)

בכל אופן, אני דיי נמנעת מאכילת אבוקדו ובטח שלא יעלה על הדעת שאוכל קינוחים מאבוקדו.

התגובה הראשונה שלי היתה שבאתגר החודש, לא אשתתף...

ואז בעלי, חובב אבוקדו מושבע, שכנע אותי שכל החוכמה היא להכין משהו מחומר גלם שאני לא אוהבת, כאן בדיוק טמון האתגר...

אז החלטתי להתמודד עם הפוביה שלי מאבוקדו ולהכין קינוח שהבת שלי תשמח לאכול, בלי לדעת שהכנסתי בו אבוקדו, שהיא כמובן "לא אוהבת".

אז מה ילדים הכי אוהבים לאכול?

התלבטתי בין שתי תשובות: פנקייקים או שוקולד.

בסוף החלטתי לא להתלבט - פנקייקים עם שוקולד!

וכן, יש בהם גם אבוקדו, אבל הוא לא מורגש - לא בצבע ו(כמעט) לא בטעם.

הוא רק נותן את ערכו התזונתי ומעניק לפנקייקים עסיסיות...ממש להיות עם ולהרגיש בלי!

מיותר לציין שהבת שלי טרפה אותם, מבלי להניד עפעף...Score!!! 

רוצים עוד מתכונים אדירים, על אף שיש בהם אבוקדו? הכנסו לאתר של "מנטקה". חברי הבלוגרים "הפציצו" החודש במתכונים יצירתיים במיוחד...

פנקייק שוקו - אבוקדו (!)

מבוסס על המתכון הזה, מהבלוג Nom Eat Nom, עם קצת שינויים שלי:

חומרים ל-7-8 פנקייקים עבים בקוטר כ-11 ס"מ:

1 כוס קמח רגיל

1/2 כוס אבקת קקאו

1 כפית קינמון טחון (אופציונלי)

1/4 כוס סוכר דמררה (חום בהיר)

קורט מלח

3 כפיות אבקת אפייה

1 כוס רוויון (אפשר גם חלב, אבל עדיף רוויון)

1 ביצה

1 כפית תמצית וניל איכותית

1 אבוקדו בשל, מעוך היטב

50 גר' שוקולד צ'יפס מריר או חלב

מעט חמאה לשימון המחבת

להגשה: סירופ מייפל/ קצפת ותותים/ סירופ שוקולד/ נוטלה או כל תוספת אחרת שאוהבים

הכנה:

1. מנפים את הקמח והקקאו לקערה. מוסיפים את הקינמון, הסוכר, המלח ואבקת האפייה.
2. בקערה נפרדת, טורפים יחד את הרוויון, הביצה, ותמצית הוניל.
3. שופכים את החומרים הרטובים לקערת החומרים היבשים. מוסיפים את האבוקדו המעוך ומערבבים רק עד שהחומרים היבשים נטמעים ברטובים (המנעו מערבוב יתר). מוסיפים את השוקולד צ'יפס ומערבבים קלות.
4. מחממים מחבת קטנה על להבה קטנה. שמים מעט חמאה ומחכים שתימס.
5. בעזרת מצקת, יוצקים מהבלילה למחבת. מטגנים כ-2 דק', עד שהפנקייק מתייצב מעט בשוליים. הופכים ומטגנים כ-1.5- 2 דק' נוספות. ממשיכים כך עם שאר הבלילה. מידי פעם מוסיפים קצת חמאה למחבת, כדי שהבלילה לא תדבק.
6. עורמים את הפנקייקים בערמה, כדי לשמור על חומם. מגישים חם. 

הערות:

• בגלל האבוקדו, הבלילה של הפנקייקים הללו, יותר סמיכה מבלילה של פנקייקים רגילים. מאותה סיבה, לא יופיעו בועיות אוויר על הפנקייק, בזמן ההכנה, כמו שקורה בפנקייקים רגילים. אל דאגה, הם עדיין יצאו תפוחים ואווריריים. 
• יש הרבה ניסוי וטעיה בהכנת פנקייקים, כיוון שחום המחבת משפיע מאוד על התוצאה הסופית וכל להבה מתנהגת בצורה שונה. אני ממליצה לעבוד עם להבה נמוכה, כיוון שלהבה גבוהה שורפת את הפנקייק מבחוץ ומשאירה אותו "נא" מבפנים. עשו ניסוי על הפנקייק הראשון, חיתכו אותו באמצע ותראו אם נאפה מספיק מבפנים. אם לא, הנמיכו את הלהבה ונסו שוב.  
• לא ניסיתי, אך נראה לי שאפשר להכין את הפנקייקים גם ללא קקאו, אך אז יראו את החתיכות הקטנות והירוקות של האבוקדו. אם זה לא מפריע לכם, אתם יכולים לנסות. הוסיפו 1/2 כוס קמח נוספת, במקום הקקאו.

גרסה להדפסה