Cup A Joe

איך יכול להיות שלא פרסמתי עד היום מתכון עם קפה?

הרי קפה זה המשקה האהוב עלי ביותר ואהבתי אליו רק הולכת וגוברת עם הזמן.

אבולוציית הקפה שלי הולכת שנים לאחור, לתקופת התיכון.

עד אז, לא אהבתי קפה, אבל בתקופה ההיא התחלנו לשבת בבתי קפה ומה מתבקש להזמין שם? קפה, מן הסתם...

התחלתי בהדרגה.

אני קצת מתביישת לספר, אבל הייתי מזמינה "נס על חלב"...

אני לא יודעת אם עדיין מוכרים את המשקה המזעזע הזה, עם כל "מהפכת הקפה" שחלה בישראל בשנים האחרונות, אבל למי שלא זוכר, מדובר בספל עם חלב מוקצף, עליו שופכים מלמעלה כפית של אבקת "קפה נמס עלית".

מכאן שמו המתבקש – "נס על חלב". וכן, זה גרוע כמו שזה נשמע...

לא מבינה איך שתיתי את הדבר החלבי ומעורר כאב הבטן הזה...

עם הזמן, התחלתי להתרגל לטעמו של הקפה ועברתי לשלב האבולוציוני הבא - נס קפה רגיל.

כאן כבר פיתחתי קצת יותר טעם ועברתי לנס קפה Taster's Choice, במקום האבקה הדלוחה של "עלית".

אז הגיעה תקופת הצבא ואין כמו צה"ל כדי להחמיר את מצבה של מכורת קפה בהתהוות.

ימי השק"מ העליזים, זימנו איתם שלל כוסות קפה "הפוך". אמנם, "הפוך" מהשק"מ זה לא "הפוך" של ארקפה, אבל זה כבר לא ה"נס" של פעם...

ובהתמכרות, כמו בהתמכרות, הגוף מפתח עמידות ודורש קפה חזק יותר.

נס הקפה פינה את מקומו לקפה ממכונה וכיסי הלך והתרוקן, כי את הקפה שלי כבר רכשתי רק בבתי קפה, ורצוי, ביקרים שבהם...

במקביל, הכרתי את בעלי, מכור קפה "כבד" ממני בהרבה.

כמובן שחיים משותפים עם "ג'אנקי" של קפה, החמירו גם אצלי את ההתמכרות.

ואז, לפני כשנתיים וחצי, עברנו דירה וקבלנו מגיסתי ובעלה את מתנת המתנות – מכונת נספרסו!!!

טוב, מכאן כבר "נפלתי חזק"...

התמכרתי כל כך לטעם של "נספרסו", שאני כבר לא מסוגלת יותר לשתות נס קפה בכלל.

גם הקפה שיש כאן בבתי הקפה בגרמניה לא טעים לי. הוא חלבי מידי והקצף אוורירי מידי.

בקיצור - אני ומכונת הנספרסו שלי נקשרנו בקשר שלא ניתן להפר.

אמנם, אני לא "מכורת קפה" במובן המקובל של המילה. אפשר לקרוא לי "מכורת קפה בארון".

אני שותה רק כוס קפה אחת ביום, מקסימום שתיים, אז על פניו, זה לא נשמע כמו מכורה.

אבל אני כמהה לקפה הזה כמו מכור אמיתי ועוד לפני שסיימתי כוס אחת, אני כבר רוצה את הבאה...

כן, מצבי די חמור... אני חושבת שאני זקוקה ל"אינטרוונשן".

אבל עד ה"אינטרוונשן" המתבקש, בואו נדבר על הדבר השני האהוב עלי אחרי קפה והוא...קינוחים עם קפה!

אוי, כמה שקינוחים עם קפה זה טעים...

המרירות הקלה והארומה הנפלאה של הקפה, מוסיפות כמעט לכל קינוח ולאכול קינוח כזה בליווי כוס קפה ליד, זו פשוט ההגדרה שלי לגן עדן עלי אדמות.

אבל השילוב המושלם בעולם (חוץ משוקולד-תפוז, כמובן), הוא שוקולד עם קפה...

כנראה שאני אוהבת פולים...פולי קקאו, פולי קפה, אפילו את פול מקרטני אני אוהבת...

אז חיפשתי קינוח שיתן כבוד לצמד המופלא הזה - שוקולד וקפה.

בלי קשר, יצא לי להכין לאחרונה קרם ברולה שוקולד, שהיה פשוט אלוהי.

בעיני, טעים יותר אפילו מקרם ברולה קלאסי.

השוקולד המריר מאזן מעט את המתיקות של קרם הברולה ויחד עם הסוכר המקורמל והמתפצפץ מלעלה, יוצר קינוח מושלם.

אבל מה יהיה מושלם יותר?

ניחשתם נכון! קרם ברולה שוקולד - קפה!

אז אם אתם מכורים כמוני לשילוב הזה, רוצו מהר להכין.

אל תחששו מהכנת קרם ברולה, רק עקבו במדויק אחרי ההוראות ותראו שזה ממש פשוט להכנה...

ואם שאלתם את עצמכם אם שווה להשקיע ולקנות "ברנר" רק כדי שיהיה איך לשרוף את הסוכר על קרם ברולה, אז התשובה שלי היא – כן!

זה בהחלט לא גאדג'ט המטבח השימושי ביותר, אבל המהות של גאדג'טים היא להיות מגניבים ולא שימושיים, לא?!

אם אתם טיפוסים יותר פרגמטים ממני, אתם יכולים לוותר ה"ברנר" ועל קרמול הסוכר ופשוט לאכול את הקרם כמו שהוא. 

כן, הוא עד כדי כך טעים (אבל אז אל תקראו לזה קרם ברולה, כן?)

קרם ברולה שוקולד- קפה

המתכון לקרם ברולה קלאסי לקוח מהכתבה המעולה של יעל גרטי ל-ynet
גרסת השוקולד- קפה היא שלי

חומרים ל-5 מנות בכלים חסיני חום בנפח 190 מ"ל וקוטר 10 ס"מ או ל-15 מנות בכוסות אספרסו
500 מ"ל (2 מיכלים) שמנת מתוקה 32%
1/2 כפית משחת וניל או תמצית וניל איכותית (אפשר גם תוכן של מקל וניל אמיתי, אך לדעתי לא שווה להשקיע מכיוון שהשוקולד והקפה מאפילים על טעם הוניל)
1 כף נס קפה מגורען
1 כפית ליקר קפה
100 גר' שוקולד מריר 50%, קצוץ דק
4 חלמונים
2 כפות גדושות סוכר
לקירמול: 5 כפות סוכר דמררה (חום בהיר)

הכנה:

1. מחממים תנור ל-160 מעלות ומכינים תבנית מלבנית גדולה עם שוליים גבוהים, מרופדת במגבת (המגבת עוזרת בפיזור אחיד של חום התנור ומניעת בעבוע של המים הרותחים שיהיו בתבנית). שמים בתבנית את הכלים חסיני החום. 
2. שמים את השוקולד המריר הקצוץ בקערה חסינת חום בגודל בינוני.
3. במיקסר עם וו ההקצפה, מקציפים את החלמונים עם סוכר עד לקבלת תערובת בהירה ותפוחה קלות.
4. בסיר בינוני, מחממים את השמנת, הוניל והקפה על אש בינונית - נמוכה, עד לסף רתיחה. כאשר התערובת מתחילה לבעבע בשוליים ולהוציא אדים, מסירים מהאש ומוסיפים את ליקר הקפה.
5. שופכים את השמנת הרותחת על השוקולד הקצוץ ומערבבים היטב.
6. יוצקים את תערובת השמנת על החלמונים, בזרזיף דק וקבוע, תוך הקצפה רצופה במיקסר.
7. מסננים את התערובת דרך מסננת דקה, למניעת גושים.
8. מרתיחים בקומקום כליטר וחצי מים.
9. יוצקים את תערובת השמנת לכלים שבתבנית ומכניסים לתנור. כשהתבנית בתוך התנור, יוצקים בזהירות רבה את המים הרותחים לתוך התבנית, עד 1/2 גובה הכלים, מבלי שהמים יגעו בפני הקרם. אופים במשך כחצי שעה או עד להתקשות הקרם (מטלטלים קלות את אחד הכלים, בעזרת כפפות-תנור, כדי לוודא שהקרם יציב ואינו נוזלי). 
10. מוציאים מן התנור, מחלצים את הכלים מהתבנית ומצננים היטב בטמפרטורת החדר, במשך חצי שעה עד שעה. מעבירים למקרר, לפחות לארבע שעות, רצוי למשך הלילה. 
11. לפני ההגשה: זורים כף סוכר חום דמררה על כל קערית קרם. שורפים את הסוכר בעזרת ברנר, עד לקבלת מראה שרוף-קרמלי. מגישים מיד.

הערות:

• אם זו הפעם הראשונה שאתם מכינים קרם ברולה, ממליצה בחום לקרוא את הכתבה הנ"ל של יעל גרטי - מדריך מפורט ושימושי ביותר להכנת קרם ברולה. 
• אל תאמינו למתכונים שאומרים שאפשר לשרוף את הסוכר תחת גריל התנור במקום בעזרת ברנר. מנסיוני, זה מחמם את קרם הברולה ולא שורף מספיק יפה את הסוכר. כדאי להשקיע בברנר או לוותר בכלל על שריפת הסוכר.
• אל תזרקו את החלבונים שנשארו לכם. אפשר להקפיא אותם בשקית אטומה ולהפשיר לילה במקרר לפני השימוש. לאחרונה מצאתי מתכון לעוגת שקדים מעולה של קרין גורן,  שמנצלת היטב חלבונים מיותרים. הנה כאן. 
• ניתן לשמור את הקרם (ללא הסוכר) עד שבוע במקרר, מכוסה היטב. 

גרסה להדפסה

Spargelzeit!

לקראת סוף אפריל - תחילת מאי, מתחילה בגרמניה עונת ה-Spargel. 

מה זה Spargel, אתם שואלים?

ובכן, שפרגל זה פשוט אספרגוס, אבל בגרמניה הירק הזה מקבל מעמד אצולה של ממש.

בגרמניה יש שני סוגים של אספרגוס:

האספרגוס הירוק שאנחנו מכירים מהארץ

והאספרגוס הלבן שאינו גדל במחוזותינו וניתן להשיגו בארץ בעיקר בגרסה המשומרת (והלא טעימה, לעניות דעתי).
עובדה מעניינת היא, שלמעשה, מדובר באותו הירק בדיוק, אך שיטת הגידול שונה.
את האספרגוס הלבן מגדלים מתחת לפני האדמה, מכוסה ביריעות פלסטיק כהות.
בכל יום, מכסים אותו באדמה כדי למנוע ממנו לבצבץ החוצה, לייצר כלורופיל ולהפוך לירוק.
האספרגוס הירוק, הוא בעצם אותו ירק, רק כזה הגדל באוויר הפתוח 
(ותודה לכתבה המעניינת של יעל גרטי במדור האוכל ynet).
מכיוון שהאספרגוס הלבן מורכב יותר לגידול מאחיו הירוק, הוא גם עולה בהתאם - בערך פי 2...

האספרגוס הלבן נראה כך:

והגרמנים פשוט מטורפים עליו!

אני חיה כבר כמעט שנתיים בגרמניה וטרם הצלחתי להבין את הטירוף סביב האספרגוס ומה מבדיל אותו משאר הירקות. 

ייתכן שהעונה הקצרה שלו וכן העובדה שהוא תוצרת מקומית (הם "חולים" פה על תוצרת מקומית), יוצרים את ההמולה סביבו.

וכשהגרמנים מטורפים על משהו, הם לוקחים את זה לאקסטרים.

במשך העונה, שנקראת Spargelzeit ומתחילה כאמור לקראת סוף אפריל עד ה-24 ביוני, לא תראו בגרמניה פינה שלא נמכר בה אספרגוס.

אם אתם בסביבה כפרית, תוכלו לרכוש אותו בדוכנים בשולי הדרך, ישירות מהחקלאים.

אם אתם עירוניים, תוכלו כמובן למצוא אותו בסופר, אבל זה לא נחשב באמת...

עדיף שתקנו אותו בדוכנים יעודיים, המוצבים בקניונים.
שם יקלפו לכם אותו בקולפן חשמלי מיוחד ויארזו לכם לדרך.

ובכלל, יש לירק הזה אינספור גאדג'טים למטבח, המיועדים רק לו.

לדוגמא: 

סיר צר וגבוה לבישול גבעולי האספרגוס בעמידה (נראה קצת כמו סיר לפסטה, אך צר יותר)

מלקחיים מיוחדים לשלייתו מהמים הרותחים בהם הוא נחלט

קולפן לקילוף הגבעולים (מה רע בקולפן ירקות רגיל? רק הגרמנים יודעים...)

מגש מיוחד להגשת האספרגוס ועוד כהנה וכהנה...

לא מאמינים? הכנסו לאתר הזה וגלו את נפלאות כלי המטבח של האספרגוס הלבן...

ואם חשבתם שכאן זה נגמר, לא ולא!

כל מסעדה שמכבדת את עצמה, מציעה תפריט מיוחד של מנות על טהרת האספרגוס - 

מהמנה הראשונה ועד לקינוח...

כן! יש קינוחים עם אספרגוס לבן ואל תשאלו אותי איך הם כי לא היה לי את האומץ לנסות, אפילו לא לטובת הבלוג...גם לי יש גבולות...

אפילו בסניף המקומי של איקאה, טעמתי אספרגוס לבן ברוטב הולנדז (היה דוחה, תודה ששאלתם...)

כיאה לירק אציל, האספרגוס הלבן הוא ירק מפונק למדי.

הוא מאבד מטריותו ומתחיל בתהליך ריקבון במהירות שיא.

מספר לא מבוטל של פעמים, ראיתי בסופר צרורות אספרגוס לבן שכבר פשט בהם העובש בתחתית הגבעול (אכן לא יאומן שמעזים למכור סחורה כזאת, אבל זה קורה)

אז אם אתם בעניין, חשוב לבחור אספרגוס שנראה רענן וטרי:

צבעו צריך להיות כמה שיותר לבן (ככל שהוא מתיישן, הוא הופך לצהבהב יותר)

וגבעוליו צריכים להיות מוצקים (כשהוא מתחיל להרקיב, הגבעול נהיה מעט רירי ולעיתים, כאמור, יש גם עובש...בעעעככסס)

לאחר הקנייה, מומלץ לבשל אותו עוד באותו היום. מקסימום למחרת. 

אם תתייחסו אליו יפה, הוא יתנהג אליכם יפה בחזרה...

הדרך המסורתית והבסיסית ביותר לאכול אותו היא בליווי רוטב הולנדז, לאחר שעבר חליטה במים רותחים.

לרוב, הוא יהיה מלווה גם בשינקן ובתפוחי אדמה מבושלים (בכל זאת גרמנים, חייבים איזה תפוח אדמה קטן לנפש...)

אבל יוצרים ממנו עוד שלל מנות ויש לא מעט ספרי בישול המוקדשים רק לו.

ועכשיו יש לי וידוי קטן - 

אני אגיד אותו ממש בשקט ובבקשה אל תספרו לאף גרמני שאני מכירה...

אני לא אוהבת אספרגוס לבן...

זה לא שאני ממש שונאת, אבל בהחלט לא מבינה את ההמולה סביבו.

אני יודעת שאני בעמדת מיעוט. אפילו ההורים שלי ואחותי שקוראים את זה עכשיו, שוקלים ברגעים אלו לנדות אותי מהמשפחה.

אבל אין מה לעשות, זאת האמת שלי ואיתה אנצח!

לעומת זאת, את האספרגוס הירוק אני דווקא אוהבת. מאוד. 

ומכיוון שממילא קשה להשיג בישראל אספרגוס לבן, החלטתי לתת לכם מתכון עם אספרגוס ירוק. 

האמת, בעיני אספרגוס הכי טעים בפשטותו - חלוט או בתנור, עם חמאה ולימון ותו לא, 

אבל חיפשתי משהו שיהיה קצת יותר מיוחד ועדיין מקומי-גרמני, אז החלטתי להכין Flammkuchen.

Flammkuchen הוא מאפה גרמני מסורתי שמקורו באלזס (שם הוא נקרא Tarte flambée). 

מדובר בבצק המרודד דק מאוד, לצורת מלבן או עיגול, ועליו מפזרים קרם פרש או שמנת חמוצה וכל תוספת שרוצים (בגרסה האלזסית הקלאסית - בצל ובייקון). 

את הבצק אופים בתנור לבנים בחום גבוה מאוד.

מעין פיצה דקה, ללא רוטב עגבניות ומוצרלה, אם תרצו...

הגרמנים משוגעים על הפלאמקוכן ותוכלו למצוא אותו בכל יריד ברחבי המדינה, מהדרום עד הצפון.

אני החלטתי להכין את המאפה המקומי הזה עם הכוכב התורן - האספרגוס.

הוספתי גם פטריות ובצל סגול וקצת גבינת ריקוטה.

אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל יצא יותר טעים מכל פלאמקוכן שאכלתי פה בירידים.

שוב, אל תספרו בבקשה לגרמנים...
Spargelzeit שמח לכולם!

נ.ב.

נתקלתי בשיטוטי ברחבי הרשת בהסבר נחמד כיצד לאפסן אספרגוס כדי להאריך את חיי המדף שלו - הנה כאן.

Flammkuchen עם אספרגוס, פטריות, בצל וריקוטה

הבצק לקוח מהמתכון הזה, מהבלוג של Kristin Buesing (גרמניה שחיה באוסטרליה), עם שינויים שלי

חומרים למאפה בגודל תבנית תנור (מספיק ל-3-4 אנשים):
לבצק:
2 כפיות (7 גר') שמרים יבשים
קורט סוכר
1 כוס (250 מ"ל) מים פושרים
1/2 2 כוסות (350 גר') קמח לבן רגיל
1/3 כוס גדושה (50 גר') קמח כוסמין מלא או קמח מלא רגיל
1/2 כפית מלח
3 כפות שמן קנולה
לתוספות:
1 בצל סגול גדול, חצוי וחתוך לפרוסות דקות
6 פטריות שמפניון גדולות, חתוכות לפרוסות
כ-20 גבעולי אספרגוס – ה-1/3 העליון בלבד (ראו ב"הערות" מה לעשות עם הגבעולים שנשארו)
כ-60 גר' גבינת ריקוטה
1 כף שמן קנולה
25 גר' חמאה
מלח ופלפל שחור גרוס
לרוטב:
100 גר' קרם פרש או שמנת חמוצה עם אחוזי שומן גבוהים (לא לייט) (ראו ב"הערות" איך להכין קרם פרש בבית)
1 שן שום כתושה
מלח ופלפל שחור גרוס

הכנה:
לבצק:

1. שמים בקערה קטנה את המים, השמרים היבשים והסוכר, מערבבים עד שהשמרים נמסים ומניחים בצד ל-5 דק'.
2. בקערת המיקסר עם וו הלישה, שמים את שני סוגי הקמח והמלח ומערבבים. יוצרים גומה במרכז הקמח ושופכים אליה את השמרים ואת השמן.
3. לשים במהירות בינונית כ-10 דק', עד שמתקבל בצק חלק ואלסטי.
4. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומשמנים מעט גם את חלקו העליון. מכסים בניילון נצמד ושמים במקום חמים לתפיחה, עד שהבצק מכפיל את נפחו (כ-45 דק' עד שעה). 

בינתיים מכינים את התוספות:

1. שמים במחבת את כף השמן עם החמאה, מחממים על להבה בינונית-גבוהה. מוסיפים את פרוסות הבצל ומטגנים כדקה, עד שמתחיל להזהיב אך לא להשחים. מוסיפים את האספרגוס ומטגנים כ-2 דק' נוספות. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עוד 2 דק' עד שהן מתחילות להתרכך. מתבלים במלח ופלפל שחור ומורידים מהאש. נותנים לירקות להצטנן לטמפ' החדר.

לרוטב:

1. מערבבים בקערה קטנה את קרם הפרש / השמנת החמוצה עם שן השום הכתושה ומתבלים במלח ופלפל שחור. 

להרכבה:

1. מחממים תנור, על תוכנית הטורבו, ל-220 מעלות. משאירים את תבנית התנור בפנים, כדי שגם היא תתחמם (אם יש לכם אבן שמוט להכנת פיצה, מומלץ לחמם אותה במקום את תבנית התנור).
2. פורסים נייר אפייה על משטח העבודה ומקמחים אותו קלות. מעבירים את הבצק אל נייר האפייה וחובטים בו מעט, להוצאת האוויר. מרדדים את הבצק דק, כך שיכסה באופן אחיד את כל נייר האפייה. חותכים את שולי הבצק שחרגו מחוץ לגודל נייר האפייה. 
3. מורחים את רוטב קרם הפרש / השמנת החמוצה על הבצק המרודד, בשכבה אחידה ודקה. 
4. מפזרים מעל את כל הירקות (לא להשתמש בנוזלים שהפרישו הירקות, כדי שלא ירטיבו את הבצק).
5. מפזרים על הבצק באופן חופשי, כפיות שטוחות של גבינת ריקוטה.
6. שמים את נייר האפייה שעליו הבצק על תבנית תנור הפוכה או קרש חיתוך גדול, כדי שיהיה קל להעביר אותו לתבנית שבתנור.
7. מרימים את תבנית התנור או קרש החיתוך שעליו נייר האפייה ו"מגלישים" את נייר האפייה עם הבצק אל התבנית שבתוך התנור.
8. אופים כ-15 דק', עד שהבצק משחים ונהיה "קריספי" (אפשר לאפות כמה דקות יותר, אם אתם אוהבים בצק קצת חרוך). חותכים ומגישים מיד. ניתן גם להקפיא את השאריות.

הערות:

1. רוצים להכין קרם פרש ביתי? כל מה שאתם צריכים זה רק שמנת מתוקה וריוויון. הכנסו לבלוג "לימון וג'ינג'ר" ולמדו איך עושים את זה.
2. נשארו לכם גבעולי האספרגוס וחבל לכם לזרוק? הרתיחו מים עם מלח, חלטו את גבעולי האספרגוס לכמה דקות. סננו את המים והרי לכם "ציר" אספרגוס שישפר את טעמו של אורז, ריזוטו וגם מרק. את הגבעולים עצמם ניתן לשלב בפסטה, ריזוטו, סלטים, כתוספת לבשר או דגים ואפילו סתם בחביתה. 

השליש העליון של גבעולי האספרגוס

גרסה להדפסה

שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה כּוֹרְעָה בָּרוּחַ

יש לי ווידוי - אני אוהבת שירי ארץ ישראל...

אני יודעת שזה די חנוני מצידי, אבל מה לעשות, על זה גדלתי.

כשרוב הילדים שרו "עוגה, עוגה", אמא שלי לימדה אותי את "הוא לא ידע את שמה". 

כשרוב הילדים הכירו, מקסימום, את "מאה שירים ראשונים", אני ידעתי בעל פה את "אלף זמר ועוד זמר".

עברו השנים ובשבתות, הייתי מאלצת את בעלי, למורת רוחו הגלויה, להאזין ל"שבת עברית" ב- FM 103 . 

אפילו באוניברסיטה, לקחתי קורס על שירי הלהקות הצבאיות.

איזה קורס אדיר זה היה! 

בכל שיעור, היינו לומדים שיר אחר של להקה צבאית ושרים אותו יחד עם המרצה, שליווה בפסנתר.

בתום הקורס, כל סטודנט התבקש לתת הרצאה של 10 דקות על כל נושא שיבחר שקשור ללהקות הצבאיות. 

היה פשוט תענוג...

אחד הקורסים הטובים שהיו לי באוניברסיטה, אם לא ה...

אז מה אני אוהבת כל כך בשירים האלו?
כנראה שאת התום שלהם.

אף אחד כבר לא כותב היום על אהבת המולדת, על עבודת האדמה, על אחוות גיבורים בשדה הקרב...

מספיק לחזור ל"שיר הסלפי" מהפסטיגל האחרון, כדי להבין כמה השתנינו כפרטים וכחברה (וסליחה שאני נשמעת כמו סבתא בת 80...).

ולמה אני מספרת לכם על כל זה?

כי כשהכריזו שחומר הגלם החודשי בפרויקט "כחומר ביד הבלוגר", הוא שיבולת שועל, מיד חזרו אלי כל השירים שאני אוהבת:

"שיבולת בשדה", "ים השיבולים שמסביב", "מלאו אסמינו בר" ועוד רבים וטובים.

בנוסף, חג שבועות כבר בפתח והוא, כידוע, חג הקציר. 

אז החלטתי להכין משיבולת השועל לחם, שילך נהדר עם כל הגבינות שמגישים בשבועות.

מהבלוג הזה למדתי, שיש לחם צרפתי בשם Pain d’Epi שצורת החיתוך שלו, יוצרת צורה מקסימה של שיבולת, אז למה לא להכין לחם משיבולת שועל בצורת שיבולת?!

ולאור אהבתי לשירים על שיבולים, למה להכין שיבולת אחת אם אפשר להכין הרבה שיבולים?

טו מייק אה לונג סטורי שורט, השיבולת הפכה לשיבולים והלחם הפך ללחמניות.

אני חושבת שהלחמניות הללו יהיו תוספת מבורכת לשולחן החג שלכם.

הן טעימות בטירוף, חגיגיות, וכיף נורא להכין אותן. מי צריך יותר? 
חג קציר שמח לכולם!

ולא שכחתי - הבלוגרים הנפלאים הכינו דברים מהממים עם שיבולת שועל, לא תכנסו לראות?

ונסיים בשיר המקסים "שיבולת בשדה" בביצוע מקסים לא פחות של גלי עטרי.

לחמניות שיבולת שועל בצורת שיבולים

הלחם עצמו לקוח מהמתכון הזה, מתוך המגזין Taste of Home. 

הטכניקה של יצירת צורת השיבולת נלקחה מכאן.

חומרים ל- 12 לחמניות:

1 כוס שיבולת שועל שלמה (לא אינסטנט)

1 כוס מים רותחים

7 גר' שמרים יבשים

1/3 כוס מים פושרים

1/2 כוס סירופ מייפל אמיתי

2 כפות שמן קנולה

1/2 1 כפיות מלח

1/2 3 עד 4 כוסות קמח לבן רגיל

לציפוי:

1 חלבון ביצה, טרוף קלות

אופציה: כ-2 כפות שיבולת שועל שלמה

הכנה:

1. שמים את שיבולת השועל בקערת מעבד המזון עם להב המתכת וטוחנים אותה עד שהיא גרוסה דק.
2. מעבירים לקערה ומוסיפים את כוס המים הרותחים. מניחים בצד לכ-25 דק', עד שהתערובת פושרת לגמרי (43-46 מעלות, אם אתם רוצים להיות ממש מדוייקים).
3. בקערת המיקסר עם וו הלישה, שמים את 1/3 כוס המים הפושרים ואת השמרים ומערבבים מעט, עד שהשמרים נמסים אל תוך המים.
4. מוסיפים את סירופ המייפל, השמן, המלח ו-2 כוסות מהקמח. מערבלים עד שהתערובת אחידה.
5. מוסיפים את יתרת הקמח (1/2 1 כוסות) ומערבלים במהירות בינונית כ-8 דקות, עד שנוצר בצק חלק ואלסטי. אם הבצק דביק מידי, מוסיפים עוד 1/2 כוס קמח. 
6. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומשמנים מעט את חלקו העליון (אני משתמשת בספריי שמן, אפשר גם בנייר סופג טבול במעט שמן). 
7. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים במקום חמים, עד שהבצק מכפיל את נפחו (כשעה – שעה וחצי). 
8. חובטים בבצק מעט, כדי להוציא ממנו את האוויר. מעבירים למשטח מקומח קלות וחותכים ל-12 כדורים, פחות או יותר באותו גודל. מגלגלים כל כדור לגליל באורך כ-14 ס"מ.
9. מכסים את הגלילים במגבת ומתפיחים שוב כ-30-40 דק'. 
10. מעבירים את הגלילים ל-2 תבניות מרופדות בנייר אפייה (6 גלילים בכל תבנית). בעזרת מספריים גדולים וחדים, גוזרים כל גליל לצורת שיבולת – הנה תמונות ממחישות: 

סליחה על התמונות המחרידות, אבל נראה לי שהן ממחישות

      הסבר מפורט עוד יותר אפשר למצוא כאן.

11. מברישים כל לחמניה במעט חלבון ביצה. אם רוצים, מפזרים מעל שיבולת שועל שלמה (קצת מטשטש את צורת       השיבולת, אבל מאוד טעים). 

12. אופים כ-20-25 דק', עד להלחמניות הופכות שחומות. מוציאים מהתנור ומצננים. 

הערות:

• אם לא בא לכם להכין לחמניות, אפשר בהחלט לאפות כלחם. גלגלו את הבצק לגליל ארוך אחד וגזרו את צורת השיבולת על פי אותה טכניקה. זמן האפיה יתארך ל-30-35 דק'. 
• המייפל מוסיף מאוד ללחמניות ולכן אני מציעה לא להתפשר ולרכוש סירופ מייפל אמיתי. עם זאת, אמנם לא ניסיתי, אך ייתכן שגם דבש יעבוד. כדאי למהול אותו במעט מים פושרים, כדי להגיע למידת הנוזליות של סירופ מייפל.

גרסה להדפסה 

לפני...

אחרי...

לפני שחוסלו במהלך פיקניק בחיק הטבע

שח - מט

לפני שנים רבות (מאוד), אני חושבת שהייתי אז בכיתה יא', היה לחברה שלי יום הולדת.

התחשק לי להכין לה עוגה מיוחדת.

היה לי ספר בישול בשם "שוקולד!" של פיי לוי (אפשר להשיג אותו היום רק באתרי ספרים יד שניה. ממש פריט לאספנים יש לי בידיים...) ובו הופיעה עוגת השחמט הזאת : 

מתוך הספר "שוקולד!" של פיי לוי

מתחת לכותרת נכתב בזו הלשון: "עוגה זו היא תמיד כחידה בעיני האורחים אך הטכניקה המיוחדת קלה למדי..."

מממ...חידה בעיני האורחים...זה נשמע לי כמו עוגה ששווה להכין...

ואכן, הכנתי את עוגת השחמט והיא, אכן, היתה חידה עבור כל מי שראה אותה.

ראיתי כי טוב והחלטתי להמשיך ב"מתיחה". 

הצהרתי קבל עם ועדה שאסכים לגלות את טכניקת ההכנה רק אם יצליחו לנחש אותה.

הניחושים החלו ואף אחד לא הצליח לפתור את החידה!

מכיוון שהדבר שעשע אותי מאוד, המשכתי לסרב בכל תוקף לגלות את הסוד, עד אשר יקום האחד שינחש נכונה.

וכך עברו להן השנים וזיכרון עוגת השחמט המיתולוגית, היה צף ועולה מידי פעם בקרב חברי, ושוב גל של ניחושים ושוב עלו כולם בתוהו (מזכירה לכם שזה היה טרום ימי האינטרנט...)

עד שיום אחד, ערכתי מפגש חברים בביתי ואחת החברות החלה לעלעל בשלל ספרי הבישול שהיו לאמי במטבח. 

עלעלה ועלעלה (איזו מילה נוראית זאת לעלעל!) ולפתע אני מבחינה שהיא מגיעה לאותו ספר מדובר של הגברת פיי לוי...

לבי הלם בחוזקה...האם סוף סוף יתגלה סודי???

הסתכלתי מהצד על חברתי ולא אמרתי דבר...

ואז ראיתי איך באחת, משתנה הבעת פניה, והיא החלה לנופף בספר ולצעוק בהתרגשות: "עוגת השחמט!!! עוגת השחמט!!!"

כולם עזבו מיד את עיסוקיהם ורצו לראות את העוגה וכך נפתרה התעלומה לאחר שנים לא מועטות...

מאז היא נשכחה קצת מלב.

מידי פעם, כשהייתי מדפדפת (החלטתי לזנוח את המילה מעלעלת) בספר השוקולד, הייתי חולפת על פניה ומביטה בה בחיבה, אך מעולם לא הכנתי אותה מאז אותו יום הולדת.

עברו להן שנים רבות מאז התגלה סודי ואז, באחד הפוסטים שפרסמתי בבלוג, כתב חברי הטוב א': "עדיין מחכים למתכון עוגת השחמט".

ומכיוון שאני אחת שמרימה את הכפפה, כאשר זורקים לה אותה, חיכיתי להזדמנות הנכונה וזו לא איחרה לבוא...

א', חברי האהוב, מתחתן!!!

ואיזו עוגת חתונה אוכל לתת לו ולבן זוגו, אם לא את עוגת השחמט האגדית?!

אך מכיוון שעלי לטוס ללונדון לכבוד המאורע, לא אוכל להביא את העוגה במו ידי ולכן אני מנצלת את הבלוג שלי, כדי להעניק להם עוגת חתונה וירטואלית...

אז א' ו-ק' האהובים, אני מאחלת לכם חיים מאושרים יחד ואת כל הטוב שיש לעולם הזה לתת!

מחכה בקוצר רוח לחתונה שלכם ומקווה שהצלחתי "לסגור מעגל" עם העוגה הזאת...

ובעצם, כשחושבים על זה, גם אתם קצת עוגת שחמט בעצמכם:

האחד לבן, השני שחום

מיזוג שני עולמות ותרבויות, שמשלימים זה את זה - כמו ש"מט" משלים "שח".

אכן "סגירת מעגל"...

וקצת על העוגה -  

המתכון המקורי אמנם נראה מאוד יפה, אך העוגה עצמה לא היתה טעימה במיוחד, קצת "חנק".

החלטתי לשמור על טכניקת ההכנה, אך לשנות את המתכון.

העוגה עצמה היא עוגה בחושה ופשוטה להכנה.

כפי שהובטח בספר, גם טכניקת ההכנה קלה למדי.

כן, אני יודעת שטרם גיליתי לכם מה הטכניקה...אתם חושבים שאמכור לכם סוד של שנים, כל כך בזול? תאלצו לקרוא את המתכון... 
#צוחקת לעצמי צחוק מרושע

מה שיותר מורכב, או לפחות הרבה עבודה, הוא שצריך להכין 3 עוגות נפרדות ואז להרכיב אותן יחד.

לשם כך, יהיה הכי יעיל להצטייד מראש ב-3 תבניות בקוטר 26 ס"מ (לא ניסיתי, אבל מניחה שגם תבניות חד פעמיות יעשו את העבודה...),
אז זה הזמן לגייס את המשפחה / חברים / שכנים, שיתרמו לכם 2 תבניות נוספות, כי אחת בטח יש לכם...

אם אתם לא מצליחים להשיג תבניות, אפשר לעשות את שלוש העוגות באותה תבנית.
זה מה שאני עשיתי לאחר שגליתי שיש לי 2 תבניות 26 ס"מ שאינן בדיוק באותו גודל (כמה מוזר...) וכבר היה מאוחר מידי לנסות להשיג תבניות אחרות...
במקרה כזה, תאלצו לחכות בכל פעם, ששכבת העוגה תצטנן מעט, לחלץ אותה מהתבנית, לנקות את התבנית ולרפדה מחדש בנייר אפייה ולהמשיך לשכבה הבאה.
זה בהחלט ניג'וס, אך מניסיון, זה אפשרי ואפילו לקח פחות זמן ממה שצפיתי...

אז אחרי כל כך הרבה דיבורים על עוגה אחת, קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות...

עוגת השחמט, הדור הבא ...

עוגת שחמט

המתכון לעוגה הלבנה לקוח מהבלוג Add a pinch, עם שינויים שלי.
טכניקת ההכנה וציפוי השוקולד לקוחים מהמתכון לעוגת שחמט מהספר "שוקולד!" של פיי לוי

חומרים לעוגה בקוטר 26 ס"מ:
לעוגה:
לבלילה הלבנה:
240 גר' חמאה בטמפ' החדר, חתוכה לקוביות
1/2 כוס שמן קנולה
1/4 2 כוסות סוכר
5 ביצים, בטמפ' החדר
3 כוסות קמח לבן רגיל
2 כפיות אבקת אפייה
1/4 כפית מלח
1 כוס ריוויון
1 כפית תמצית וניל איכותית או מחית וניל

לבלילה החומה:
100 גר' שוקולד מריר, קצוץ
1 כפית אבקת קקאו

לציפוי:
400 גר' שוקולד מריר, קצוץ דק
1 כוס שמנת מתוקה לקצפת (250 מ"ל)
200 גר' חמאה בטמפ' החדר, חתוכה לקוביות

ציוד דרוש:
3 תבניות בקוטר 26 ס"מ (אפשר גם אחת, אבל יוצר יותר עבודה)
3 ניירות אפייה לתבניות + 1 נוסף לשים מתחת לעוגה בזמן הקישוט
מחוגה – לשרטוט עיגולים
2 שקיות זילוף + 2 צנתרים גדולים חלקים (קוטר 2 ס"מ) – לעוגה
1 שקית זילוף + צנתר כוכב – לציפוי (לא חובה!) 
רשת צינון (אם יש יותר מאחת, מה טוב, אך לא חובה)
מעמד לעוגה – עוזר בעת הקישוט, אך לא חובה

הכנה:
הכנות מקדימות:

1. לוקחים 3 ניירות אפייה ומשרטטים על הצד הלא מבריק של כל נייר, עיגול בקוטר 26 ס"מ (קוטר תבנית האפייה). גוזרים מניירות האפיה את שלושת העיגולים.
2. בעזרת מחוגה, מסמנים 4 עיגולים נוספים, אחד בתוך השני, בקוטר 6 ס"מ, 11 ס"מ, 16 ס"מ ו-21 ס"מ. טיפ - במקום לשרטט עם מחוגה שלוש פעמים, אפשר להעתיק את השרטוט מהנייר הראשון ע"י הנחת ניירות האפייה הנוספים מעליו. שרטטו את העיגולים עם טוש פרמננט על מנת שהשרטוט יראה היטב גם כשתניחו את נייר האפייה עם הסימון כלפי מטה.
3. משמנים את התחתית והדפנות של 3 תבניות בקוטר 26 ס"מ ומרפדים אותן בעיגולי הנייר, כשהסימון של העיגולים כלפי מטה. משמנים קלות גם את חלקם העליון של עיגולי הנייר. 
4. מכינים 2 שקיות זילוף גדולות עם צנתרים חלקים גדולים בקוטר 2 ס"מ (אפשר גם לוותר על הצנתרים ופשוט לגזור את קצה שקית הזילוף, כך שיווצר פתח בגודל של 2 ס"מ). 
5. מחממים תנור לחום בינוני – 180 מעלות. 

לעוגה:

1. בקערת המיקסר עם וו הבלון, מקציפים את החמאה והשמן עד קבלת תערובת קרמית ואחידה.
2. מוסיפים לאט את הסוכר, כוס אחר כוס. יש לוודא שהסוכר התערבב היטב, לפני שמוסיפים את הכוס הבאה. 
3. מוסיפים את הביצים בזו אחר זו, מוודאים שכל ביצה התערבבה היטב, לפני שמוסיפים את הבאה. מידי פעם, מגרדים את דפנות הקערה בעזרת מרית.
4. בקערה נפרדת, מנפים את הקמח עם אבקת האפייה והמלח.
5. בקערה קטנה נוספת, מערבבים יחד את הריוויון עם תמצית הווניל. 
6. אל תערובת החמאה שבמיקסר, מוסיפים לסירוגין, בפעמיים - שלוש, את החומרים היבשים ואת הנוזלים, כאשר מתחילים ומסיימים בחומרים היבשים. מערבלים רק עד קבלת תערובת אחידה (אנא המנעו מערבול יתר). 
7. מפרישים לקערה נפרדת, 5 כוסות מבלילת העוגה הלבנה. 
8. שמים את השוקולד הקצוץ בקערה חסינת אש וממיסים בזהירות במיקרוגל. מוסיפים את כפית הקקאו ומערבבים. מצננים מעט.
9. שופכים את השוקולד המומס לקערה אליה הפרשנו את הבלילה הלבנה. מערבבים עד שהתערובת משנה את צבעה לחום.
10. בעזרת מרית, מעבירים את הבלילה הלבנה לשקית זילוף. בעזרת מרית נוספת, מעבירים את הבלילה החומה לשקית זילוף שניה. 
11. בתבנית הראשונה - מזלפים עיגול חיצוני לבן לפי הסימון על נייר האפייה. אחריו מזלפים עיגול חום, שוב לבן, חום, ולבסוף לבן (בסה"כ – 3 עיגולים לבנים ו-2 חומים). חוזרים על אותה פעולה בתבנית השנייה. בתבנית השלישית הופכים את הסדר – מתחילים בעיגול חיצוני חום ומסיימים בעיגול חום (בסה"כ – 3 עיגולים חומים ו-2 לבנים). אם נותרו רווחים ריקים בין העיגולים, ממלאים במעט תערובת בצבע המתאים. 
12. אופים כל שכבה כ-16-18 דק', עד שהבלילה יציבה וקיסם שמוחדר לעוגה יוצא יבש. מוציאים מהתנור ומצננים כמה דקות. הופכים על רשת צינון ומקלפים את נייר האפייה. כך אופים את 3 השכבות (יוצאות שכבות דקות יחסית). 

עיגול חיצוני לבן

עיגול חיצוני חום

לציפוי:

1. שמים בסיר קטן על אש קטנה את השוקולד הקצוץ ואת השמנת המתוקה וממיסים בעדינות תוך כדי ערבוב במטרפה, עד שהשוקולד נמס לגמרי ואין גושים. מצננים בצד כ-10 דק'.
2. בקערת המיקסר עם וו הבלון, מקציפים את החמאה לתערובת קרמית. 
3. מוסיפים בהדרגה את השוקולד המומס אל החמאה ומקציפים לקרם חלק. בשלב זה הקרם די נוזלי וקל למרוח אותו על שכבות העוגה. 

להרכבה:

1. מניחים על מעמד העוגה, כמה רצועות של נייר אפייה. בזמן ציפוי העוגה, הקרם ילכלך את רצועות הנייר ובתום מלאכת הציפוי, נוכל להסיר את הרצועות ומעמד העוגה יישאר נקי. אם אין לכם מעמד לעוגה, אפשר לשים את העוגה על קערה הפוכה וכך לצפות אותה. 
2. שמים על רצועות הנייר את שכבת העוגה הראשונה עם העיגול החיצוני הלבן. מומלץ לא להרים את שכבת העוגה בידיים, מכיוון שהיא דקה ועלולה להשבר, אלא להחליק אותה בעדינות מרשת הצינון אל מעמד העוגה. אם בכל זאת נשבר מעט, לא נורא! חברו את החלקים זה לזה ליצירת שכבה אחידה. ציפוי השוקולד כבר יכסה את הפגמים ולא יראו אותם. 
3. מורחים את שכבת העוגה בשכבה אחידה של ציפוי שוקולד ומיישרים בעזרת מרית.
4. מניחים מעליה בצורה מדוייקת, את שכבת העוגה השניה עם העיגול החיצוני החום. מורחים שוב בציפוי שוקולד.
5. מניחים מעל את השכבה השלישית עם העיגול החיצוני הלבן. מורחים את כל העוגה בשארית הציפוי. מומלץ לסובב את מעמד העוגה תוך כדי מריחת הציפוי על השוליים, ליצירת ציפוי אחיד.
6. אם רוצים לזלף קישוטים על העוגה, מעבירים את הציפוי שנותר לקערה קטנה ושמים במקפיא לכמה דקות עד שהציפוי מתקשה מעט ונוח לזילוף. מעבירים לשקית זילוף עם צנתר כוכב (או כל צנתר אחר שרוצים) ומקשטים. מסירים את רצועות הנייר שהתלכלכו מהציפוי וזורקים לפח. 
7. שומרים במקרר עד ההגשה. לפני ההגשה מומלץ לשים את העוגה כחצי שעה מחוץ למקרר. היא טעימה ועסיסית יותר כאשר היא קרובה לטמפ' החדר. 

הערות:

• משאריות הבלילה שנשארה לכם, אפשר לאפות עוגת שיש קטנה ולצפות אותה בציפוי שנשאר. באופן כללי, אפשר להכין את העוגה הזו כעוגת שיש אחת, אם אין כוח להכין את כל השכבות. 
• ממליצה לא להמיר את הריוויון שבעוגה בתחליפים אחרים כמו חלב או יוגורט. הרוויון נותן עסיסיות מיוחדת לעוגות בחושות ולכן שווה לקנות אותו במיוחד. 

 גרסה להדפסה 

עוף במבה

שמתם לב שהבלוג קיים כבר למעלה משנה ועד היום לא פורסם בו אף מתכון עם בשר?

טוב, היה מתכון אחד עם נקניקיות, אבל כולנו יודעים שזה לא באמת בשר, נכון?

כבר כתבתי כאן, על יחסי המורכבים עם בשר, אך בפועל, אינני צמחונית.

למעשה, אני אוכלת בשר כמעט כל יום, אז איך זה שלא היה כאן עד היום שום מתכון עם בשר?

הסיבה לכך היא שאני לא אוהבת להכין בשר.

אני אמנם עושה את זה כל הזמן, אבל אני לא אוהבת לעשות את זה.

סוגי הבשר היחידים שיש לי בבית הם חזה עוף ובשר בקר טחון.

לעיתים נדירות אני קונה גם בשר בקר לגולש וזהו.

למעשה, גם בעלי וגם אני איננו חובבי בשר גדולים.

הוא לא אוהב עוף "בצורה של עוף", מה שמשאיר אותנו עם חזה עוף בלבד.

אני לא אוהבת בקר "בצורה של בקר", מה שמשאיר אותנו עם בשר טחון בלבד.

בקיצור, בתחום הבשר, היצירתיות בבית שלנו לא חוגגת.

ועם כל זאת, אני בכל זאת משתדלת לגוון ולמצוא מתכונים חדשים, כדי שלא ישעמם לנו וגם כדי לחשוף את הבת שלי (שבינתיים מסתמנת כקרניבורית לא קטנה),
לעוד טעמים חוץ משניצלים ובולונז...

אז לפני כמה שבועות, נוצר מצב שבו הייתה לי פחית חלב קוקוס בבית שחיכתה שמישהו (כלומר אני), אעשה איתה משהו.

במקרה, היתה לי גם משחת קארי אדומה שהתחילה לחשב את קיצה לאחור.

נזכרתי במתכון מצוין מהספר "המטבח הצמחוני" של "על השולחן" (מומלץ בחום), לנודלס בקארי אדום וחמאת בוטנים.

כבר התכוונתי להכין נודלס, כי חמאת בוטנים תמיד יש לי בבית.

אבל אז צץ במוחי רעיון אחר – מדוע לא להפוך את המנה הזו למנה בשרית? (כן, אני יודעת שזה קצת הורס את הפואנטה של הספר...)

תוך דקות ספורות, כבר טוגנו להן רצועות חזה עוף במחבת.

דקה לאחר מכן, הרוטב כבר היה מוכן.

וכך, תוך כ-20 דקות, כבר היתה לנו מנה בשרית, טעימה וריחנית על השולחן.

בתי, הריחה את ריח חמאת הבוטנים שפשט בבית ואמרה: "אני מריחה ריח של במבה".

ובאותו רגע קיבלה המנה את שמה - "עוף במבה".

אפילו שיש בה משחת קארי אדומה, היא לא חריפה כלל ולכן תתאים מאוד לילדים (כמובן, שניתן להגדיל את מידת החריפות, אם ברצונכם בכך).

זו באמת מנה זריזה, משביעה וטעימה, אז רוצו לסופר לקנות משחת קארי אדומה (יש היום בכל סופר שמכבד את עצמו, במחלקה האסייתית).
על הדרך, רכשו גם חלב קוקוס וחמאת בוטנים ואתם מסודרים לארוחת הצהריים/ ערב הקרובה.

"עוף במבה" – חזה עוף ברוטב חמאת בוטנים, חלב קוקוס וקארי אדום

מבוסס על מתכון לנודלס בקארי אדום וחמאת בוטנים, מתוך הספר "המטבח הצמחוני" של "על השולחן", עם שינויים שלי

חומרים ל-6 מנות:

4 כפות שמן קנולה

750 גר' חזה עוף, חתוך לרצועות 

3 כפות חמאת בוטנים חלקה

1 כף משחת קארי אדומה (אפשר יותר, אם רוצים חריף)

1 פחית חלב קוקוס (אפשר גם חלב קוקוס "לייט", יוצא מצוין)

1 כף סוכר חום

מלח ופלפל שחור גרוס

הכנה:

1. מומלץ להוציא את העוף מהמקרר כ-20 דק' לפני ההכנה. כך הוא מפריש פחות נוזלים במהלך הטיגון (אם אין לכם זמן, זה לא חובה).
2. מחממים מחבת גדולה על אש גבוהה, ללא שמן. רק כאשר המחבת ממש חמה, מוסיפים  2 כפות מהשמן.
3. מוסיפים למחבת מחצית מכמות רצועות חזה העוף ומפזרים אותן במחבת, באופן אחיד, כך שכולן יקבלו השחמה אחידה. בשלב זה, לא נוגעים בחתיכות העוף, אחרת הן ידבקו למחבת! נותנים להן להטגן כדקה ולקבל צבע ואז הופכים לצד השני ומטגנים עד שכל פיסות העוף משנות את צבען מוורוד ללבן. 
4. מוציאים אותן מהמחבת לצלחת, מוסיפים למחבת את 2 כפות השמן הנותרות ומטגנים באותו אופן את המחצית השניה של רצועות העוף. שומרים את רצועות העוף המטוגנות בצד.
5. באותה מחבת בה טוגן העוף, שמים את חמאת הבוטנים ומשחת הקארי האדומה. מטגנים כדקה, תוך ערבוב, עד שחמאת הבוטנים מתרככת ומשחת הקארי מפיצה ריח של תבלינים.
6. מוסיפים רבע מחלב הקוקוס ומערבבים לתערובת חלקה. מוסיפים את הסוכר החום ואת יתרת חלב הקוקוס.
7. מביאים לרתיחה על להבה בינונית ומצמצמים כ-2 דק', תוך ערבוב, עד שהרוטב מסמיך מעט. 
8. מוסיפים את רצועות חזה העוף המטוגנות ומערבבים, כך שהרוטב יצפה את כל העוף. טועמים ומוסיפים מלח ופלפל לפי הצורך.
9. מגישים על אורז לבן. 

הערות:

• בגלל חמאת הבוטנים, הרוטב מתגבש לאחר שהוא מתקרר. כדי להחזיר לרוטב את המרקם הקטיפתי, יש לחמם אותו. אם הוא סמיך מידי, ניתן להוסיף מעט מים. 
• אפשר לפזר מעל שברי בוטנים מומלחים / שקדים קלויים / פקאנים מסוכרים / פלפל צ'ילי אדום קצוץ
• אפשר להוסיף למנה גם ירקות מוקפצים.

גרסה להדפסה